הנה למשל, לאחרונה, פרסם החמאס את גרסתו לנושא חטיפת
גלעד שליט, שממנה אנו למדים בין היתר את הדברים הבאים:
1. הם נזקקו לחודשים של הכנות ואימונים כדי לבצע חטיפה של חייל אחד בצה"ל-(פתטי ממש...).
2. הם החזיקו בשליט 5 שנים שבמהלכן צה"ל נקם והרג לפחות 8 מטובי מפקדיהם ועוד 1,500 (!!) מאנשיהם - וכל זאת בגלל חטיפת חייל פשוט.
3. במהלך השנים הכה צה"ל קשות בבסיסיהם ובספקי הנשק שלהם.
4. מדינת ישראל גם הצליחה בזמן זה ליצור לחמאס תדמית בינלאומית של ארגון טרור ודה-לגיטימציה.
5. חטיפת גלעד שליט, חידדה לרעה את היחסים עם הרשות הפלשתינית ביו"ש עד כדי נתק מוחלט וגרמה ללא מעט שפיכות דמים בין אש"ף לחמאס.
אז נכון! לבסוף הם השיגו שחרור של 1,000 אסירים, שרובם הגדול ללא דם על ידיהם, וחלקם היו צריכים להשתחרר ממילא כי מיצו את זמן עונשם וחציים לפחות לא אנשי חמאס, אבל גם מספר לא קטן של אסירים חשובים נשאר בכלא, לא כולל כ-2,000 אסירי חמאס וכ-2,000 טרוריסטים מפלגים אחרים, שיושבים בכלא ומחכים כנראה לעוד חטיפות.
ראי עקום מבחינה הגיונית, אין ספק שהמאזן הנ"ל כלל לא מחמיא לחמאס, וכשאני מצביע על כך למכרים ערבים הם רק אומרים לי: "כל מה שאתה אומר לא חשוב...מה שחשוב שהשגנו שחרור של 1,000 אסירים...".
זה מזכיר לי את "מוזיאון הניצחון של אוקטובר 73'" בקהיר. שם, לטענת אחד המבקרים ממשלחת צבאית מארה"ב, שטען שידוע לכל שהמלחמה הזו נגמרה בתבוסה מוחלטת של מצרים, אז למה זה נקרא מוזיאון "הניצחון" ? ענה לו מדריך הקבוצה, קצין מצרי בדימוס: "חצינו ביום הראשון את התעלה וזה הניצחון!!"
מה שקורה היום במרחב הערבי/מוסלמי בכלל ובאירן וסוריה בפרט, עם כל ה"חדשות" וכל ההצהרות של כל הצדדים, מחייב אותנו שלא לקבל את הדברים כמו שמובאים בתקשורת אלא לשקול אותם בראי העקום הנ"ל של האופי הערבי. לרבות מספרים של הרוגים ופצועים ועל סיוע מגופים אחרים מחוץ לסוריה.
