מקרה מעניין שלאחרונה נעשה לצערנו נפוץ, הוא מקרה בו מבוטח מוסר דיווח כוזב לחברת הביטוח. על-פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אם המבוטח מוסר עובדות כוזבות, או העלים עובדות בנוגע למקרה הביטוח והדבר נעשה בכוונת מרמה, המבטח פטור מחובתו לפצות את המבוטח. נושא זה של "כוונת מרמה" כפי שכתוב בחוק, מגיע לעיתים קרובות לבתי המשפט.
ניתן שתי דוגמאות למקרים בהם מבוטח שיקר אך לא מתוך כוונה לרמות את חברת הביטוח. מבוטח בילה בערב עם מזכירתו במשרד וקיבל התקף לב. מתוך פחד מתגובתה של אשתו, סיפר לחברת הביטוח כי היה לבדו במשרד. מקרה נוסף הוא של מבוטחת שהתנגשה עם מכוניתה במכונית אחרת שעצרה לפניה. מתוך פחד מתגובת בעלה מסרה לחברת הביטוח כי המכונית ניזוקה בחניה.
האם נשללת הזכות לפיצוי?
בשני המקרים עלו חוקרי חברת הביטוח בקלות על השקר. בשני המקרים הללו המבוטחים שיקרו מפאת חוסר ידע, כיוון שעל-פי הפוליסות שלהם, הפיצוי היה מגיע להם גם אם היו אומרים את האמת. עכשיו נשאלת השאלה לפני איזה שופט תתברר תביעתו של המבוטח. ישנם שופטים מחמירים הסבורים כי אין חשיבות למניעי השקר, כלומר עצם אי אמירת אמת הופכת את המבוטח לשקרן ושוללת ממנו את זכויותיו. אולם, אם המבוטח שיקר מתוך פחד מגורמים אחרים ולא מתוך כוונה לרמות את המבטח, האם נשללת זכותו לפיצוי?
כאמור ישנם שופטים מחמירים וישנם שופטים מקלים הסבורים כי יש לברר את המניע לשקר. אם המניע אינו מרמה של חברת הביטוח והאירוע מכוסה על-פי הפוליסה, אין לשלול מהמבוטח את הפיצוי למרות ששיקר.
נספר הפעם על מקרה בו נתקלה המבוטחת, למזלה הטוב, בשופט שאינו מחמיר. הגברת ביטחה את מכוניתה וכללה בפוליסה גם ביטוח לנהג צעיר מתחת לגיל 24 עם ותק נהיגה של שנה אחת לפחות. בנה של הגברת הגיע לחופשה מהצבא ובעת שנהג ברכב אירעה תאונה. המבוטחת מסרה לחברת הביטוח כי בעת התאונה היא עצמה נהגה במכונית. חברת הביטוח דחתה את התביעה והסתמכה על סעיף 25 בחוק חוזה הביטוח.
שופט בית המשפט השלום בראשון לציון דן בבעיה וקבע כי במקרה של מרמה חברת הביטוח תהיה פטורה אם נתקיימו שלושה תנאים:
- נמסרו עובדות כוזבות אודות נסיבות האירוע.
- המבוטח מודע לכך כי העובדות שנמסרו הן כוזבות.
- מסירת העובדות הכוזבות הייתה מתוך כוונה לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין.
אין מחלוקת כי שני התנאים הראשונים התקיימו. גם הגברת מסרה בעדותה בביהמ"ש כי שיקרה והייתה מודעת לכך שהדיווח שלה לא אמיתי. הבעיה היא התנאי השלישי. כלומר האם הייתה כאן כוונה לקבל כספים שלא כדין מחברת הביטוח על בסיס של מסירת עובדות כוזבות. בעדותה מסרה הגברת כי פחדה מההשלכות שיהיו לתאונה של בנה שהיה חייל בשירות סדיר, וחששה כי בשל התאונה יהיו לו בעיות עם הצבא.
חברת הביטוח טענה כי הייתה כאן "כוונת מרמה" משום שאת טענותיה העלתה רק בפני ביהמ"ש ולא מסרה על כך עדות כלל לפני כן. בית המשפט פסק כי בעת התאונה היה כיסוי ביטוחי בתוקף גם עבור בנה החייל שנהג ברכב. בנוסף, שוכנע בית המשפט כי הדיווח הכוזב בדבר זהות הנהג לא היה מתוך כוונת מרמה, אלא מתוך רצון להגן על הבן מההשלכות הצפויות לו משלטונות הצבא. על כן, חויבה חברת הביטוח לפצות את המבוטחת על-פי תנאי הפוליסה שרכשה.
לסיכום, כמו שהיה נהוג אצלנו לומר, "השקר הטוב ביותר הוא האמת". למרות המקרה בו עסקנו הפעם, אל תסמכו על שופטים, כי לעולם לא תדעו אם נתקלתם בשופט מחמיר או בשופט מקל. על-פי החוק, יש למסור דיווח אמיתי למבטח וכך טוב לנהוג כדי למנוע בעיות בעת מקרה של נזק.
