שיחות בין אירן וארה"ב: לא התפתחות שלילית

לפי ידיעה שהתפרסמה ב-"ניו-יורק טיימס", אירן הסכימה לפתוח בשיחות ישירות עם הממשל האמריקני על תוכנית הגרעין שלה, לאחר הבחירות בארצות הברית, בחודש הבא. למרות שידיעה זו הוכחשה על-ידי דובר הבית הלבן וגם על-ידי שר החוץ האירני, הבהיר הדובר כי ממשל אובמה פתוח לקיים שיחות ישירות עם אירן על תוכנית הגרעין הצבאית שלה ולא נופתע אם לאחר הבחירות מהלך מסוג זה יצא לפועל. בתגובה, פרסמו אישים מובילים במכוני המחקר בארצות הברית קריאה למשא-ומתן ישיר בין ארצות הברית ואירן. התגובות השליליות מישראל לידיעה זו לא איחרו לבוא, לרבות התנגדותם של ראש הממשלה ושר החוץ.

מאמר זה מבקש להצביע על כך שמשא-ומתן ישיר בין אירן לארצות הברית איננו בהכרח התפתחות שלילית וגלומות בו הזדמנויות לישראל, בין אם בסופו של תהליך השיחות תצלחנה או תכשלנה.

נכונות האירנים למשא-ומתן ישיר מול ארצות הברית מצביעה על שתי מגמות שראוי לשים לב אליהן:

יעילות הסנקציות - אם הפרסום יתברר כנכון, הרי שמדובר בתפנית במדיניות האירנית. עד לאחרונה טהרן סירבה למשא-ומתן בילטרלי עם הממשל האמריקני בעניין תוכנית הגרעין הצבאית שלה, חרף הלחץ המדיני, הצבאי והכלכלי שהופעל עליה. נסיגה כזו של ההנהגה האירנית מהצהרותיה מהווה סימן לכך שהלחץ מתחיל לתת אותותיו ולהביא לשינוי אמיתי במדיניות האירנית. כמובן ששינוי זה איננו מספיק, אך הוא מצביע על תפנית בתחושת הביטחון שאירן הקרינה עד כה, ומעודד את חיזוק הסנקציות.

הוצאת מוסקבה ובייג'ין מהמשא-ומתן - עד כה העדיפה אירן לקיים את השיחות עם המערב במסגרת פורום מדינות ה-P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה), מכיוון שסמכה על כך שרוסיה וסין, המהוות מכשול מרכזי בניסיונות האמריקניים לפעול נגד אירן במסגרת בינלאומית רחבה, יפעלו לטובתה ויחלישו את המערב. אם אירן אכן תבחר לפנות לשיחות ישירות עם וושינגטון יהיה בכך ביטוי של אכזבה מהתנהלותן של רוסיה וסין וחשדנות כלפי מדיניותן.

המשא-ומתן העתידי, אם יצא לפועל, מזמן התפתחויות אפשריות - שתיים חיוביות ואחת בעייתית.

התפתחות שלילית

התפתחות חיובית ראשונה: סיכוי להגעה ל"הסכם קביל", שהוא כשלעצמו עדיף על שתי חלופות הקיצון - "פצצה או הפצצה". השינויים שתוארו לעיל מצביעים על כך, שהחלופה של הסכם באמצעות משא-ומתן רלוונטית יותר מאשר בעבר ומהווה "חלופה שלישית" לאלטרנטיבות שהוצגו בתקופה האחרונה - פצצה אירנית או הפצצה באירן. אך חלופה זו תהיה טובה יותר משתי החלופות הקודמות רק אם היא תניב "הסכם קביל" אשר ישמר את טהרן במרחק של שנתיים לפחות מנשק גרעיני. לשם השגת "הסכם קביל" נדרשים שלושה תנאים: א. הוצאת רוב החומר המועשר מחוץ לשטחה של אירן; ב. סגירת אתר ההעשרה בפארדו ו-ג. פיקוח בינלאומי יעיל, לפחות כפי שנדרש ב"פרוטוקול הנוסף". חשוב לציין, בהמשך לנאום ראש הממשלה באו"ם, שהתמקד בסוגיית רמת ההעשרה ל-20%, כי הסכם אשר יתמקד רק בסוגיה זו יהווה "הסכם רע", אם יאפשר לאירן לשמר את יכולת ההעשרה שלה ואת תוצריה העתידיים בשטחה. הסכם כזה, גם אם יוצג כהסכם טוב, יאפשר לאירן לפרוץ לפצצה ולפתחה בזמן קצר, לפני שהמערב יוכל לפעול לעצירתה.

התפתחות חיובית שנייה - כישלון במשא-ומתן יחזק את הלגיטימציה לתקיפה - אם המשא-ומתן הישיר בין טהרן לוושינגטון אכן ייפתח, ויסתיים בכישלון, יתחזק הטיעון, כי כל החלופות נכשלו, למעט זו הצבאית, ולכן יש לעצור את תוכנית הגרעין האירנית באמצעים צבאיים. מסיבה זו, על הנושאים ונותנים לתחום את השיחות בהיבטי זמן ותוכן, כדי להצביע על התקדמות משמעותית, או לחלופין, על כישלון, פעולה אשר הממשל האמריקני נמנע מלעשותה עד כה. אם השיחות תכשלנה באופן רשמי, כל פעולה צבאית עתידית נגד אירן תזכה ללגיטימציה בינלאומית, פנים-ישראלית ופנים-אמריקנית יותר רחבה. רכיב הלגיטימציה הבינלאומית הינו אקוטי: כל מי שיתקוף באירן יזדקק לתמיכה בינלאומית, כדי לשמר את הישגי התקיפה לאורך זמן, ולמנוע ממנה מלפתח נשק גרעיני גם בעשור שלאחר התקיפה.

ההתפתחות השלילית הפוטנציאלית במהלך של משא-ומתן ישיר בין ארצות הברית לאירן, מעבר ל"הסכם רע" שתואר לעיל, הוא משא-ומתן שישחק לידי האירנים ושבאמצעותו, תוך כדי התנהלותו, יקנו זמן נוסף להעשרה והתמגנות של תשתיות הגרעין שלהם. לכן מצופה שהנושאים ונותנים מהצד האמריקני יהיו מודעים לטכניקות העמדת הפנים ומשיכת הזמן של האירנים, וינקטו באסטרטגיה של TAKE IT OR LEAVE IT, או לכל הפחות ידרשו הקפאת תוכנית הגרעין הצבאית כל עוד מתקיים משא-ומתן.

חשוב להדגיש שאסטרטגיות הפעולה מול אירן: המשא-ומתן, הסנקציות והתקיפה, אינן חלופיות אלא מצטברות ומשרתות זו את זו. למרות ההזדמנות שתיווצר למשא-ומתן כן על-מנת להשיג "הסכם קביל", ודווקא לאורה, על מדינות המערב לא להרפות מן הסנקציות ולהחזיק באופציה צבאית אמינה. התפתחויות העבר במשבר הגרעין האירני בכל הקשור להתנהלות אירן מול המערב, המחישו שרק כאשר המשטר בטהרן חש באיום רציני הוא משנה את מדיניותו.

לסיכום, אל לה לישראל לפסול מהלך שבמסגרתו לאחר הבחירות בארצות הברית תחלנה שיחות ישירות בין טהרן לוושינגטון על תוכנית הגרעין הצבאית האירנית. תפנית זו טומנת בחובה הזדמנויות למערב בכלל, ולישראל במסגרתו, לחלופה טובה מתקיפה באירן או מהשלמה עם פצצה אירנית. היא גם תאפשר להרחיב את הלגיטימציה לפעולה צבאית נגד תוכנית הגרעין של אירן, אם השיחות תכשלנה. על מקבלי ההחלטות העוסקים בסוגיה להימנע מדחיית אופציה זאת על הסף, לעמוד על המשמר שלא יושג "הסכם רע" ושהמשא-ומתן יתנהל תוך פיקוח ובקרה על המתרחש מאחורי הקלעים, ולייצר סינרגיה בין האסטרטגיות המשלימות על-מנת להפעיל את מרב הלחץ על טהרן.