בית הדין להגבלים עסקיים החליט ביום 20.07.05 (החלטה שהותרה לפרסום אתמול ב', 8.8.05),לקבל ערר שהגישו עמינח רשתות שיווק בע"מ ונייט סליפ סנטר (2000) פלוס בע"מ, נגד החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים שלא לאשר את המיזוג ביניהן. באורח נדיר יחסית ביטל בית הדין את החלטת הממונה, ואישר את המיזוג בתנאים.
במסגרת המיזוג נתבקשה הקמת חברה חדשה ומאוחדת, אליה תועברנה פעילותן של שתי החברות העוסקות בתחומים דומים של שיווק פתרונות שינה. הממונה התנגד למיזוג בנימוק שישנו חשש סביר כי תיווצר פגיעה משמעותית בתחרות, עובדה שתגרום בין היתר להעלאת מחירים.
ביה"ד בחן את השווקים הרלוונטיים למיזוג ובדק האם יש בו כדי ליצור או לחזק כוח שוק שיאפשר העלאה משמעותית של מחירי מוצרי עמינח, מבלי שהדבר יביא לירידה גדולה בהיקפי המכירות של אותם המוצרים.
בין היתר נקבע כי ניתוח סטטיסטי של המקטע הקמעונאי מגלה שהמיזוג לא צפוי להגביר במידה משמעותית את כוח השוק של עמינח רשתות, לעומת כוח השוק שהיא החזיקה טרם המיזוג.
עוד קבע ביה"ד שאין בשינוי המבני במקטע הקמעונאי כשלעצמו כדי להביא לפסילת המיזוג, והוסיף שהממונה לא הצביע על שיקולים דינאמיים שיש בהם להביא לפסילת המיזוג בשל פגיעה בתחרות במקטע הקמעונאי.
בהיבט מקטע הייצור, ביה"ד קבע שכדי לפסול מיזוג אנכי בנימוק של חשש מיצירה או הגבהה של חסם כניסה, יש להראות שאלו הן תוצאות המיזוג, וכי יש לבחון מהו שיעור החסימה והאם הוא מקים חשש לפגיעה משמעותית בתחרות, המצדיקה את פסילת המיזוג. לדעת ביה"ד כדי לפסול מיזוג על-רקע חשש להתנהגות אנטי תחרותית, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המיזוג לבין אותה ההתנהגות, ושהפיקוח על מיזוגים אינו מבוסס על שיקולי ענישה ומכאן שנדרשת הוכחה ברורה שהגוף המתמזג נקט או נוקט בפרקטיקות אנטי תחרותיות, וכי אין די באפשרות שיש בידו לנהוג כך.
ביה"ד קבע שאין להסתמך על תרשומות שיחה טלפוניות של הממונה עם גורמים בענף, שכן הממונה לא הביא את מוסרי הדברים להעיד בפני ביה"ד, והם לא נחקרו בחקירה נגדית. נקבע שלא הוצגה הוכחה ברורה לאכיפת מחירים כוחנית מצד עמינח תעשיות, ושקיומו של חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות ובציבור, צריך שייתמך בראיות מבניות, שלא הובאו במקרה זה.
לאור נימוקים אלה ביה"ד ביטל את החלטת הממונה להתנגד למיזוג, ואישר את המיזוג בתנאים האוסרים הכתבת מחירים לקמעונאים. את העוררות - עמינח ונייט סליפ סנטר, ייצגו עוה"ד אורן גלעדי ואילן שכטר, ואת הממונה ייצגו עוה"ד תמר דולב ואלעד בנבג'י.
ב"כ עמינח, עו"ד גלעדי, הביא סיפוק מפסק הדין על תנאיו, וציין כי התנאים שביה"ד הטיל הם תנאים שממילא קבועים בחוק.
(ה"ע 7014/02)
