פרץ, יא עיני

בציבוריות הישראלית קשה למצוא סכסוך טעון כל כך, רב שנים, עמוק, אישי ומלוכלך כמו זה שבין עמיר פרץ ועיני. פרץ היה יו"ר ההסתדרות במשך עשר שנים, מ-1996 ועד 2006, כאשר עיני הגיע לשם מבאר-שבע אחרי שהיה יו"ר ועד העובדים בסניף מס הכנסה בעיר. במהלך השנים הפך עיני לבן טיפוחיו של פרץ. הוא מינה אותו ליו"ר הסתדרות עובדי המדינה, ובהמשך ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ובעצם סימן לו את הדרך להנהגת ההסתדרות החדשה.

בתחילת 2006, אחרי שהקים מפלגה עצמאית בשם 'עם אחד', חזר פרץ למפלגת העבודה. בפריימריז הוא ניצח את שמעון פרס והפך ליו"ר העבודה. עיני השתלט בינתיים על כל העמדות שהשאיר לו פרץ בהסתדרות, רץ לבחירות תחת הכותרת "הסתדרות בלי פוליטיקה", ובמאי 2006 הפך ליו"ר. לפי פרץ, עיני פתח באותו יום ממש במסע טיהורים סובייטי וסילק את כל אנשיו מהחדרים. הרשימה כללה בכירים כמו לאון מורוזובסקי, יו"ר הסתדרות הפקידים שביקש לעשות שינויים פנימיים ובסוף איים להקים הסתדרות חדשה, וטלי לבני, יו"ר נעמ"ת. אנשי פרץ טוענים שעיני מתנכל לה עד לרגע זה.

עיני תקע אצבע בעין של פרץ בהזדמנויות נוספות. ביוני 2007 נאלץ פרץ, שהיה שר הביטחון, להתפטר מתפקידו בעקבות מלחמת לבנון השנייה ודוח וינוגרד. אהוד ברק חזר אז לעבודה, התמודד על ראשות המפלגה, והפך לשר הביטחון בסיועו של עופר עיני. יו"ר ההסתדרות עזר לברק גם להיכנס לממשלת אולמרט. עד מהרה הפך עיני לדמות החברתית המובילה בעבודה. פרץ נותר חסר כול, ואסף את השברים. באותה תקופה, במשך חודשים ארוכים, הוא לא נראה בציבור.

ועיני המשיך להכות. "עופר מנהיג חזק", אומר היום מורוזובסקי. "הוא לא בנאדם שאומרים לו 'לא'. את כל העוצמה הוא הפנה נגד פרץ. את האנשים של פרץ שהוא לא סילק הוא הפך לנאמניו. אמרנו לפרץ כמה פעמים 'צא נגדו בחזרה, תגן עלינו'. הוא לא רצה. הוא ספג הכול, עד שהתפרץ יום אחד בוועידת מפלגת העבודה לפני שנה. גם עיני לא אמר שום דבר באופן פומבי. הוא לא היה צריך. עיני שלט במערכת והצליח לגרום לפרץ נזקים בכל תחנה. הוא לא דיבר הרבה. הוא עשה הרבה".

מעמדו של פרץ הלך והידרדר. בפריימריז שהיו בעבודה לפני בחירות 2009 הוא תפס בקושי את המקום העשירי. אחרי הבחירות הוא ניסה למנוע מאהוד ברק וממפלגת העבודה להיכנס לממשלת נתניהו, אך בהצבעה שהתקיימה בוועידת העבודה הוא הובס. עופר עיני התייצב לצדו של ברק, כמובן. בצמרת העבודה אומרים כי יו"ר ההסתדרות מעדיף תמיד את ממשלות האחדות למיניהן, כי אז הוא יכול להציג עמדות עצמאיות, לנהל את האופוזיציה הכלכלית-חברתית, ולבלוט מבחוץ. עיני עצמו הצליח בשנים האחרונות לבנות לעצמו בדרך הזאת מעמד לאומי, ופעמים רבות הוזכר כמי שיתמודד בעצמו על ראשות העבודה וראשות הממשלה.

ההתפרצות הגדולה של פרץ באה אכן בוועידת העבודה שהתכנסה בבית ברל בנובמבר 2011. פרץ הפסיד אז פעם נוספת בקרב על ראשות העבודה, הפעם לשלי יחימוביץ'. עיני התייצב לצדה של יחימוביץ', כמובן, ועכשיו היא ביקשה לגמול לו ולהפוך אותו למועמד מוסכם של העבודה בבחירות לראשות ההסתדרות. פרץ, מוכה וחבול, ביקש את רשות הדיבור. הוא הלך אל הפודיום מזיע ונרגש, ולא הפסיק לנאום גם כאשר הדברים שאמר שוסעו מכל עבר. מעולם לא נשמעו האשמות כל כך בוטות בין בכירים בעבודה, גם לא בימי ההתנצחות הגדולים בין רבין ופרס.

"אתם רצים לזרועותיו של עיני", קרא פרץ ונופף בתיאטרליות בשתי ידיו. "אני מתנגד לכך. הוא בוגד. הוא לא נאמן לשליחותו. אומרים שאני מוּנע מהרצון לנקום בו על בגידתו. מה כולם אומרים? פרץ גידל אותו, טיפח אותו והוא בגד בו. זה נכון. אני לא אוהב בוגדים. גם אתם לא. אבל תגידו לי, איך יכול להיות שבנושא הכי חשוב – הגנה על כספי החוסכים – עיני לא השבית את המשק? אני אגיד לכם. מי שתכנן ללכת ולעבוד אצל הטייקונים כנראה לעולם לא יֵצא נגדם".

עיני ומקורביו הגיבו בהלם. בהסתדרות אומרים היום שאם עיני אכן ביקש לעזוב את התפקיד ולעבוד אצל אחד הטייקונים, כפי שפורסם בעיתונים, בא הנאום של פרץ וטרפד לו את התוכניות. פרץ ובן בריתו, ח"כ איתן כבל, לא עצרו. הם החליטו להתמודד מול עיני על ראשות ההסתדרות. הקמפיין שניהלו נגדו היה אכזרי ואמוציונלי. הם כינו את עיני "דיקטטור שכל תפיסת העולם שלו בנויה מפחד". באחת ההזדמנויות אמר כבל כי "אני לא רוצה להשוות את עופר עיני לוולדימיר פוטין. עיני הוא ליגה בפני עצמה".

בבחירות להסתדרות במאי האחרון ניצח עיני את כבל, אף שהאחרון הגיע להישג מרשים יחסית וזכה ב-35 אחוזים מהקולות. אגב, כבל הוא פרסונה נון גראטה מבחינת עופר עיני. בניגוד לפרץ, שאיתו לא תקום ולא תהיה סולחה לעולם.

בבחירות להסתדרות פרץ לא התמודד. הוא הוריד את המועמדות ברגע האחרון לטובת כבל. עמוק בפנים הוא שמר את העוינות כלפי יחימוביץ', שניהלה את המפלגה בדרכיה המיוחדות ולא התייחסה אליו במפגיע. פרץ חיכה למשבר דומה שיפרוץ בין יחימוביץ' ועיני עצמו, כדי להקים איתו את ברית הדחויים. פואד דרבן בכל הזדמנות את האיחוד הבלתי צפוי הזה. האירועים האחרונים במפלגת העבודה, שפגעו גם בעופר עיני ובאנשיו, בנו את החזית המשותפת, שיש המכנים אותה כבר חזית החיסול.

יחימוביץ' הצליחה להיבחר לראשות העבודה בזכות אלפי חברים חדשים שהצטרפו לעבודה, נישאים על רוח המחאה החברתית. אחרי שניצחה ביקשה יחימוביץ' לשנות סדרי עולם, להחליף את מבנה כוחה של המפלגה ולהשתלט על כל עמדות ההשפעה בסניפים. השיא היה בבחירות שהתקיימו לפני חודש למועצות הסניפים בעבודה ולמזכירים. יחימוביץ' הריצה מועמדים על כל תפקיד נגד אנשי הממסד הישן, רבים מהם אנשי הסתדרות ותיקים ומקורביהם של עיני וגם של פרץ. זה לא נסלח לה.

יחימוביץ' כשלה ברוב המאבקים. בתל אביב היא ניסתה להחליף את שמואל מזרחי, חברו הטוב של עיני, ולא הצליחה. בחיפה היא ניסתה להיפרע מישראל סביון, אחד מוותיקי העבודה ומקורבו של עיני. גם זה לא הלך. בירושלים ניצחה אסתי קירמאיר, יריבתה של יחימוביץ'. גם במקומות אחרים. אחר כך הגיע סיפור הפריימריז. יחימוביץ' החליטה לבטל את האזורים והמחוזות ברשימה, ושלחה את כולם להתמודד על מקומם ברחבי הארץ. עסקנים מקומיים שישבו על נחלות בטוחות ודרכם הייתה נוחה אל הקלפי הרגישו שדוחקים את רגליהם. גם בין העסקנים הכעוסים הללו מצאו פואד, עיני ופרץ מכרים רבים.

עכשיו באו ההצנחות של הכוכבים החדשים לתוך הרשימה, שלא מצאה חן בעיני הוותיקים. הם חשבו שגונבים להם את המפלגה. הזעם התגבר ואיתו ההתבטאויות נגד יחימוביץ'. "יש גבול", אמר בשבוע האחרון מקורב לעיני. "היא דורכת להרבה אנשים על הרגל, גם על הפעילים שלנו. היא בונה לה מפלגה פרטית. אין אצלה סיעה. כל חברי הכנסת נגדה. אין ישיבות לשכה. אין מזכירות. אין התייעצויות. כל פעם היא זורקת בפייסבוק שם אחר שהיא מביאה. עיני ועופר הבינו, כל אחד בזמנו, שהיא עושה להם מהפכה על הראש. פואד גם היה בתוך הסיפור. עכשיו יש לנו מכנה משותף. קרה לנו נס. טוב שיחימוביץ' קיימת, ואיחדה בין השלושה. יש אצלנו הרבה שמחה".

גיל לבנה, ראש מועצת שוהם, הוא חברו הטוב של עמיר פרץ. לבנה, חבר ותיק בעבודה, החליט לעזוב את המפלגה ולעבור ל'יש עתיד'. "פרץ הבין שדוחקים אותו", מזדהה לבנה. "הוא נפגע מיחימוביץ'. גם לי יש תחושות קשות. אין לנו חשיבות בעיני ההנהגה החדשה. עושים הרבה טעויות. עמרם מצנע הוא אישיות ביטחונית מהמעלה הראשונה. כאב לי הלב לראות איך יחימוביץ' מדלגת מעליו ומביאה את אורי שגיא. אם היא תמשיך כך עד הבחירות לא יהיה לה ניצחון ולא כהונה אחרי הבחירות".

האנשים הבכירים בעבודה, אלה שראו כבר הכול, מדברים על הדינמיקה שהחלה בפגישות במלון דניאל בין עיני ופרץ. יש פיוס אישי וניקוי שולחן, הם אומרים, אחר כך תיאום עמדות, ובהמשך מריצים מועמדים משותפים בפריימריז כדי לבנות ליחימוביץ' סיעה לעומתית בכנסת. בנק המטרות כולל בהמשך גם מאבק בעד או נגד הכניסה לממשלה, ואם העניינים יחמירו מדברים על הקמת הנהגה קולקטיבית והדחת יושבת-הראש. יש אנשים בעבודה שכבר אצה להם הדרך, אבל לכולם ברור כי אם יחימוביץ' תגיע להישג משמעותי בקלפי ותשלש את כוחה של העבודה בבחירות, יהיה הרבה יותר קשה לכל המתנגדים.

ויש גם נקודות מבחן. המועמדים של עמיר פרץ לכנסת הם איתן כבל, פואד בן-אליעזר, דני עטר, בוז'י הרצוג, ראלב מג'אדלה, סמי שושן, יריב אופנהיימר וערן חרמוני. עיני תומך גם במשה סמיה, איציק שמולי, אראל מרגלית, נדיה חילו ומרב מיכאלי. ליחימוביץ' יש רשימת מועמדים אחרים לגמרי. אם השמות של עיני-פרץ יככבו ברשימה לכנסת אחרי הפריימריז ב-27 בחודש, אפשר יהיה להתחיל לדאוג ליחימוביץ'. בינתיים משחררים אצלה צפירת הרגעה. אנשיה אמרו כי "הסולחה שהייתה טובה לכולם מורידה את המתח ומשפיעה לטובה על כל המערכת. ליחימוביץ' יש יחסים מעולים עם עופר עיני. אין מה להילחץ. תרגיעו". נשימה ארוכה. המשך יבוא.