|
|
סכנה ממשית להישגים טכנולוגיים [צילום: ששון תירם]
|
|
|
|
|
בעוד המכללות הטכנולוגיות זועקות על המחסור במשאבים, אנחנו, הישראלים, מתגאים לא פעם במדליות שהסטודנטים הישראלים והתיכוניסטים שלנו זוכים במדעים, בתחרויות המצאות ורובוטיקה ובמתמטיקה ברחבי העולם. יש סכנה להישגים אלו בעתיד והתשובה לכך אינה מונחת רק בסיוע מהמדינה אלא בכלל, באינטרס כלכלי ואישי יותר מהמגזר העסקי, ועידוד מוסדי לתרבות של הצלחה, תמיכה במצטיינים בתחום המכונה סטם- STEM (ראשי תיבות באנגלית של עולמות המדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה).
במדינות המובילות כבר פועלים במרץ להתמודד עם מה שכינה ויויאן פקארד, נשיא קרן ג'נרל מוטורס, כ"משבר הסטם". "בהיעדר אנשים מוסמכים המסוגלים לעבוד בשדות מפתח, כולל הנדסה, טכנולוגיה ומדע, נאבד את היתרון התחרותי הגלובלי בעתיד". ישראל עומדת בפני מחסור של 20,000 אנשים מוכשרים בחמש השנים הבאות. המחסור הוא מראה לנשירת תלמידים ממדע בתיכון, פחות מדי קורסים טכנולוגיים, ומספר הולך וגדל של משרות פנויות בענפים קריטיים לצמיחת המשק והצבא.
דן סניור ושאול זינגר כותבים ב"עם הסטארט-אפ" כי החומרים הדרושים להתפתחות תרבות של הצלחה הם כסף והתחייבות פומבית: יותר כסף לחינוך מדעי ומתמטיקה, הכרה ציבורית בהישגים של תלמידים והבנת חיוניות החינוך ל"סתם" לאינטרס הלאומי שלנו. יותר כסף פירושו מורים טובים יותר, תמריצים לשיתוף פעולה חוצה מוסדי, ותחכום של סביבות למידה.
אמנם, תקציב החינוך גדל ב-5.8% ב-2011 לעומת 2010 ו-6% יותר לעומת 2009. זה מעודד. הורים הרואים את הנולד שולחים את ילדיהם על חשבונם לתוכניות חוגים ומחנות של ארגונים לא ממשלתיים כעמותת מופ"ת, אורט, תוכניות של האוניברסיטות. המגזר העסקי בישראל הוא זה שאינו עושה די, לא נושא את חלקו ההוגן בכסף לחינוך או בקידום נמרץ מול הממשל והכנסת של החינוך הטכנולוגי.
אין תרבות נתינה
למעט יוצאי דופן, ישראל חסרה את התרבות הנמצאת אצל חברות וקונצרנים בכל גודל וצורה. אין תרבות של חברות המובילות נתינה בדרך קבע, בסכומים משמעותיים. הנתינה אינה בגדר נורמה כפי שצריך להיות, וזאת אצל מגזרים שלמים- במיוחד מגזר ההייטק. מסורת של נתינה של קטנים כגדולים צריכה להיות כמורשת, כתרבות, כדרך חיים. יש לטפח אותה כי בכוחה של הפילנתרופיה לשנות חברות ולהתגבר על מחסומים.
ארגונים כמו מעלה, מידות ותמורה, מגיעים למועצות מנהלים של חברות, מלמדות יזמים חדשים דרכים חדשניות לשימוש בעושר ובכובד הארגוני והאישי שלהם כדי לעשות את ההבדל בחינוך. אך אפשר לעשות הרבה יותר. הזמן הוא עכשיו. שתי הצעות לדוגמא: קרן לאומית שתוקם מתרומות מגזר ההייטק בעיקר וגם אחרים לחינוך. 100 מיליון דולרים עם 5 אחוזי תשואה שנתית צנועה תעשה 5 מיליון דולר לשנה זמינים לחנך ולעודד צעירים בחינוך גזע; המטרה היא לקבל תרומה זו עד מיליארד דולר בעשר שנים. שנית, הפדרציות היהודיות וקרן רש"י חייבות לגייס את המגזר העסקי בישראל, בדצמבר בכנס הקרוב, שבו חינוך מדעי וטכנולוגי הוא המוקד. יש לקוות שמארגני הכנס שיגיעו אל מנהלים ישראלים של חברות ופקידי ממשל יגרמו להם להבין שהם חלק מהפתרון ואכן יהיו חלק מן הפתרון.
