בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", נזרעים הזרעים למתח שבין האחים יעקב ועשו. מתח ששיאו בגניבת הברכות בידי יעקב, דבר המוביל להחלטתו של עשו להיפרד מאחיו הצעיר ולהרגו. כך או אחרת, בסופו של דבר יעקב הוא הבן הנבחר, והאמת היא שלא ממש ברור מדוע גם כאן התורה מעדיפה את הצעיר על פני הבכור.
מחקרים מראים שהילד הבכור הוא בעל אופי אחראי ויציב. לכאורה בדיוק מה שצריך יורש עצר טיפוסי, ולא חשוב אם מדובר בחנות המכולת המשפחתית או בבית המלוכה הבריטי. ולכן לא ברור מה יש לתורה נגד הבכורות.
לכל אחת מהדוגמאות שאזכיר יש הסבר אלטרנטיבי, אבל כל הדוגמאות יחד מסמנות מגמה, ללא ספק. זה מתחיל מהמשפחה הראשונה. קין, הבכור של אדם וחוה, מודח בתחילה לטובת הבל ואחר-כך לטובת שת, הבן השלישי. יצחק, הבן השני של אברהם, תופס את מקומו של ישמעאל הבכור. יעקב, בנם השני של יצחק ורבקה, תופס את מקומו של עשו הבכור. יהודה, בנו הרביעי של יעקב, תופס את מקומו של ראובן הבכור.
משה הופך למנהיג העם, בעוד אהרן המבוגר ממנו הופך ל"משנה". במדבר, בזמן מסעם של ישראל, תופסים הכהנים את מקומם של הבכורים מכל משפחה שמלכתחילה היו אמורים לעבוד את עבודת הקודש. לאחר שעם ישראל בנה את עגל הזהב, הודחו הבכורים מלשמש ככהנים ואת מקומם תפסו בניו של אהרן הכהן.
גם המלך הראשון של ישראל, הלא הוא שאול המלך, שייך דווקא לצעיר השבטים - בנימין. דוד המלך שנבחר אחריו הוא צעיר בניו של ישי. כאשר שמואל הנביא נשלח לאתר את המלך הבא, הוא כלל לא מעלה על דעתו שהבן הצעיר הוא זה שיהיה המלך לעתיד. האמת היא שהוא כלל לא מוצג בפני שמואל.
הדוגמאות הן רבות. אז מה יש לתורה נגד הבכורים? שמעתי מאבי-מורי, שהבכור הוא המועמד הטבעי להיות הבן הממשיך, הן בגלל תכונותיו והן בגלל מיקומו בהיררכיה. הוא זה שהפך למעשה את הוריו להורים. הוא גם קולט את הילדים הצעירים יותר הנולדים אחריו. גם חוקי הירושה של התורה מעניקים לבכור כפליים ממה שיורשים אחיו.
אחרי המעשים ואחרי ההישגים יחד עם זאת, התורה מעבירה לנו מסר ברור, לפיו לא המעמד הטבעי-ההיררכי הוא זה שיקבע את מעמדו של האדם, אלא מעשיו הנובעים מבחירתו החופשית. לא הייחוס קובע, אלא ההישגים הנרכשים של האדם. נכון שהעולם איננו נוהג כך, אך המהפכה אותה התורה מחוללת בעולמנו, כוללת העדפה ברורה של הראוי על פני המיוחס. האמת היסודית והפשוטה קובעת: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך", וכבר אמרו חכמים בקיצוניות, שאפילו "ממזר תלמיד חכם עדיף מכהן גדול עם
הארץ".
אמרו חכמינו: "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". מצד שני מזהירים חכמים את ה"מיוחסים" שלא יסתמכו על מעמדם החברתי האיתן ויזניחו את חינוך ילדיהם. את דאגתם זו הם ניסחו בשאלה: "מפני מה אין בניהם של תלמידי חכמים יוצאים תלמידי חכמים?". לא רק החינוך צריך להיות במרכז, כמכשיר למוביליות חברתית המעדיפה את "הראוי" על פני "הבכור", אלא גם מכשירי המיון והאבחון.
אלוקים אומר לשמואל הנביא: אל תביט אל יופיים וגובה מראיהם של בניו הגדולים של ישי, "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ל
לבב". זהו המסר המועבר גם לכל אחד מאיתנו כשהוא בא במגע עם המראה חיצוני המרשים, המעמד החברתי או הכלכלי, הפרסום וכיוצא באלו. מעבר לכל הסממנים הללו ישנה אמת כמוסה השואפת להיחשף, והיא זו המספרת את הסיפור האמיתי.
