|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בחירות בארה"ב - סקירה מסכמת
|
מנקודת מבטו של אובמה העימותים היו כישלון מוחלט ● לא יהיה זה מוגזם להגדיר אותם כקטסטרופה ● ההתמקדות בשאלה "מי ניצח", או מי "הכניס" למי, היא לא רלוונטית, כי בעימות מהסוג הזה אין "ניצחון בנקודות" ● עבור נשיא מכהן, אם התוצאה איננה "נוק אאוט" מלא על יריבו, זה כישלון
|
|
אובמה, רומני. העימותים שינו את תמונת מערכת הבחירות צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ביום שלמחרת העימות האחרון, אחרי שרומני העיר לו ש"התקפות על היריב אינן תוכנית כלכלית," אובמה שלף חוברת בת 20 עמודים האמורה להציג את משנתו הכלכלית לתקופת כהונתו השנייה. החוברת הייתה מוכנה מקודם, אבל אובמה נמנע מלהציג אותה או להתייחס אליה במהלך העימות. לא קשה לראות מדוע, וזאת משום שהתוכנית המוצגת בחוברת היא מיחזור של ההבטחות שאובמה פיזר במערכת הבחירות של 2008 | |
|
|
|
|
|
|
אישה באה הביתה ומוצאת את בעלה במיטה מתנה אהבים עם חתיכה צעירה. האישה פורצת בצעקות "מה אתה עושה? מי זאת האישה הזאת?" הבעל קם מהמיטה, מתחיל להתלבש, מישיר מבט לעיני אשתו ובלי להניד עפעף עונה לה: "אישה? איזו אישה? איפה את רואה כאן אישה?" האישה נכנסת להיסטריה, מצביעה על הצעירונת, שבינתיים גם היא קמה מהמיטה ומתחילה להתלבש, "האישה הזאת, מה היא עושה כאן?" הבעל שומר על קור רוחו וממשיך בשלו "על מה את מדברת? אין פה אף אישה!" ככה זה נמשך - האישה צועקת והבעל בשלו: "אין פה אף אישה, זה רק נדמה לך." לביטחון שהבעל מפגין יש תוצאות - האישה מתחילה להישבר, ואחרי כמה דקות היא שואלת את בעלה מה להכין לו לארוחת הערב.
הסצינה הזאת לקוחה מתוך סרט משנות השישים של המאה הקודמת, בשם איך לבגוד באישתך (שם הסרט במקור ההוליוודי היה מדריך לגבר הנשוי), סרט בכיכובו של וולטר מתאו.
אחרי התחלה צולעת בעימות הראשון עם רומני, אובמה "חזר לעצמו" ובעימותים השני והשלישי הוא ביצע את תפקידו של וולטר מתאו ברמה שלא הייתה מביישת את המקור. עד היום לא ברור על מה ולמה הוענק לאובמה פרס נובל, אבל אחרי העימותים, זאת לא תהיה הפתעה אם האקדמיה בהוליווד תמצא אותו ראוי לפרס האוסקר.
שלושת העימותים בין אובמה ורומני והעימות בין ביידן וריאן, שהיו האירועים המרכזיים במהלך חודש אוקטובר, שינו באופן מהותי את תמונת מערכת הבחירות. מנקודת מבטו של אובמה העימותים היו כישלון מוחלט. לא יהיה זה מוגזם להגדיר אותם כקטסטרופה. ההתמקדות בשאלה "מי ניצח", או מי "הכניס" למי, היא לא רלוונטית, כי בעימות מהסוג הזה אין "ניצחון בנקודות". עבור נשיא מכהן, אם התוצאה איננה "נוק אאוט" מלא על יריבו, זה כישלון.
לא קשה לראות למה. מעצם התפקיד לנשיא מכהן יש יתרון התחלתי עצום. מעמדו כנשיא מקנה לו באופן אוטומטי חשיפה תקשורתית מעל ומעבר. הוא תמיד בחדשות. בכל חור, גם במקומות הכי נידחים, יודעים מיהו, שומעים את שמו ופרצופו נשקף מעל מסכי הטלוויזיה. לנשיא המכהן ישנה גם במידה רבה היכולת לצמצם את הדיון רק לנושאים הנוחים לו. הוא למעשה קובע את סדר היום. המועמד המתמודד נגד נשיא מכהן, לעומת זאת, צריך לבנות את התדמית שלו יש מאין בכוחות עצמו. גם אחרי הופעה במספר אין סופי של אסיפות בחירות הוא עדיין בחזקת אלמוני עבור חלקים רחבים של ציבור הבוחרים. את החשיפה לתקשורת הוא משיג בעיקר באמצעות תשדירי שירות יקרים. הוא צריך לפיכך לגייס כספים בהיקפים עצומים. הכיסוי החדשותי לו המועמד זוכה הוא אקראי בלבד ורחוק מאוד מזה שניתן לנשיא המכהן. בשל התמיכה הבלתי מסוייגת לה אובמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, במערכת הבחירות הנוכחית האפקט הזה מקבל חיזוק משמעותי.
|
|
|
|
|
| זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים | |
|
|
|
באו העימותים, והיתרון הזה של אובמה היה כלא היה. אינני יודע מה הם בדיוק "כללי המשחק", ואם אובמה היה יכול להימנע מהעימותים. גם אם זה לא מקובל, סביר להניח שהתקשורת המגוייסת הייתה יוצאת לעזרתו, כך שהוא לא היה ניזוק. לעניות דעתי, האפשרות הזאת עלתה על דעתו, אבל בשחצנותו אובמה לא ראה בעימותים מכשלה רצינית בדרכו לכהונה שנייה בבית הלבן. אדרבא, אובמה וכן רבים מבין תומכיו, היו משוכנעים שהוא "יאכל" את רומני עם יד אחת קשורה. למען האמת זו הייתה גם ההרגשה בקרב רבים מבין תומכיו של רומני. ה"מודל" הזה קרס ב-3 באוקטובר – מועד העימות הטלוויזיוני הראשון בין אובמה לרומני. אין לי כל כוונה להסתכן כאן בניחוש מה תהיינה תוצאות הבחירות ב-6 בנובמבר 2012, אבל מה שהיה לפני כן התמודדות עם יתרון בולט לאובמה, הפך בעקבות העימותים להתמודדות בין שווים. אין לי ספק שעמוק בליבו אובמה מתחרט על כך שהוא הסכים לקיים את העימותים, ואם רק היה אפשר הוא היה מזיז את השעון אחורה.
מנקודת מבטו של רומני העימותים היו הצלחה עצומה, וזאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה החשיפה התקשורתית. העימותים הועברו בשידורים חיים בכל רשתות הטלוויזיה לכל רחבי ארה"ב, כשכל אחד הגיע לעשרות מיליוני צופים. לראשונה במערכת הבחירות הציבור יכול היה לשפוט את המתמודדים מכלי ראשון בלי שזה עבר את ה"מסננת" של פרשני התקשורת המגוייסת. זה בדיוק מה שהיה חסר לרומני. הניגוד בין תדמיתו של רומני בעימותים לבין התדמית שמכונת התעמולה הדמוקרטית בנתה במהלך התקופה שקדמה לעימותים פקח את העיניים אצל חוגים רחבים בציבור. זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים.
|
|
העימות הראשון בין רומני ואובמה הסתיים בכישלון מהדהד של האחרון. בעימותים השני והשלישי אובמה הצליח קצת יותר אבל לא במידה שתספיק לנטרל את הכישלון בעימות הראשון. התירוצים והסיבות לכישלון אותם מנו תומכיו של אובמה לא יכלו להסתיר את העובדה שלאובמה לא היה "קייס". יתירה מזאת, אובמה נפל למלכודת של עצמו. במשך חודשים התעמולה הנגטיבית של אובמה והדמוקרטים השקיעה את מירב המאמצים בלכלוך והשמצות. המאמץ הזה הביא פירות – רומני היה כל הזמן בעמדת הגנה והתקשה לשנות את התדמית השלילית שנדבקה לו. זה תהליך טבעי – חוזרים על השמצה אין ספור פעמים ואנשים מתחילים להאמין בה. החיסרון של הטקטיקה הזאת הוא שהמשמיצים מתחילים להאמין לשקרים של עצמם. זה בדיוק מה שקרה לאובמה. לדבריו, בעימות הראשון הוא לא התמודד עם רומני. אלא עם מתחזה שנראה כמו רומני. זה לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע, מאחר שאובמה בא לעימות משוכנע שהוא יפגוש את הדמות שמכונת התעמולה שלו בנתה. כאשר רומני סירב לשחק את התפקיד הזה, אובמה טען ש"רומני רימה אותו." עקרונית יש בטענה הזאת הרבה מן האמת, אלא שההונאה הייתה כל כולה מתוצרת עצמית.
המאפיין המרכזי בתעמולת הבחירות של אובמה היה התמקדות בנושאים שוליים והימנעות מכל דיון בבעיות רציניות. וכך, בין הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות היו נישואים חד מיניים ו/או אספקה חופשית של אמצעים למניעת הריון. הרקורד של אובמה בארבע השנים האחרונות איננו בדיוק עבר של הישגים בהם ניתן להתפאר, והוא גם לא מציג תוכנית מגובשת לארבע השנים הבאות.
|
|
בחירות שניות לכהונה ראשונה
|
|
ביום שלמחרת העימות האחרון, אחרי שרומני העיר לו ש"התקפות על היריב אינן תוכנית כלכלית," אובמה שלף חוברת בת 20 עמודים האמורה להציג את משנתו הכלכלית לתקופת כהונתו השנייה. החוברת הייתה מוכנה מקודם, אבל אובמה נמנע מלהציג אותה או להתייחס אליה במהלך העימות. לא קשה לראות מדוע, וזאת משום שהתוכנית המוצגת בחוברת היא מיחזור של ההבטחות שאובמה פיזר במערכת הבחירות של 2008. זה נראה כאילו אובמה נמנע בכוונה ממימוש הבטחותיו במהלך ארבע השנים שעברו כדי שתהיה לו "תעסוקה" בארבע השנים הבאות – דהיינו, "הזדמנות שנייה". במלים פשוטות, אובמה לא מבקש מהציבור לבחור בו לתקופת כהונה שנייה, הוא מבקש שיבחרו בו פעם שנייה לתקופת כהונה ראשונה.
במהלך מערכת הבחירות של 2008 אובמה הרבה להבטיח שהוא לא יעלה את המסים על משפחות שהכנסתן 250,000 דולר או פחות. הנוסח המלא של הבטחתו היה "אני מתחייב חגיגית שבמסגרת התוכנית שלי אף משפחה שהכנסתה 250,000 דולר או פחות לא תראה שום עליית מס – לא מס הכנסה, לא מס מעסיקים, לא מס רווחי הון ולא כל מס אחר".
אובמה חוזר על ההבטחה הזאת במערכת הבחירות הנוכחית, אבל בנוסח קצת שונה. בנאום בחירות באוגוסט האחרון הוא הצהיר: "אם הכנסת משפחתך היא מתחת ל-250,000 דולר – זה 99% מכל המשפחות האמריקניות, ו- 98% מכל העסקים הקטנים, במסגרת התוכנית שלי מס ההכנסה שלך לא יעלה אפילו ב-10 סנט בשנה הבאה".
מעט אמריקנים מודעים לעובדה שמס הכנסה הוא רק חלק, ולא החלק הכי גדול, מעול המיסים המוטל עליהם, שלא לדבר על כך שמיסים חדשים יכולים לצוץ בכל עת. היה מעניין לדעת כמה מקהל מעריציו של אובמה שם לב לעובדה שההבטחה שלו הפעם מכסה את שנת 2013 בלבד.
יתרון חשוב אחר שאבד לאובמה היה היכולת לקבוע את סדר היום. במהלך העימותים לא היה לו "חופש בחירה" על מה לדבר ועל אלו שאלות לא לענות. כאשר, בניגוד לציפיות, התגלה שבתנאים של ויכוח "אחד על אחד", אובמה איננו "כוכב" כל כך גדול, הנזק היה משמעותי – "כגודל הצפיות גודל האכזבות." אובמה היה מפיק הרבה תועלת אם השימוש בטלפרומפטר היה מותר.
|
|
במהלך הדיונים לקביעת הנושאים בהם יעסקו בעימותים נקבע שהעימות האחרון – הקרוב ביותר למועד הבחירות, מוקדש למדיניות החוץ והביטחון. הדמוקרטים ראו את זה כיתרון שיבטיח את ניצחונו של אובמה. אחרי ככלות הכול, נשיא מכהן עם ניסיון של ארבע שנים בבית הלבן – מול אדם שלמעט "תקופת שירות" כמיסיונר מטעם הכנסייה המורמונית באירופה, בקושי יצא אל מחוץ לגבולות ארה"ב – זה "משחק מכור". הדמוקרטים ידעו שנושאי חוץ וביטחון אינם בראש מעייניו של האמריקני הממוצע, ולא היה להם ספק שמול הסיסמא "בן-לאדן מת ואל-קאעידה לא קיים יותר" – רומני יתקשה למצוא תשובה הולמת. באה המציאות וטפחה לאובמה על הפנים. בן-לאדן אכן מת, אבל ארגון אל-קאעידה לא שמע על כך שהוא לא קיים.
רצח השגריר בלוב וההתנהלות השלומיאלית של הממשל בעקבותיו, חשפו את השלילי ב"מנהיגות מאחור" של אובמה, ועד כמה הוא לא מסוגל לתפקד במצבי לחץ. ללא כל הכנה מוקדמת, נושאי החוץ והביטחון עלו לכותרות, וכבר בעימות השני אובמה נאלץ להתמודד עימם. בינתיים, בזכות המיגון המאסיבי לו אובמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, זה לא הפך להיות שוטרגייט שני. עדיין לא ברור עד כמה, אם בכלל, תהיה לזה השפעה על תוצאות הבחירות בשבוע הבא. ניקסון נבחר ברוב מוחץ לתקופת כהונה שנייה למרות ווטרגייט, אבל זה לא מנע את הדחתו יותר מאוחר.
זה הוא זה! הסתיימה מערכת הבחירות. השבוע נהיה כולנו יותר חכמים. אני רק מקווה שאתבדה, ושלא אובמה יהיה זה שיישא את הנאום לאומה ב-20 בינואר 2013.
|
|
|
פורסם במקור בחדשות בן עזר
|
|
| תאריך:
|
05/11/2012
|
|
|
עודכן:
|
05/11/2012
|
|
ד"ר ישראל בר-ניר
|
|
בחירות בארה"ב - סקירה מסכמת
|
|
|
השופטת: מרים מזרחי, בית המשפט המחוזי בירושלים
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות חברת החשמל מסבירה לציבור את החשיבות של "צריכה נבונה" של חשמל. במילים אחרות, היא קוראת לציבור לצרוך פחות חשמל. לעתים היא אף פונה בקריאה נרגשת לציבור שלא להפעיל מכשירים זוללי חשמל בשעות העומס, כדי למנוע קריסה של המערכת. ואילו בנק ישראל פנה אלינו השבוע בדרישה שנחדל ממנהגנו לרכוש דירות להשקעה.
|
|
|
|
|
שקט. שקט מוחלט. שקט כמו של יום כיפור במחלף לה-גווארדיה. ניו-יורק שקטה כאילו היא יישוב קטן בשומרון ביום חורף לפנות ערב. השינוי הוא מדהים: ביום רגיל, גם בשישי או בשבת, דבר לא שובת כך. תמיד יש רכבות תחתיות, תמיד אוטובוס או מכונית שליחויות, תמיד אנשים צועקים וצוחקים ברחוב, תמיד מכוניות במרחק. ועכשיו שקט. אם החלונות לא היו סגורים יכולתי לומר שאפשר לשמוע נפילת עלה ברחוב. אלא שהחלונות סגורים והרוח שורקת בהם.
|
|
|
|
|
האמריקנים הם עם למוד אסונות, ולא רק כתוצאה מצפיית יתר בסרטי אסונות הוליוודיים. טראומת "קתרינה" בניו-אורלינס לא שככה, וזיכרונות "איירין" מהשנה שעברה, על 56 הרוגיה ו-15.6 מיליארד הדולר של נזקיה, עדיין היו טריים.
|
|
|
|
|
תפקידו הראשון של בית המשפט כאשר חברה נקלעת לקשיים הוא למנוע את מלחמת הכל-בכל בין הנושים, אשר עלולה להביא לכך שחלק מן הנושים ייצאו חבולים. כך אומר (יום א', 4.11.12) כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי, פרופ' דוד האן, בהרצאה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא  עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
|
|
אלי אלון
כשלושה שבועות לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הסתערו עשרות תושבים ערבים מרצועת עזה על מחנה מחסני האספקה והמזון שהיה שייך לכוח האו"ם
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
