אפשר להוריד את מחיר סל המזונות

אפשר להוריד את מחיר סל המזונות ואף להיטיב עם החקלאים. אם רוצים, אפשר להוריד את יוקר סל המזון כל שדרוש הוא דמיון, אומץ ו"תוצרת הלול". היום לפי חוק שחוקק לפני 42 שנים החקלאי אינו מורשה לשווק את תוצרתו בעצמו אלא ברשיון מיוחד שגם הוא ניתן בקמצנות וביוקר. להלן ציטוט מהחוק הסוציאליסטי-ריכוזי
שנועד להיטיב ולחזק את "תנובה", "המשביר המרכזי" והקיבוצים.

אגב, מועצת הפרחים היא זו שנותנת רשיונות ייצוא ל"יצואנים" שאינם אלא סוחרים שגם שולטים על חברות ההובלה לחו"ל. החוק הדרקוני הזה יצר עיוותים רבים מהם הסוחרים התעשרו, ממשלות מפאי התחזקו, ואנו הצרכנים עדיין משלמים.

ציטוט מתוך חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), תש״ל—1970:

ארבע מועצות הוקמו מכוח חוקים מיוחדים: המועצות לפיקוח ולשיווק של פרי הדר; המועצה לייצור ולשיווק של אגוזי אדמה; המועצה לייצור ולשיווק של ירקות; המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק).

"יתר המועצות הוקמו כגופים ארציים מייעצים לשר החקלאות ולשר המסחר והתעשיה והן מורכבות מנציגי הגופים המייצגים את המגדלים, היצרנים והמשווקים של תוצרת חקלאית, מנציגי הממשלה ומנציגי ציבור הצרכנים. לשם ביצוע פעולותיהן האופרטיביות
הוקמו בצד המועצות המייעצות האלה חברות שהרכב הנהלותיהן דומה לשל המועצות המייעצות וחברים בהן אותם גופים שנציגיהם משתתפים במועצות המייעצות; ואלה הנושאים שלגביהם הוקמו המועצות; בקר, חלב, פרחים, פירות, זיתים, יין, דבש."

את הנוסח המלא של החוק ניתן למצוא באינטרנט.

המועצות הללו שולטות בייצור (מכסות, שדות מראה, גם לכוורות וכו'). החקלאי חייב להיות "ביחסים טובים וקרובים" עם ראשי המועצות והמערכת שסביבם, זו מערכת מסואבת שהלכה וטפחה עם השנים ובה תלוי גודל המכסה הייצור שהחקלאי מקבל, רשיון לשיווק עצמי (דבש, גבינות, יין).

החקלאי משלם למועצות הללו כי יש להן הוצאות, מנכ"ל, מזכירות, משרד, רכב, מחשבים, פקחים בקיצור מערכת שלימה הניזונה מעמל כפיהם של החקלאים.

היום על החקלאי לדאוג (לשלם) להובלת את התוצרת שלו לסיטונאים, למובילים יש לשלם כמובן, זה נכון גם לסיטונאים. מהסיטונאים יש לשנע ולהפיץ את התוצרת לרשתות השיווק ולשווקים, כאשר כל חוליה בשרשרת הארוכה הזאת גוזרת את הקופון שלה.

להקים שוק חקלאים

הנה שיטה להוזלת סל הקניות שאינה נוסחת פלא והיא פועלת במדינות רבות לרבות ארה"ב. המדינות נאורות יש מה שנקרא "שוק חקלאים". זהו שוק שבו החקלאי בעצמו מביא את תוצרתו פעם בשבוע ומוכר אותה במחיר שהוא חושב שהוא מחיר סביר. נכון, אי-אפשר
שלא לוותר על פיקוח וטרינרי, (ואולי אפילו תעודות כשרות למי שזה חשוב ומוכן לשלם עבור השירות הזה), יש לדאוג על בדיקות תקינות התוצרת מבחינת ריסוסים, מזיקים וכיו"ב. בדיוק כפי שזה נעשה היום. אני משוכנע שרשתות שיווק יסכימו להשכיר את מדפיהם יום בשבוע לחקלאים ובמחשבה שניה הם יבינו מה התועלת שדבר כזה יביא להם.

השווקים בהם ביקרתי הם צבעוניים וציוריים, התוצרת טרייה ורעננה ומה גם שהלקוח יכול להחליף מילה עם היצרן. מסביב לשווקים האלה נוצרו שווקים אחרים, כמו מכירת מרקחות וריבות מתוצרת בית, עגבניות מיובשות, צמחי נוי, ואפילו מוצרים של מלאכת יד, (סריגות, רקמות, תכשיטים וכו') בסיכום שווקים אלה תוססים, צבעוניים ובעלי אווירה שלא קיימת בשווקים אחרים (חוץ משוק "מחנה יהודה" "והכרמל" - אולי). ראיתי ב Farmers market (שוק החקלאים) של סן פרנציסקו אפילו בסטה של עתיקות יקרות לצד בסטה עם צעצועי פלסטיק זולים.

למה הישראלים מתעניינים כל כך בבחירות של ארה"ב? - הנה אנקדוטה ששמעתי מפי צבי דינשטיין שהיה סגנו של שר האוצר פנחס ספיר: פעם באו אל ספיר ואמרו לו שיש בעיה, הבצורת קשה, לא תהיה חוטה ובכלל זה יפגע בכלכלת ישראל. שאל ספיר: "איפה הבצורת?" השיבו שבארה"ב. "אוי" אמר ספיר "נבהלתי לרגע, חשבתי שמדובר על ארה"ב". לישראלים חשובה אמריקה בעלת כלכלה חזקה ויציבה כי בנפשם הדבר.