קובץ הלכות זה ישב אצלי עד אשר יום בהיר אחד, הגעתי לקניות וננזפתי על-ידי הקופאית. "לא קשה לך עם המחירים הגבוהים? הטיחה, "אתה נוהג בחוסר אחריות כשאתה בא לקנות כאן בלי כרטיס אשראי שלנו". "מה גם" אמרה לי בשקט "שיהיו כאן ערבי קניות מיוחדים, ללקוחות שמחזיקים כרטיס אשראי שלנו, עם כיבוד והפתעות, ומבלי כרטיס האשראי שלנו לא תוכל להיכנס". שאני אוזמן למסיבה ועוד עם כיבוד זה דבר שלא קורה לי כל יום. ועוד יותר מזה, שאחרים יוכלו להיכנס ואני לא, את זה כבר עברתי מספיק ו- לא עוד.

ומיד הפנתה אותי לזו הממונה על גיוס לקוחות חדשים. ואז אזרתי אומץ. לא נשברתי. אני חושב שאם רשת הקניות שלי רוצה לעשות לי טוב, עדיף שתמכור בהנחה מבלי לחייב אותי להחזיק בעוד כרטיס אשראי, גם אם המחיר יהיה שלא יתנו לי להיכנס לעוד מסיבה. זה בסדר, אני רגיל.

בינתיים לא נשברתי. בעקבות אירוע זה, נתכנסנו אני ועצמי, וביחד כתבנו קובץ הלכתי היוצא בתום תקופת החגים שבאו עלינו לטובה ולתשלומים, תוך שינוי גרסאות והתאמות לרוח זמננו וכרטיס אשראינו. הסכמות לא ביקשתי לקובץ זה, אך אני מניח שכאשר הקובץ יהפוך לספר, בהחלט יהיה צורך בהסכמות, אחרת מי יקנה, ועוד יותר מזה, איך נחזיר את הכסף בתוספת תרומה נכבדת למוסדות שיסכימו להוציאו לאור?

א. הווי עז כנמר לעמוד מול שטף ההוצאות הרבות, וקל כנשר לראות את הסופר במבט על ולאתר היכן נמצא הסוכר. קל כצבי בין המדפים למצוא רסק עגבניות שהוא מוצר חובה בכל קניה, וגיבור כארי להספיק למלא את העגלה עד אשר יתמעכו כל העגבניות שנמצאות בתחתית העגלה. וכל זה לעשות רצון אשתו להיות כל איש שותק בביתו.

ב. וכבר נהגו נשים שצפו בתוכניתו של אלון גל או כל יועץ כלכלי אחר המכונה בשפת הלעז - קאוצ'ר, להצמיד למקררים פתקים, בשפה שרק הן מבינות ואז לשלוח את הבעלים שלהן עם הרשימה הזו. הבעל כמובן לא יבין מה כתוב שם ולכן הוא יתקשר לאשתו בערך פעם בדקה כדי לשאול אותה האם הגבינה 3% זה כמו 5% כך שלבסוף יביא עימו גבינת חצי אחוז ושוב יחזור לסופר מתוך חינוך בעלינו של "על טעויות משלמים" (פעמיים).

ג. ועוד אמרו מלעיזים, שאם הבעל ילך לבדו לסופר, הרי שיהיו פחות הוצאות מאשר שילך זה עם אשתו. ומאחר שמאז החתונה, הבילוי היחיד שלכם הוא היציאה לסופר, ומאחר שכבר התקינו בסופרים רבים פינות קפה וישיבה מתוך שלום בית, יש לצאת עם האישה יחד לקניות, ובא לציון גואל.

ד. וכפי שכתבתי, כי כל העניין של להכין רשימה מראש, הוא חלק ממנהגי עקו"ם. הבעל חשב גם, שזה יקצר לו את הביקור בסופר. אך מובא בספרי הקדמונים המחולקים חינם בקופות, כי רשימה או לא - הרי שבכל מקרה תצטרכו לעבור בין כל המדפים, שכך דרכה של אישה הוא לעבור בין כל המדפים, כל השורות, לאורך ולרוחב שדבר זה מועיל לזיכרונה.

ה. כבר בכניסה לסופר, משתדל הבעל לחסוך בהוצאות מרובות ולפיכך, מחפש לו עגלה שאינה מצריכה שחרור על-ידי מטבעות. וידוע, כי עגלה ללא קשירה הרי שזו עגלה עם בעיות בגלגלים ודינה כדין "עגלה ערופה", והיא מושכת רק לכיוון אחד. ועגלה כזו, כשהיא עמוסה, מצריכה את הבעל ללכת לצידה, ולפיכך לא להיות דרוך מול שטף ההעמסה של האישה שמול המדפים. חסידים ואנשי מעשה, ראוי שיקפידו לילך לבית האסורים ולשחרר שם עגלה שהרי שם סביר יותר שיש עגלות תקינות.

ו. עם זאת, לאחר שנבחרה עגלה ראויה, יש לזכור כי השימוש בה מוגבל לשני טורי מדפים ומשם לקופה. שהרי משלב שהעגלה מלאה ואין איך לסחוב אותה, מונחת זו במרכז הסופר, ומשם יוצא הבעל לסיקורים נרחבים לאיתור צבע מאכל בצבע ירוק או לאיתור בצק עלים מרודד למאפים מתוקים, בבחינת והרצים יצאו דחופים.

ז. וצריך הבעל לדעת, לשאול כבר מתחילה את מסדרת המדפים, שהיא המוסמכת בהלכות יורה וישאל אותה לשלושה דברים: היכן נמצא קמח תופח, שמנת להקצפה, ונייר הטואלט המחותך. שהרי אין סיכוי שהוא ימצא אותם לבד, וסביר להניח שהוא יצא לחפשם וימצא במקומם טונות עם מלח ויחזור לחפש בשמן.