|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על "זה המקום" ו"חווה לא אכלה תפוח"
|
"זה המקום" של אהוד בנאי - מי שאוהב היסטוריה ומסע, את הארץ והקודש ימצא בספר קטעים מעניינים ● "חווה לא אכלה תפוח" של הרב חיים נבון - מכוון ישירות אל הציבור הישראלי שאיננו שומר מצוות אם כי גם אלו יוכלו למצוא בו מבחן עצמי לבקיאותם
|
הולך על השביל: "זה המקום" אהוד בנאי
שמו של הספר החדש של אהוד בנאי "זה המקום" (כתר, 2012) הוא בעצם הטעיה מכוונת. דפיו של הספר הם מסע בין ארצות ובין מחשבות ולרגע לא עוצר המספר ואומר: הנה המקום אותו חיפשתי. כלומר ישנו כאן חיפוש מתמיד ומתמשך אחר מקום תוך שבנאי לוקח אותנו אל מסעותיו שלו.
הנה בית כנסת נטוש בו מוצא בנאי את מקומו כמו גם בית עץ נטוש באמצע מלחמה וציורים על דלתות וקירות כאילו זה אי ועכשיו יש שקט. או כשהוא מתהלך על כביש לבדו ושם הוא מוצא את הרצון לרגעים אחרים כמו במפגש מאוחר אחרי שנים ארוכות.
הספר מחולק למספר סיפורים שונים ומהם על גן העלייה השנייה על ביקור בבתי כנסת ועל האי כרתים. האמת והדמיון מתערבבים. כך למשל נתקלתי בדמויות מעניינות כמו היש"ר מקנדיא, הרב איבלגון ונוספים. בנאי משלב את ההיסטוריה המקומית והאישית לכדי סיפור אחד ויוצר מארג מעניין של העבר וההווה האישי הלאומי.
מי שאוהב היסטוריה ומסע, את הארץ והקודש ימצא בספר קטעים מעניינים. בנאי אומנם נוגע בעניין וממשיך הלאה וזה קצת חבל. לפעמים היה בי רצון שימשיך לכתוב על הרב המשכיל, על בית הכנסת שלו ואחרים ועל מקום מסוים שסיפר אודותיו. אך מאידך זה מסע שצריך להמשיך מאליו כמו במציאות כי השביל הזה מתחיל מכאן.
|
|
|
נפל רחוק מהעץ
|
|
|
את ספריו של הרב חיים נבון מאפיינת כתיבה קלילה ועיתונאית אשר מבקשת לה את שימת ליבו של הציבור הרחב. כך עשה בספרו על ההלכה שפרק ממנו הוקדש לנושא הנשים וההלכה ויצא בהרחבה (עם אותן אנקדוטות וטיעונים) כספר נפרד מאוחר יותר.
אפיון נוסף הוא העיסוק הרחב בהלכה ומטרותיה כפי שבא לידי ביטוי בכל ספריו ואפילו בזה הסיפורי. הרב נבון נוקט גישה שמרנית המצדדת בשינויים מתמשכים ואיטיים ועל התפיסה הזו הוא חוזר במרבית ספריו. כל פרק נפתח באנקדוטה סיפורית ולאחר מכן הנושא אשר נכתב בצורה פשוטה ולא עיונית קלאסית בית מדרשית.
ספרו החדש "חווה לא אכלה תפוח" (ידיעות, 2012) שונה. מבנה הספר שמאגד בתוכו טעויות נפוצות ביהדות איננו כלעיל אלא הוא מתאפיין בפסקה קצרה על הטעות ולאחר מכן איזה סיפור או וורט. כאן אין קשר להלכה וגם האנקדוטה לא פותחת אלא היא עצם העניין. זהו ספר המכוון ישירות אל הציבור הישראלי שאיננו שומר מצוות אם כי גם אלו יוכלו למצוא בו מבחן עצמי לבקיאותם.
כמו בספרים קלילים שכאלה ישנם מספר בעיות שלא נעלמו גם כאן. ראשית, הקריאה הופכת מרושלת יותר ומהירה בשל הטקסט הקצר ובסופו של הספר אין תובנה מיוחדת. שנית, גם המספור שחייב להיות מאה ואחת מזמין טעויות דחוקות ביותר (כמו "לכל הרבנים יש זקן") שנראה שנכתבו כדי שיהיה מניין המאה ואחת שלם.
עם זאת דווקא הקלילות והאורך הקצר של הדברים הופכים את הנאמר למעניין בשל התכליתיות של הדברים שאותם מבקש הספר לומר: ישנן שגיאות ביהדות, הנה הם, ואלו העובדות הנכונות. לכן נבון עומד במטרת הספר.
|
|
| תאריך:
|
16/10/2012
|
|
|
עודכן:
|
13/11/2012
|
|
משה ניסנבוים
|
|
על "זה המקום" ו"חווה לא אכלה תפוח"
|
|
וזה באמת מעורר התפעלות, כי הכתיבה היא מדויקת להפליא, הלשון עשירה ופיוטית מאוד, התיאורים מרהיבים, והעלילה מסקרנת ומרגשת. לא פלא שהספר כולו זכה בפרס מטעם קרן תרבות חיפה.
|
|
|
|
|
בעברה חייתה בקיבוץ רמת רחל. וכיום כשהיא מנהלת מחלקה בשערי צדק וגרה בצור הדסה, היא חוזרת כמו בני קיבוץ אחרים אל נוף הילדות בתערובת של נוסטלגיה מהולה במיץ המר של ביקורת, כשכף המאזניים נוטה אל הפיכחון המר.
|
|
|
|
|
על ספרה של אורה אחימאיר "כלה"  המניע לכתיבת הספר הזה היה בפגישה שבין המחברת ובין "הגברת הכהה" בבית השגריר הישראלי בוושינגטון, ממנה נודע לה שלאימה היה בעל קודם שנרצח ימים ספורים לאחר החופה
|
|
|
|
|
יעקב בן יצחק, נכדו של אברהם, הוא הגבר שהוליד 13 ילדים (בת אחת בשם דינה), מתוכם 12 בנים הפכו לשבטי ישראל, הלא הוא עם ישראל. הסופר, יאיר זקוביץ, מספר על חייו, חטאיו וייחודו של יעקב, עוקב מילה במילה אחרי המקרא, ומפרש על-פי דרכו את הדמות הדרמתית והגורלית בספר מרתק שנקרא בנשימה אחת (הוצאת דביר).
|
|
|
|
|
קובץ שיריו החדש של ראובן בן יוסף הוא סיכּום ביניים של יצירתו השירית עד כּה, ומכיל מבחר מאחד עשר קובצי השירה שיצאו בעבר (שחפים ממתינים- 1965, דרך ארץ- 1968, כאשר את מתלבשת- 1970, מתים ואוהבים- 1975, קולות ברמה- 1976, צהריים בירושלים- 1978, על סף המדבר- 1981, מן הקו- 1984, טעם הארץ- 1985, אֶל ארץ התודעה- 1987, על הצוּק- 1988).
|
|
|
|
|
