כמו קונצרט רוק

תפקידו הראשון של בית המשפט כאשר חברה נקלעת לקשיים הוא למנוע את מלחמת הכל-בכל בין הנושים, אשר עלולה להביא לכך שחלק מן הנושים ייצאו חבולים. כך אומר (יום א', 4.11.12) כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי, פרופ' דוד האן, בהרצאה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.

"המצב הוא בדיוק כמו בקונצרט רוק פופולרי שבו משרד הכרטיסים פישל ומכר יותר כרטיסים ממספר המקומות, או over booking בנמל התעופה קנדי לטיסה האחרונה לפני שסוגרים אותו לפני סופה", המשיל האן. "כולם נדחפים וצריך מבוגר אחראי שיגיד: קודם כל - קחו צעד אחורה, תירגעו ותשתו כוס מים. זה שלב הקפאת ההליכים".

טוב לשיעור, לא למציאות

סוגייה נוספת המונחת לפתחו של בית המשפט היא גורלה של החברה: מה יעשו הבעלים ("ההנחה של ערבות מוגבלת היא טובה לסמסטר א' בשנה ב' ולא במציאות", העיר) ומה יהיה עתידם של העובדים. בית המשפט יצטרך לשקול גם את אינטרס מיקומה של החברה בענף הפעילות הספציפי שלה, כגון מקרה ויטה בחצור הגלילית. יש גם שיקולי תחרות: מה יקרה אם עסק אחד יקרוס וייוותרו שניים בלבד באותו תחום.

"ככל שיש אינטרסים נוספים, השאלה היא האם יש לדאוג לאינטרסים של הנושים בתפיסה בשרית או בתפיסה חלבית", הוסיף האן. "יש אומרים שאם הפרה שלך כחושה, תחלק את הבשר בין הנושים ושכל אחד יקבל את הסטייק שלו; זה פירוק חברה - הגישה הבשרית. אם תשאלו אותי איך זה שפירוק לוקח 5, 10 או 15 - זה מנפלאות התבונה שאי-אפשר להבין. הגישה החלבית אומרת, שתאכיל אותה ואז תחלוב אותה למשך שנים. אולי נקודתית הוא יהיה מעט ביחס לסטייק, אבל לאורך שנים במצטבר - יהיה לך ערך כלכלי טוב. זה השיקום".

המציאות, הוסיף האן, היא כמובן יותר מורכבת ואינה שחור-לבן, כך שלעיתים יש בפירוק אלמנטים של שיקום ולהפך. "המשפט הוא בסך-הכל מסגרת למשחק שהוא כל-כולו עסקי וכלכלי. התוכן הוא כללי; המשפט נותן את כללי העבודה, הוא לא יקבע את מהות הפתרון", הדגיש האן. "המשפט לא יכול לרבע את המעגל. השאלה האם ייפרעו 100% או לא, אינה משפטית אלא כלכלית. אנחנו כעורכי דין צריכים לגזור על עצמנו את הצניעות הראויה. אנחנו לא קוסמים, אלא סוללי דרכים שמאפשרים לפתרונות הכלכליים להתהוות. זה תפקיד מאוד מורכב, זו תורה שלמה, אבל עדיין צריך לזכור שאופן הפרעון לנושים הוא עניין כלכלי".

הליך ההבראה, המשיך האן, נועד להגיע להסדר הטוב ביותר בהתחשב בחלופות, "כמו אותו בן מאה שנשאל מה שלומו, והשיב: בהתחשב בחלופות - טוב מאוד". שלושת הפתרונות המקובלים הם מכירת העסק במלואו (כמו במקרה של קלאבמרקט), פרעון חלקי לאורך זמן (כמו באפריקה-ישראל) והמרת החוב למניות (כמו בדפי זהב). בכל מקרה, אמר האן, בהליך הבראה הולכים לפתרון כלכלי עליו יכריעו הנושים ולא איש מלבדם.

בולט יותר בתקשורת

האן גם עמד על תפקידו של בית המשפט בזמן הקפאת ההליכים, בו מתנהל המו"מ בין החברה לנושיה. לאור תיקון 19 לחוק החברות, אמר האן, הופך בית המשפט למבוגר האחראי - בעוד כאמור ההחלטה הסופית תתקבל בידי הנושים עצמם.

לצד זאת הוכנס תיקון 18, העוסק בהסדרי החוב בחברות האג"ח, שלדברי האן הוא "אותה גברת בשינוי אדרת". לדבריו, פלח נושים זה זכה להעדפה מיוחדת משום שהוא הבולט יותר בתקשורת, "כי מספרים לנו שזה הכסף של כולנו" ואין זמן להליך הרגיל. במסגרת זו על בית המשפט למנות מומחה מטעמו שיחווה את דעתו על ההסדר המתרקם. "מנסים להבנות את המו"מ הזה ולהוביל אותו למעורבות שיפוטית, כי יש תחושה שיש בעיה שונה בנוגע לחברות הללו ויש חוסר איזון לבין מחזיקי האג"ח לבין בעלי השליטה, העלולים להטות את ההסדרים לטובתם על חשבון מחזיקי האג"ח". לדבריו, זהו פטרנליזם מסוים, וימים יגידו האם הוא ראוי ומוצלח. "החששות שביסוד ההסדר הזה הם מוצדקים, יש בעיה וצריך לנסות להתמודד איתה".