הכותרת הקפיצה אותי: "קודם כל תכו על חטא" (
ידיעות אחרונות, 29.10.12). תחת הכותרת היה כתוב: "עד שלא תכו על חטא, ולא תיטהרו מן הרוצח ודרכו, אל תפטפטו סרק, סרק, על פיוס ואל תנאמו באזכרותינו". הכותרת והמאמר היו תשובה שלך לשאלה: "האם נכון לשלב
מתנחלים ובני עקיבא בעצרת לזכר רבין".
קראתי וחייכתי חיוך מריר מהול בתמיהה. מאיפה היהירות. איך יכול להיות שדעתן טועה כמוך, מהזן הנכחד, מצליח לשמור על אותה יהירות. אנשים נורמליים, כמה שלא יהיו יהירים, יחושו מבוכה מול טעות שלהם. אתה טועה יהיר, יגאל סרנה. מבחינתך, גם אם תצא מהקלפי עור ועצמות - תמשיך להטיח באחיך מימין את אותם דברי הסתה שקריים.
יש לך/לכם שתי טעויות נפוצות. אחת פוליטית-אלקטוראלית, והשנייה ערכית-מוסרית. הטעות הפוליטית-אלקטוראלית שלך לא מטרידה אותי. להפך. מתאים לי שהבוחר יכה את המחנה שלך בקלפי פעם אחר פעם. הטעות הערכית-מוסרית שלך מטרידה, מפני שלא יעזור כלום - אנחנו אחים, והשכנים שלנו זוממים עליי, כמו שהם זוממים עליך.
הציפייה שלך (ושל רבים במחנה השמאל) שמנהיגי הציבור הימני יכו על חטא ורק אחר-כך תקדם בברכה את שילוב "בני עקיבא ומתנחלים" בעצרת הזיכרון לרבין, מעידה עליך שאתה בטוח שהצדק בצד שלך. הוא לא. חד-משמעית לא.
הצדק חש אי-נוחות - וזה בלשון המעטה - בסביבה בה השקר מסתובב כמו טווס. והסביבה הפוליטית שלך, מר סרנה, משופעת בשקרים טווסים שמהדסים עם זנב מניפה צבעוני. אם יש מי שצריך להכות על חטא, אלו דווקא בכירי המחנה שלך. בניגוד למה שנדמה לך, רבים בימין זוכרים את השנאה שהניבה פשעים בלתי נסלחים כמו "הסזון" ו"אלטלנה". ובניגוד למה שאתה חושב, רבים נושאים את הפצע הזה ומעבירים אותו הלאה לדור הבא בצירוף אמירתו של מי שאתם כיניתם "פשיסט": "מלחמת אחים - לעולם לא!"
בעניין ההסתה שקדמה לרצח אתם לא מתעייפים מהפצת השקרים, מה שאונס אותנו להתמיד בהדיפתם. אני רוצה להזכיר לך שהנושא נבדק על-ידי צמרת חוקרת שבכיריה נמנים על השמאל. עד כמה שאני יודע, מפכ"ל המשטרה דאז
אסף חפץ, שר המשטרה דאז
משה שחל, פרקליטת המדינה דאז
עדנה ארבל, והיועץ המשפטי לממשלה דאז מיכאל בן-יאיר - כווווולם, עם השקפת עולם - פלוס מינוס - דומה לשלך.
באין כתב-אישום על הסתה, המסקנה מבצבצת מעצמה: הסתה לרצח במובן הפלילי לא הופצה. נשארנו עם הפרשנות של "שוחרי
חופש הביטוי" השמאלנים, שאתה נמנה עליהם. למדנו, שתחושת בעלות אנטי-דמוקרטית על המדינה, מכשילה אתכם פעם אחר פעם בהבנת כללי המשחק הדמוקרטי. הגיע הזמן שתפנים -
המדינה זה לא אתם! למענך, אחי המעצבן, הלכתי לארכיון לפניך חמישה סרטונים:
א) בסרטון הראשון היועץ המשפטי לשעבר
מני מזוז קובע: איש לא הוכיח הסתה שקדמה לרצח.
ב) הסרטון השני שודר באוקטובר 95' (חודש לפני הרצח), ביום בו סערו הרוחות בגין פיגוע אוטובוס בירושלים (הרבה הרוגים). מפגינים זועמים יצאו ספונטנית לרחובות וקראו קריאות-שבר בניסוח שעורר את אחד ממנהיגי המרפסת בכיכר ציון. תקשיב למסר ותלמד איך מדבר מנהיג עם אוריינטציה דמוקרטית. אם לא תתבייש, לא תקלוט כלום.
ג) בסרטון השלישי (צולם ביום הרצח)
יצחק רבין חשב שהסתה נגד הליכוד יכולה לעזור בקלפי. תקשיב ותגלה שרבין לא טמן את לשונו בצלחת.
ד) הסרטון הרביעי שודר בליל הרצח. ניתן לראות המוני שמאלנים שמבטאים את זעמם בגין הידיעה ש"רבין מת" בקריאות "ביבי רוצח". אתה תגיד: "אנשים נתפסו בצערם", ואני אשיב לך: גם אם פה ושם היו קריאות (מותרות) של מפגיני ימין שחצו קו אדום של טעם טוב, הן היו תוצאה של מה שאתם כיניתם "קורבנות השלום". ההתעלמות מהקריאות "ביבי רוצח", ואיזכור הקריאות "רבין רוצח", מוכיחים את ההבדל בין קורבנות שלום עם דם אדום, לבין קורבן שלום עם דם כחול.
ה) בסרטון החמישי אנחנו רואים דוגמה להפגנה של שוחרי חופש ביטוי שמאלנים ("בגין רוצח... בגין רוצח"...).
