אולמרט אין - ביבי אאוט!

הדברים הבאים מייצגים דעתם של אזרחים ישראלים רבים: כולנו מודעים לכך שאולמרט היה חלק משיטת שלטון שסרחה. הוא אומנם לא ייסד אותה אלא היה ממשיכה, והייתה זו מערכת שלטונית שנמשכה בישראל לפחות שתי עשרות שנים ונוהלה לחלופין במתכונתה המושחתת על-ידי מפלגות מהימין ומהשמאל. אלה היו קבוצות פוליטיקאים ישראלים מכל המפלגות שסרחו גם הם בביצה בלתי נגמרת, ושכחו את שבועת האמונים למדינה ולציבור.

היום, במצבנו המדאיג מכל בחינה אפשרית, אנחנו מוכנים לסלוח לטובים שבהם בלבד שנתקדם ונזכה לראות את האופק - בהיר... הסיבה היא - כפי שנראית המפה הפוליטית בעתיד הקרוב, רק אולמרט מסוגל להביא לנו מנהיגות אמיתית, ניהול מדינה דמוקרטית כראוי, ביטחון והסכמים (אולי גם שלום) עם השכנים. לכל אלה יש לו קבלות.

אישיותו הכריזמטית תמשוך המונים והחשוב מכל - לומדים מהניסיון. יש בישראל מנהיגים שנאלצו לרצות עונשים בבתי הסוהר. נראה שהמסר שהציבור העביר למנהיגיו ברור. זאת כמובן אם הימין והחרדים בראשם לא ימשיכו ללחוץ ולכרסם בכוחה של מערכת המשפט בארץ.

ישראל זקוקה לאיש מעשה בראש ממשלתה ולא לאיש המתמחה בדיבורים. ההבדל בין אולמרט העומד לשוב לפוליטיקה הישראלית לבין ביבי הוא בדיוק התפר שבין דיבור למעשה.

אם ישנה דמות המסוגלת להביא יותר מצביעים כיום מקואליציית הימין הקיצוני הרי היא אהוד אולמרט. אולי לא יצליח לצרף אליו את מי שחולה במגלומניה, אבל את המצביעים מהמרכז והשמאל וכן גם רבים מתומכי הליכוד שנשבר להם מביבי את ליברמן - בהחלט כן!!

מרבית אזרחי ישראל לעולם לא ישכחו את אמירתו של אהוד אולמרט עם פרוץ מלחמת לבנון השניה, בתוך כדי מתקפה עזה של צה"ל על מעוזי החיזבאללה - "... טוב שידעו בצד השני שבעל הבית השתגע...”.

צר לי להעלות כך את הדברים אבל במושגים של המזרח התיכון זה סגנון המדבר אל אויבי ישראל. וגם כאיש מרכז-שמאל אני מוכן לאשר שיש עדיין אויבים כאלה.

מצוקות מהסוג המוכר כל כך לישראל, תקיפות סיורי צה"ל לאורך הגבול, חסימות דרכים בינ"ל, הטרדות טילים שנורו למרכזי אוכלוסיה, תקיפת שגרירויות בחו"ל ועוד, חייבו ומחייבות גם כיום תגובה מיידית בשפה מובנת לתוקפן.

כתוצאה מהמלחמה ההיא, למנהיג החיזבאללה לא נותר אלא להסתתר במשך שנים במערות שנחצבו בלבנון כבימי האדם הקדמון ולהתפלל לאלהיו המיוצג מבחינתו על-ידי האייתולות שאחד מפגזי צה"ל לא ישחיל אותו.

הצעד הזה של ראש הממשלה דאז, המעשה ולא הדיבורים אומנם העלו את רף ההתנגדות אליו בציבור הישראלי, לא רק בימין. גם השמאל שכח ששיחות שמנהלים עם אויבים חייבות להיות מלוות בלחץ.

במקביל, כוח ההרתעה של ישראל הגיע לשיאו בנושא לבנון והחיזבאללה. בפעם הראשונה הם הבינו בצד השני, שישראל לא תשאיר שם אבן על אבן אם תמשך ההטרדה.

מעשים ולא דיבורים

בכל שנות שלטונו של הימין עד לעלייתו של שרון עם קדימה, לא ידע הימין לתרגם את דיבוריו למעשה ולא ידע לנצל את ההזדמנויות הרבות שניקרו בדרכו לבצע. העשייה היחידה שכן הצליחה בידיו היא גם העונש של כולנו - הרחבת ההתנחלויות ומתן תנאים מפליגים לחרדים על חשבון הציבור החילוני - רובו ככולו... אבל זה כבר סיפור אחר.

אולמרט, כממשיך דרכו של אריק שרון, הצליח בסופו של דבר להעביר מסר תקיף וברור לצד השני, מסר שהבהיר לבריונים הפנאטים של האייתולות היושבים בלבנון שישראל לא תסבול עוד ירי קטיושות וטילים לשטחה. מסר פוליטי ברור לעולם שישראל לא תהסס להחריב את חיי הלבנונים אם תימשך ההטרדה של תושבי הצפון. וראו זה פלא. מאז ועד היום מנהיג החיזבאלה נותר רק מדבר. אבל מאומה לא עושה. ברור לו מה יהיה המחיר עבורו ועבור לבנון כולה.

לעומתו, ה"מנהיג "הבלתי מעורער של הימין ממשיך לאיים ואנחנו בדרום ממשיכים לספוג על הראש. 11 שנים. מישהו שם בירושלים דמיין לעצמו לשבת כל כך הרבה שנים במקלטים, או לחיות בחרדה מתמשכת. לגדל תינוקות לקראת האיום הבא... מישהו בכלל סופר את הדרום?
אבל ביבי ממשיך לאיים... עוד מעט ארבע שנים לקדנציה של איומי סרק. של הבטחות פוליטיות שמעולם לא קוימו!

נכון. חשוב להזכיר לציבור שאולמרט הצליח בהיבט הביטחוני בעיקר מכיוון שהיה פתוח לשינויים גם בהיבט הפוליטי האיזורי. זה היה המיוחד בקדימה בהנהגת שרון, רמון, אולמרט וציפי לבני. זה מה שהביא מאות אלפים מבינינו לתמוך בה - הסיכוי מול הסיכון. איתם היינו מוכנים לקחת צעד, כי אלה היו אנשי עשייה.

ממשלתו של אולמרט הייתה קרובה להסכם עם אבו מאזן. במקביל ניהלה מגעים חשאיים אינטנסיביים עם סוריה על-מנת להגיע להסכם שלום שפרטיו ידועים בישראל. ממש כפי שעשה בגין - כשהחזיר את כל סיני תמורת הסכם קבע - כך היה גם קורה עם רמת הגולן לו הייתה המשכיות שלטונית ראוייה.

אחרי הכל, אנחנו דור של לוחמים אבל בקנה הרובה תמיד תקוע עלה הזית. מי ששכח זאת, הוא פטפטן ללא תקנה שיביא את ישראל לדרך ללא מוצא!!!

ציפי לבני כשרת החוץ בממשלתו זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד העולם כולו. הייתה תמיכה מקיר אל קיר מהגוש האירופי, ממזרח אסיה, מארה"ב ואפילו מצד הליגה הערבית שהעבירה החלטה מעודדת לטובת ישראל, שאם אכן יתבצע הסכם חילופי או החזרות שטחים בהסכמת כל הצדדים הניצים - הליגה תתן לו את תמיכתה. ויותר מכך - תכיר בישראל ובגבולותיה המוסכמים בפעם הראשונה מאז הקמתה.

תראו היכן אנו נמצאים היום עם שר החוץ הנוכחי -ליברמן המנודה ממרבית מדינות העולם ואפילו אלו שהוא מקובל בהן - עושות ההיפך מהסיכומים איתו.

אז מה נותר לנו - אולמרט אין - ביבי אאוט!