חוצפה, כסף וחנופה

החוצפה הכי מקוממת היא העלאת מחירי המזון על-ידי טייקוני המזון. לפי ההערכה של הטייקונים למיניהם, יצרנים ומשווקים גדולים - המחאה היא היסטוריה, ומכיוון שכל המחירים עלו בחסות ממשלת ישראל, והאזרחים-כולם משלמים בצייתנות, למה שלא יעלו את מחירי המזון ומוצרי הסופרמרקטים. אם כבר כולם יודעים שמחירי המזון אצלנו הם מהגבוהים בעולם, אז אפשר להעלות את המחירים גבוה יותר, בלי גבול ובלי בושה, ובלבד שהרווחיות של טייקוני המזון תישמר.

שטראוס ותנובה וחברת החשמל הן כרגע המקוממות ביותר בחוצפתן, אבל החגיגה משותפת לאלפי יצרנים ומשווקים בכל תחום. איזו מדינה אידיאלית עם אזרחים שקטים שרק כותבים בלוגים ומאמרי מערכת, אבל מלבד זה לא מנידים עפעף ומשלמים כל פעם עוד יותר ביוקר, כאילו הם קוטפים כסף מהעצים.

ראש הממשלה שנותן גיבוי, כבר ארבע שנים, ליוקר מחיה שרק עולה ועולה. ראש ממשלה שעובד רק לטובת העשירון והאלפיון, אתם יודעים איזה. ראש הממשלה - שלא מכיר אישית את המחירים מכיוון שבמשק הבית שלו לא משלמים לא חשבונות חשמל, דלק, ארנונה, מים, ביטוחים, ניקיון, בריאות, תרופות, אוכל, וכולי - לא ממש מרגיש מה קורה בתקציב משק הבית הישראלי.

עכשיו, משסיים להציג את המפלגה החדשה שהודבקה לליכוד, כולו זחוח ומרוצה מעצמו, הכריז על המטרות לעתיד של המפלגה המאוחדת שהיא "גם מפלגה חברתית". אז כך אמר ביבי: נילחם ביוקר המחיה! וואוו! איזה יופי. ארבע שנים העלינו את המחירים בלי הכרה ועכשיו - אם תצביעו ליכוד-ביתנו נוריד את המחירים. יש מאמינים להבטחה הזו? שיצביעו בבקשה לליכוד-ביתנו.

בראיון הראשון של יעקב פרי, מועמד טרי ברשימת יאיר לפיד - ראיון שהתקיים בערוץ 2 על-ידי דנה וייס - שאלה המראיינת איך חש פרי כנציג העתיד של מעמד הביניים? פרי, ראש השב"כ בעבר ושכיר בעל משכורות עתק בחברות ענק ב-17 השנים האחרונות, הצהיר: אבא שלי היה פועל בניין.

פרי בן ה-67 העלה זיכרונות מהימים שאבא של כל אחד מאתנו - אבא שלו - היה פועל! ואז הוסיף פרי: "השכר שלי מאוד קרוב לשכר של מעמד הביניים". הוכחה מובהקת לעד כמה בעלי ממון לא רואים ממטר. לא! השכר של פרי, חשבון הבנק שלו ורמת החיים שלו לא דומים בכלום לרמת החיים והאפשרויות של מעמד הביניים. פשוט אין לו חברים ממעמד הביניים. הוא מוקף בחברים עתירי משכורות, כסף ורכוש, אז אולי הוא לא יודע.

מר פרי, כדאי שתלמד את הנושא. זה לא רציני להצהיר הצהרות כאלה.

לפני כשבוע חגג האוליגרך ולדימיר גוסינסקי (למי שאולי לא יודע - אוליגרך זה טייקון רוסי) יום הולדת במלון הילטון בתל אביב. החגיגה, לפי עדויות המוזמנים, הייתה מפוארת, עוד יותר מאירועים מפוארים דומים. עד כאן הכל שמח. האוליגרך חגג, והאורחים שלו, אולי חברי נפש שלו ואולי כאלה שעושים איתו עסקים או רוצים לעשות איתו עסקים, חגגו יחד איתו.

האוליגרך, בעל דרכון ישראלי ודרכונים נוספים, שעשה כסף במו ידיו, בעידן המתעשרים המהירים שצמחו ברוסיה החל בשנות ה-90', זוכה בוודאי מאז הפך לעשיר כקורח לחנופה בלתי פוסקת של הסובבים אותו. תמיד זה היה ויהיה כך: השליטים, בעלי הממון, בעלי האחוזות, הפיאודלים וכיוצא בזה תמיד יהיו מוקפים עדת חנפנים המקווים ללקק משהו מהעושר המתוק, או לפחות להתחכך...

במהלך הערב במלון הילטון הגיע לפתע לחגוג עם האוליגרך גם נשיאנו שמעון פרס. פרס אולי היה נבוך ממשהו וביקש מהצלמים לא לצלם אותו. הצלמים לא צילמו. נשארה השאלה מה עשה ולדימיר גוסינסקי "בשביל מדינה" שזכה לביקור האישיות הכי חשובה במדינת ישראל. אם תרם למדינת ישראל, ראוי שהנשיא ישלח לו תעודת הוקרה או מכתב, או אימייל או מסרון, או לחלופין יספר לעם ישראל מה המיוחד בגוסינסקי שכולנו צריכים להתרגש. אבל להעניק לגוסינסקי כבוד כזה ולהטריח את נשיאנו המבוגר, נראה כחנופה דוחה ובלתי ראויה. לדעתי, אזרחי ישראל ראויים לדעת מה הביא את שמעון פרס אישית ליום ההולדת של האוליגרך. החיים הציבוריים צריכים להיות שקופים הרבה יותר! שמעון פרס הוא לא אדם פרטי שהולך ליום הולדת של חבר מהגן.

בטח יש אנשים ששמחים שאריה דרעי "חזר". אלה האנשים שבילו ימים וחודשים מול בית הסוהר מעשיהו כאשר ישב שם דרעי וצעקו כל היום "הוא זכאי". כל האחרים שלא חשבו ולא צעקו "הוא זכאי", חשים גועל וזעזוע. אז מה אם הוא "שילם את חובו לחברה"? האם אנחנו צריכים בין נבחרי העם פושעים לשעבר? חסר אנשים חדשים וטובים ללא קופת שרצים?

דרעי הוא אלוף "הקסם האישי" (יש כאלה שחושבים ככה). לי הוא נראה כערמומי, מיתמם, עושה הצגות, אומר את מה שרוצים לשמוע, משחק את הצנוע והצדיק, מסמן לו מטרה ומשיג אותה. מישהו שיכול להצליח במה שיבחר ובלבד שיעזוב את השירות הציבורי ואת כנסת ישראל.

עצוב שבבית ספרנו אפשר לעשות הכל. בית ספרנו אמור להיות נקי יותר מזה.