חיסול מוצדק כדי למנוע אי-הבנות, החיסול של אחמד ג'עברי מוצדק. אפילו על-פי הקריטריונים של בית המשפט העליון בנוגע לסיכולים ממוקדים, אחמד ג'עברי הוא מטרה לגיטימית לחיסול מפני שהוא אמון על המערכת של החמאס המיועדת לפגיעה באזרחי ישראל.
מלבד שחקני ההתקפה על ישראל בנבחרות הנגדיות, ולצידם, שחקני זירת הצביעות של הדיפלומטיה העולמית, אין חולק על הלגיטימיות של החיסול הזה. יפה לכך שעה קודם, שנה קודם, הרבה שנים קודם. אז, למה עכשיו?
למה עכשיו? תושבי הדרום חוטפים מטחים כבר כמעט שלוש שנים. לאחר
עופרת יצוקה של אולמרט, הייתה להם שנה של שקט מופתי. מאז - בעיקר הידרדרות מתמדת. קצב הירי, קצב ההברחות, קצת החימוש והביצור, ואפילו קצב הבנייה של המרחבים המוגנים בעזה - היה גבוה פי כמה מקצב הבנייה של המרחבים המוגנים בצד הישראלי.
אני מאוד רוצה להאמין שלא מדובר בהחלטה הנובעת מצרכים פוליטיים של הוכחת "זיקפה לאומית" ערב בחירות לצורך הסטת תשומת הלב מן המחדלים בכל החזיתות. אולמרט נכנס לעופרת יצוקה לפני ארבע שנים בדיוק. זה היה ערב בחירות. ראש ה
ממשלה הנוכחי הופיע בפאתי העיר אשקלון והכריז ש"אנחנו" (ממשלה בראשותו) "אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של החמאס... נחזיר את הביטחון..."
אני מאוד רוצה להאמין שאין להסלמה הזו קשר להבטחה ההיא. מאוד רוצה. ממש לא מצליח.
הדרום מול המזרח כולנו רוצים לחיות במדינה שבה אנחנו סומכים על הרשויות הממלכתיות שתדענה לטפל בדברים החשובים, לתעדף על-פי סדר-עדיפויות נכון, ולתקצב בהתאם.
את בית החולים באשקלון עדיין לא מיגנו, אבל את 100 מיליון השקלים עבור
האוניברסיטה באריאל כבר תיקצבו. עוד לא עבר שבוע מאז הכריז הדוקטור לפילוסופיה, שר האוצר
יובל שטייניץ, על כך שבמהלך הקדנציה הזו
"הכפלנו" (כך במקור, וכפי הנראה מדובר בו ובשר העל לכלכלה, הלא הוא ראש הממשלה
בנימין נתניהו), 'הכפלנו' תקציבים להתנחלויות. כסף למיגון בדרום אין. כסף להתנחלויות - אין גבול! בשבוע שעבר נמחקו 27 מיליארד שקלים שהפכו להטבת מס לטייקונים, אבל כסף לכיפות ברזל אין. הממשלה מעדיפה תושבים מפוחדים. בלי פחד, אי-אפשר למכור ביטחון. בלי צרכי ביטחון, אין מנדטים בקלפי. הציבור רוצה מחאה חברתית כדי לחיות טוב? שילמד להסתפק בביטחון של הזכות לחיות.
אלימות היא מפלטו של האילם אצל נתניהו כמו אצל נתניהו. כל אחד שומע ממנו את מה שהוא צריך לשמוע. ואז, הוא צריך רק לוודא שבעלי ההבטחות הסותרות לא נפגשים זה עם זה. כאשר בני שיחו נפגשים זה עם זה,
האמת יוצאת לאור. אובמה וסרקוזי דיווחו זה לזה על סלידתם מנתניהו. קנצלרית גרמניה כועסת על הולכת השולל בנוגע להתנחלויות.
ביל קלינטון מתייחס אליו כאל "אסון". שר ההגנה האמריקני כינה אותו "כפוי-טובה".
איני חסיד של אמירות אפוקליפטיות כדבר שבשגרה. אך השגרה היא המדרון האפוקליפטי ביותר אם אין מודעות להידרדרות הזוחלת. כדור השלג של יחסי החוץ של ישראל הגיע לנקודת הכרעה. אלימות היא מפלטו של האילם. הדיפלומטיה הישראלית אינה נופלת על אוזניים קשובות לא מפני שהיא אילמת, אלא מפני שהיא מנודה.
ישראל נגד העולם כל המינופים של הדיפלומטיה אבדו. ארה"ב שומרת על קשר קורקטי בלבד, והניסוח הדיפלומטי הוא: "היחסים הביטחוניים עובדים בתיאום". הדגש הוא על: "ביטחוניים". האירופים איבדו עניין. גם בגלל המשבר הכלכלי המעסיק אותם, וגם משום ששר החוץ הישראלי דורך על יבלות דיפלומטיות, וגם משום שהקרדיט של נתניהו נשחק עד דק, ואיננו עוד.
המשבר ביחסי ישראל-טורקיה נמשך. מצרים רוצה לקחת צד לטובת העזתים אך פוחדת מארה"ב. השליטים הסונים של הנסיכויות החליטו להתקרב להיררכיה הדתית הסונית כדי לשמור על יציבות שלטונם. הפער המתרחב בעולם הערבי, בין הסונים לשיעים, הוא החריץ דרכו יכולה הייתה ישראל לחזק את מעמדה.
במודל של הליכוד-ביתנו, כמו שאין הבדל בין פליטים למסתנני-עבודה, כך גם אין הבדל בין סונים לשיעים. כושים הם כושים וערבים הם ערבים. העולם פשוט עבור פשיסטים. כמאמר הליברמן: דקויות כאלה הן עניין ל"פיינשמייקרים".
תמונת מצב: נסיבות או סיבות? הטריאומווירט של נתניהו, ברק וליברמן מצא עצמו בפני שוקת שבורה. בבחירות הקודמות מכר נתניהו את "חזק בביטחון. חזק בכלכלה".
המחאה החברתית מחתה את היכולת לרוץ על הנושא הכלכלי.
שלי יחימוביץ' הקדימה את נתניהו והיא נתפסת גם בקרב הציבור הימני כנושאת הדגל החברתי.
כלכלה, חברה, רווחה - יוק! המציאות הדיפלומטית לא מאפשרת מרווח מחיה בתחום האהוב על נתניהו. הנואם הדגול. האיש והגימיקים של האו"ם. דלתות הדיפלומטיה העולמית נסגרות בפניו, שלא לומר נטרקות בפניו. שר החוץ הקיצוני שלו - מוקצה מחמת מיאוס. אפילו ביקור תנחומים בצרפת, במסגרת טקס אזכרה לנפגעי הטרור הופך ל
כתב אישום חמור של נשיא צרפת.
מדינאות, דיפלומטיה, יחסי-חוץ - יוק! איפה הייתה הממשלה הזו בשלוש השנים האחרונות כאשר תושבי הדרום חטפו מטחי טילים?
בעיקר במסלול "המרוץ לחברון", ואם לא שם אז במסלול "עוקף מציאות כלכלית", או באירן, באיספהן, בטהרן. נכון, וגם ביוון. ההימור הביטחוני על הכנעת האייתולות האירניות עובר דרך בניית קואליציה מערבית עולמית (ציון נכשל), בניית אופציה צבאית הנשענת על קואליציה עולמית (ציון נכשל), בניית חזית של זהות אינטרסים בעולם הערבי וניצול הפער בין סונים לשיעים (ציון נכשל).
עזה תחילה למרות חוסר האמון בטריאומווירט (גם ברמה העולמית וגם אצלי), וגם אם אין קשר ישיר לבחירות בישראל כמעין זרז לתהליך של תקיפה בעזה, יש דינמיקה שהממשלה הזו יצרה במשך ארבע שנותיה, וממנה לא ניתן להתעלם. תהליך השלום החל עם "עזה ויריחו תחילה".
רצח תהליך השלום בידי ממשלת הלאומנות הזו עובר דרך "עזה תחילה". בעוד שהגדה המערבית ומחמוד עבאס שקטים, ובעוד שמחמוד עבאס הוא יריב של החמאס והוא נזקק להצלחות על-מנת לבסס את שלטונו ושלטון הפלג המתון החפץ בהסכם שלום עם ישראל, עושה הממשלה הזו הכל כדי להכשילו. ליברמן מצהיר בכל הזדמנות על "חיסול הרשות הפלשתינית".
ומנגד, בעוד שהחמאס ורצועת עזה מהווים איום מפורש ומוצהר על ישראל, ממשלת נתניהו מצהירה כי מטרת המבצע אינה "הפלת שלטון החמאס". היגיון של ימין, לך תבין.
נתניהו לא הסתבך משום המציאות שנכפתה עליו. נתניהו הסתבך משום שכפה את עצמו על המציאות. חיסול תהליך השלום עם מחדל של ארבע שנות דיפלומטיה ליברמנית, בתוספת של חיזוק פירמידת העושק הכלכלי לטובת העשירון העליון ולרעת הציבור, ועכשיו זמן בחירות.
ומה יהיה מחר? אם המזימה הזו תצלח וישראל נדונה לעוד ארבע שנות ליכוד-ביתנו, בלי אופוזיציה כי כולם רוצים לרוץ לקואליציה, ובלי תקשורת כי השופר הממומן היחיד הוא ישראל היום, אז מה יהיה כאן מחר?
מחר, בטוח לא נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב, ועל המשחתות הישנות יטעינו רק מטוסים של קרב. וכל זה יהיה מחר, וזה לא חלום, זה פשוט סוף עידן הצדק ומותו של השלום.
