שיפודים בפייסבוק (33)

יצא ככה שהיום הייתי צריך להתעורר בחמש בבוקר. התעוררתי והפעלתי רדיו. גלי צה״ל. זרמה אלי משם תוכנית רדומה, אישית ואינטימית, מרדימה, לחשנית. מוזיקה איטית וחולמנית הושמעה, וכמעט חזרתי שוב למיטה, רגוע ונינוח.

הלו?? אני זקוק לתוכנית הערה נמרצת, קצבית ומעודדת לקראת היום החדש.

אלוהי האדיר, איזה ניתוק. גלי צה״ל שכחו כנראה שיש הרבה אנשים שקמים לעבודה בחמש בבוקר, שיש הרבה חיילים שקמים כדי לצאת לבסיס בחמש בבוקר. ולכן הם לא משדרים בשעה הזו מוזיקה מעוררת אלא מוזיקה מרדימה.

זו לא הייתה התוכנית המתאימה למישהו שקם בחמש בבוקר ומחפש קצת עידוד בעולם קר זה. גם לא עשו את השירות המתבקש, זאת אומרת לשדר בכל חמש או עשר דקות את השעה. זה לא היה גווווווד מווווררררנננייינננגגג ווייטטנאאאאאם, ולא בוווווקרררר טוווווב ישראאאאאאאאאל, הם שידרו כאילו עדיין שלוש בלילה, תוכנית לציפורי לילה ולא תוכנית למשכימי קום. נכנס לי חשד שזו הייתה בכלל תוכנית למי שחזר כרגע ממסיבה וצריך להכנס למצב שלווה כדי ללכת לישון.

זה קרה לפני יומיים בבית משפט בתל אביב. נקבע שכתבי היד של פרנץ קפקא ומקס ברוד, אשר נמצאים בידי חוה הופה, יילקחו ממנה ויועברו לספריה הלאומית בירושלים. חמש שנים בערך ארך המשפט. הייתי בקשר מתמיד עם חוה הופה וראיתי את סיבלה נוכח כוחות המדינה והמשפט שהיא נאלצת להתמודד מולם. קפקא לא היה ממציא מצב סבוך ומוזר מזה. שלא תדעו כמה אכזריים יכולים להיות כוחות כאלה כשאתה מסומן כמטרה. הם אפילו חסמו לה את הדרך לכסף לחיי יומיום בבנק.

השופטת כתבה בין דבריה: הליך סבוך יצרים זה התנהל שנים לא מועטות וחצה ימים, ארצות וזמנים. לא בכל יום, ודאי שלא כדבר שבשגרה, מזדמן לשופט לצלול לתוך נבכי ההיסטוריה כאשר זו נגלית לפניו, פיסה אחר פיסה, בדל אחר בדל, ובהמשך כתבה כי המשפט פתח "צוהר לחייהם, מאווייהם, תסכוליהם ולמעשה לנפשותיהם של שניים מגדולי הרוח של המאה העשרים".

עשיתי מופע ספרות מיצירות מקס ברוד ב״קאמרי״, וגם מיצירות קפקא. אני אוהב את שניהם. ב״הארץ״ דיווח עופר אדרת, שגם איתו שמרתי פה ושם קשר במהלך המשפט:

• "במרכזו של המשפט הייתה תביעתן של שתי נשים מתל אביב - חווה הופה ואחותה רות ויזלר - להמשיך ולהחזיק בכמות עצומה של מסמכים נדירים, אותם ירשו מאמן, אסתר הופה - מזכירתו של ברוד. את עמדתן גיבה ארכיון הספרות הגרמני, שטען כי מקומם של כתבי היד בגרמניה, וכי יש לאפשר לו לקנותן מהאחיות. מול אלה ניצבו הספרייה הלאומית והאפוטרופוס הכללי - נציג המדינה - שטענו כי ברוד, חברו הקרוב של קפקא, ביקש בצוואתו למסור לספרייה הלאומית את כתבי היד האלה".

רותי, האחות של חווה, שגם אותה פגשתי, נפטרה בינתיים. כל כתבי היד נשארו בידי חווה. מקס ברוד הוא סופר חשוב, אבל כמובן שתאוות העולם כולו היא כתבי היד של קפקא, וגם יומני ברוד שלא פורסמו, בהם הוא כתב על קפקא.

פייסבוק הוא מקום תמציתי מדי לצורך תיאור היחסים הגורליים וההדוקים ביו מקס ברוד לקפקא, אבל כל אחד בעולם יודע שללא מקס ברוד לא היינו יודעים על יצירות קפקא. את קפקא בטוח קראתם, אבל לא יזיק לכם לחפש את הספרים של מקס ברוד בספריה, ואני חולם שיום אחד גם יעלו שוב את המחזה שלו ״ראובני שר היהודים״, האקטואלי גם לימינו.

לולה נפטרה אתמול, מחר הארון יעמוד בצוותא ואחרי הצהריים תתקיים הלוויה ולא אוכל להגיע כי אני באיטליה. לולה הייתה צוותא וצוותא היה לולה. אהבתי אותה מאוד, גם היא אמרה שהיא אוהבת אותי. איזו אישה, עד לשנים האחרונות לא היה יום בצוותא שלולה לא עמדה ליד הדוכן המיוחד שלה בכניסה, ובאותה דקה ממש היא גם הייתה בקופה, על הבמה, מאחרי הקלעים, במשרד, בפסאז׳ למעלה, ומדברת איתך, לא חשוב באיזה מקום מהמקומות האלה אתה נמצא, או מה השעה או אם זה בוקר או ערב או חצות. אם תגידו שזה בלתי אפשרי, סימן שאתם לא מכירים את לולה.

ביליתי איתה הרבה ימים ושעות, אבל בהחלט לא מספיק.

פעם, לפני בערך עשר שנים, כש"בית ציוני אמריקה״ היה עדיין עמותה לתרבות, ערכתי שם מופע ספרות מיצירותיו של אברהם שלונסקי. כשהזכרתי מעל הבמה ששלונסקי הקים את צוותא, אמרו לי שלולה באולם. אחרי המופע היא באה אל מאחרי הקלעים כועסת: "מה פתאום אתה עושה את שלונסקי בבית ציוני אמריקה? שלונסקי הוא שלנו, של צוותא״. בגלל הכעס הזה רק אהבתי אותה יותר. באמת, מאז התחלתי לעשות יותר ויותר מופעי ספרות בצוותא, מה ששימח את לולה. ואם שימחתי אותה, ולו במעט, עשיתי משהו טוב בחיי.

להוצאות ספרים בישראל
דרושות
מזכירות
כדי לענות לכל הסופרות
ששולחות כתב יד של רומן ישראלי
בסגנון
חמישים גוונים של אפור
דרישות המשרה: עמידה בעומס, נכונות לשעות ארוכות, כישרון לענות לשאלה: ״אבל למה דחיתם אותי? הרומן שלי הרבה יותר נועז מאשר הספר של אל ג'יימס?״

ומה קורה כאשר הנסיכה זוכה לנשיקת הפלא בשלולית, נישאת לנסיך שלה, יולדת שלושה נסיכים, נסיך, נסיך ועוד נסיך, מה קורה כאשר בגיל ארבעים בערך מופיעה בשלולית היפה והמוארת הזו בשורה שלא נמצאת באף אגדה?

זו נסיכה שאני מכיר. גידול בראש התגלה לה. הכל ניסו, כולל אלקטרודות. כל סוגי התיקווה והאשליה הופעלו, אבל היום, כשהיא בת 43, היא נקברת. משאירה, כמו כל נסיכה, הרבה אנשים שלא מבינים איך לתוך שלולית כל כך מושלמת מגיע השטן, שנמצא, הרי, רק בסיפורים אחרים.