טעם חיים והלך לו

לפני כחודשיים בשבת, הלכתי לאכול עם בני משפחתי במסעדה של שאול אברון, "יועזר בר יין" ביפו. אכלנו פסטה-ארבעים-חלמונים, וגם מעדן פולנטה שטעמו מותאם לאלים היושבים באולימפוס, רוסטביף עם חרדל ולחם שאור כפרי, יין איטלקי לבן קר, סלט טרי-טרי עם גבינת גרונונזולה ועוד כמה מעדנים שאפשר למצוא רק ב"יועזר בר יין", בלב כיכר השעון ביפו, במה שהיה פעם אורוות-סוסים של השליטים העותומאנים ביפו.

הידידות שלי ושל שאול התבססה על תאריך לידה משותף, מה שהפך אותנו לבעלי קשר אינטימי, כמו של בני משפחה קרובים. תמיד שמחים להיפגש ולהתחבק, כאשר החיבוק של שאול הוא הכי חם, הכי מלא אהבה ושמחה ממעמקי לבו הגדול. אז הספקתי להתחבק איתו לא מזמן ולקבל חיוך וחיבוק ענקי.

שאול אברון, 68, נפטר ביום שישי האחרון (2.11.12) והובא לקבורות ביום ראשון בבית הקברות בקריית שאול. איש בעל תיאבון עצום לחיים, ידע כי לא יאריך ימים ולא התעניין בנושא. שאול סיפר כי הרופא שראה את תוצאות בדיקות הדם שלו בשנים האחרונות אמר לו: "אתה עושה צחוק ממדע הרפואה. היית צריך כבר למות מזמן". שאול אהב לספר את הסיפור הזה, עם חיוך ענק ועיניים שובבות שהצטמצמו במהלך החיוך.

הוא עישן, שתה יין ובירה ושאר מיני אלכוהול משובח, ובעיקר אכל הרבה כולסטרול: בשר, רצוי נתח בשר משובח עם שומן, כבד אווז, מיני ג'מבון ופרושוטו, חמאה וגבינות משובחות, דגים ופירות ים הכי טריים מברטן שבמערב צרפת, דגים כבושים, סלמון מעושן, פסטות מעודנות של מסעדות איטלקיות ושאר מעדנים ממיטב המטבח הבלגי, הצרפתי, האיטלקי ומה לא. רק מעדנים משובחים מתענוגות כל ארץ, מהמטבחים הכפריים של איכרי אירופה, אוכל קלאסי שמכינים אותו כבר מאות שנים, באותה דרך מופלאה של מטבחים עתיקי-יומין.

שאול, יליד תל אביב, בן להורים מפולניה ורוסיה שגרו בבלגיה ובצרפת, ספג בבית את הטעמים, הריחות והעושר של המטבח הצרפתי והבלגי. "הוריי דאגו לי לאוכל טוב גם בשנות הצנע". שאול למד בגימנסיה הרצליה כמו תל אביבי-אסלי ונהג החל משנות העשרים לחייו לנסוע לחו"ל כל שנה לשלושה חודשים, בעיקר לאירופה, חורש ערים ועיירות בנסיעה במכונית, טועם ומתענג על מיטב המטבחים במסעדות ובבתי התושבים, מתעמק בסודות המתכונים, הרכב המנות והיינות, התבלינים והסודות העוברים מדור לדור. אצל שאול כל יום היה חגיגה.

מעריב, חדשות, "הקיוסק" ו"יועזר בר יין"

אברון עבד ככתב כלכלי במעריב ולימים ב"חדשות" ככתב אוכל, והיה חבר אישי של הגסטרונומים והבשלנים הגדולים כמו ישראל אהרוני וחיים כהן, וכן מלך השקשוקה מיפו ושאר אשפי הסירים, המחבתות ותנורי הבישול (הוא עצמו לא בישל, רק לימד והדריך ממיטב ניסיון החיך והזיכרון שלו).

שאול הכיר את הכתובות הנכונות באיטליה, בספרד ובצרפת, משם שלחו לו את מטעמי המקום למסעדה הראשונה שלו בנווה צדק (בשנות השבעים, כאשר נווה צדק הייתה איזה חור שדמה לעיי חורבות ולא השכונה היוקרתית של היום), שנקראה "הקיוסק" ושל המסעדה הנוכחית שנפתחה בשנת 1995. ב"יועזר בר יין" היו מצרכים שהגיעו מכמה כתובות מעולות שלא יחסרו, חלילה, מיני הפאטה, הדגים המעושנים, ההאם והג'מבון, הפרושוטו והפסטות, היינות הכי משובחים ושאר מעדנים קלאסיים של המטבח הקלאסי האירופי.

אצל שאול לא היה פיוז'ן, לא אוכל יפני, לא סושי ולא מטבחים מהמזרח הרחוק או מאמריקה. רק אוכל על טהרת מאות שנות גסטרונומיה אירופאית מארצות התרבות הישנה: ספרד, איטליה, צרפת ובלגיה.

כך הלך מאתנו, בגיל צעיר, יחסית, התל אביבי האולטימטיבי, איש העולם הגדול, אוהב אדם ושמחת חיים שיחסר לנו מאוד כמו כל פעם שהולך מאתנו מישהו שאין לו תחליף.

יהי זכרו ברוך.