עד כמה מוכנה ישראל לרעידות אדמה?

ב-21 עד ה-25 באוקטובר 2012 התקיים התרגיל הלאומי הראשון מסוגו, שנועד לבחון באופן ממוקד את ההיערכות הכוללת של המדינה ומוסדותיה מול סכנה של רעידת אדמה חזקה. זו השנה השישית ברציפות שבה מתקיים תרגיל עורף שנתי, כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה וכשיא של סדרה ארוכה של תרגילים פרטניים, המתקיימים לאורך השנה. עד עתה כול התרגילים השנתיים נערכו על בסיס של תרחיש ביטחוני, שבמרכזו התקפות טילים ורקטות על החזית האזרחית.

ההחלטה לעסוק השנה בנושא רעידות האדמה הינה בעלת משמעות מיוחדת, באשר היא מצביעה על: א) ההכרה, לפחות במשתמע, בחשיבות ההיערכות מול האיומים של אסונות טבע, שנזקיהם בגוף ובממון עלולים להיות גבוהים בהרבה מאלה של אסונות מידי אדם, כולל מלחמות ועימותים בגוון של טרור; ב) ההבנה הראויה כי ההיערכות לשעת חירום היא גנרית בטבעה, ויש בה מרכיבים רבים הדומים לתרחישי אסונות מידי אדם או אסונות מהטבע. כך שהתכוננות לאסונות טבע בכלל ולרעידת אדמה בפרט, תורמת במישרין גם להתכוננות לתרחישי העימותים הביטחוניים המקובלים.

מטרת התרגיל הוגדרה כ"שיפור המוכנות והמענה האינטגרטיביים של גורמי העורף והאוכלוסיה להתמודדות עם תרחיש רעידת אדמה הרסנית בישראל". התרגיל בחן את המענים של המערכות הלאומיות - האזרחיות והצבאיות - והמוניציפאלית ושל מערכות התשתית, והאוכלוסיה, מול רעידת אדמה בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר שאירעה בעומק של 10 ק"מ באזור החולה בצפון. על-פי התסריט האירוע יצר גם גלי ים גבוהים (5-15 מ') בחוף, שפגעו בין היתר בנמל חיפה ובתחנת הכוח רידינג בתל אביב. על-פי מסגרת ההיערכות לחירום שנקבעה לאחרונה, וששמשה גם כתרחיש הקונקרטי לתרגיל, רעידת האדמה גרמה ל-7000 הרוגים (פחות מחצי מהתרחיש שהיה מקובל בעבר), 8600 פצועים קשה ובינוני, 37 אלף פצועים קל, 9500 לכודים בהריסות, 170 אלף עקורים מבתיהם, 28 אלף בניינים עם הרס כבד ולנזקים חמורים בתשתיות חיוניות רבות.

היקף הנזק הכספי ברמה הלאומית נאמד בלפחות 50 מיליארד שקל. הנושאים העיקריים שנבחנו בתרגיל היו: פיקוד ושליטה, רציפות תפקודית, שירותים לאזרחים, פינוי אזרחים, סיוע בינלאומי ושיקום רב שלבי. ההישגים הנדרשים בתרגיל היו העלאת המודעות לנושא ולחומרתו, תיקוף תפיסת המענה, בחינת שיפור המוכנות לעתיד, ויצירת תשתית תפיסתית בתחומי השיקום המערכתי.

להלן כמה נקודות הראויות להדגשה מיוחדת בעקבות התרגיל:

• מאחורי התרגיל עמדה ההנחה, שישראל אינה מוכנה כראוי לרעידת אדמה רחבת היקף ונפגעים ושלמרות כמה התחלות עליה להיערך לתהליך ארוך ומסובך של התכוננות.

• לתרגילים בכלל ולתרגיל הנוכחי במיוחד חשיבות רבה בכול הקשור להתכוננות המערכתית ברמה הלאומית והמקומית. אלה מבטאים נאמנה את ההנחה המכרעת, כי יש קשר ישיר וחיובי בין התכוננות הולמת לבין צמצום נזקי אסונות צפויים, מהטבע או מידי אדם. ישראל מובילה בעולם בתחום התרגול וטוב שכך.

• לאחר שנים ארוכות של התמקדות כמעט בלעדית בנושאי חירום ביטחוניים, מתורגלת החזית האזרחית גם בנושא של אסונות מהטבע. נזכיר, כי אומנם מדובר באירועים פחות שכיחים במקומותינו, אך נזקם האפשרי רב בהרבה. חשיבות ההיערכות הראויה מולם גבוהה.

• הפגיעה הצפויה במרקם החיים, מעבר לנפגעים ישירות, הינה סוגיה קריטית, המחייבת גיבוש תפיסה אסטרטגית והיערכות דקדקנית. במרכזה השאלה הרגישה מאד של הפינוי / התפנות של המונים ואספקת שירותים במצבי חירום. פתרונות תיאורטיים "על שולחן השרטוט" חשובים, אולם ספק אם יתנו את המענה הנדרש.

• שאלת הסיוע הבינלאומי הייתה מרכזית בתרגיל, ולא בכדי. העיסוק בכך היה בעיקרו טכני ונסב סביב ההיערכות לקליטה מוסדרת של סיוע חיצוני. זה חשוב, אך חשובה לא פחות ההכרה כי אין אנו מסוגלים להתמודד לבדנו עם אסונות נרחבים. לכך משמעות גם בעולמות תוכן אחרים.

• הפגיעה הצפויה בתשתיות חיוניות (חשמל, מים, תקשורת, תחבורה) מהווה נושא קריטי לבחינה והיערכות מקדימה, גם בתרחיש הנוכחי, אך גם בתרחישים (צפויים יותר?) של פגיעת סייבר, או מלחמה / טרור נרחב. יש כאן נקודת תורפה המחייבת התייחסות דחופה גם על-ידי אבטחת יתירות וגם על-ידי שיפור הגמישות המערכתית שספק אם קיימת בצורה מספקת אצלנו, גם בשל שיקולים תקציביים.

• סמכות ואחריות / פיקוד ושליטה: כתמיד ניצבת השאלה הכפולה - מי הוא הגורם האחראי להכנת המערכות ומי הוא הגורם האחראי לניהול האירועים בהתרחשותם. הסוגיה החוקית, כידוע, אינה פתורה. בשונה מהזירה הביטחונית, הזירה האזרחית מעורפלת ופרוצה. המצב כאן מסתבך מאד בגלל מורכבות האירועים הצפויים, מספר הקורבנות והיקף הנזקים, ולא פחות מכך, בגלל פגיעה אפשרית באמצעי הקשר והשליטה. גם כאן, כהרגלנו, הציפייה היא שצה"ל, גם באמצעות פקוד העורף, יעשה את העבודה בשלב הראשון. אבל בכדי שזו תתבצע ולו בצורה מינימאלית על צה"ל להיערך מראש, ולבנות עצמו גם לתרחישים אזרחיים מובהקים ורגישים. זה אתגר קשה.

• הטיפול בסוגיית השיקום בעקבות אסונות המוניים היה תמיד עקב אכילס גם בעולם הרחב. עצם ההידרשות לכך הפעם מצביע על חשיבה נכונה. יש לקוות שזו תביא בעקבותיה לתהליכים מערכתיים קונקרטיים וארוכי טווח ליצירת מנגנונים שיאפשרו שיקום מהיר יחסית וראוי לאחר אירועי חירום קשים.

בסיכום נאמר, כי לאחר הזנחה ארוכה, סומן קו זינוק ברור לטיפול מערכתי באסונות המונים. כתמיד תשאל השאלה באיזו מידה תיבנה מכאן ובהמשך מערכת מובנית (ויעילה?) של התכוננות, שתהיה הולמת לצרכים מגוונים, כולל ביטחוניים, שההזדקקות להם תמידית. במסגרת זו אולי גם ייקבע איזון נכון יותר בין מה שמקובל כאן בתחום הדגשת המניעה של אסונות המוניים וההתגוננות מפניהם, לבין מה שהוזנח בתחום של היערכות ליום שאחרי: רציפות תפקודית ושיקום. עד עתה לא ראינו התקדמות של ממש במציאת איזון כזה.