הדיווחים על כך שתיתכן שהפסקת האש תושג אוטוטו רצו בכלי התקשורת. נשיא מצרים אמר כי הוא מצפה להסכם ו"להפסקת התוקפנות הישראלית" כבר בשעות הקרובות. לחץ כבד מופעל על ישראל בזירה הבינלאומית על-מנת להסכים לתנאי הפסקת האש המוצעים על-ידי מצרים והחמאס. מזכ"ל האו"ם הגיע לישראל, וכך גם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר המשמש כשליח הרביעייה הבינלאומית. שר החוץ הגרמני ביקר בארץ, ושרת החוץ האמריקנית גם היא בישראל.

עם זאת, ראש הממשלה נתניהו הבהיר כמה פעמים במשך הימים האחרונים כי ישראל עומדת על רצונה בהפסקת אש ארוכת טווח, וגורמים המצויים בקרבת המו"מ הוסיפו כי אחד מתנאיה של ישראל הוא שהחמאס יפסיק את האש, למשך 48-24 שעות, שבמהלכן תיבחן יכולתו ליישם את הרגיעה, ולאכוף אותה על שאר ארגוני הטרור - הגי'האד האיסלאמי (אשר נתון בלחץ אירני להמשיך בלחימה), הפלגים הסלפים, ארגוני הג'יהאד העולמי וכו'. תנאים אלו הוכרזו על-ידי אנשי החמאס כבלתי קבילים, ויתכן שהם יביאו לכך שהלחימה תימשך וצה"ל יפתח במהלך קרקעי רחב היקף. גם אם יוכרז בזמן הקרוב על הפסקת אש, צריך יהיה לבחון את יישומה המעשי בתקופה הקרובה.

נימוקים נגד המבצע הקרקעי - ניתוח והערכה

מתנגדי המבצע הקרקעי מעלים מספר טענות מרכזיות:

1. בלחימה יבשתית, צה"ל יאבד את יתרונו היחסי - העוצמה האווירית.

2. החמאס עלול להסב לצה"ל אבדות כבדות חלילה משום שהוא נערך ללחימה זו כבר זמן רב. לרשותו כ-20,000 לוחמים, ולצה"ל מצפים מכשולים הנדסיים, מטענים, מנהרות תופת ולחימה בשטח בנוי מול חוליות נ"ט רבות.

3. מבצע שכזה לא יתרום להגברת ההרתעה "באופן משמעותי".

4. הירי הרקטי לעבר דרום הארץ ומרכזה יימשך לעוד מספר שבועות.

5. פעולה צבאית תגרום להדרדרות צבאית באזור כולו.

ניתוח והערכת הנימוקים

1. למעשה, ובאופן די מפתיע, דווקא עכשיו - בשלב הלחימה האווירית - לא בא לידי ביטוי חלק נכבד מעוצמתו האווירית של חיל-האוויר. אחת ממשימותיו המרכזיות של החיל היא ההשתתפות בלוחמת היבשה, ולשם כך נבנה חלק ניכר מחיל-האוויר - מסוקי קרב, מסוקי תובלה, מזל"טים ומטוסי קרב בעלי יכולת תקיפה מדויקת וקטלנית של מגוון מטרות בשדה הקרב היבשתי. עוצמה גדולה זו תעמוד לרשותם של כוחות הקרקע.

בעופרת יצוקה, למשל, הופעלה טייסת מסוקי קרב - שכוללת עשרות מסוקי קוברה או אפאצ'י - עם כל אחת מהחטיבות הסדירות! זהו מצב אופטימלי עבור לוחמי היבשה, ובמלחמה רגילה (בין מדינות) כל חטיבה זוכה לסיוע קטן בהרבה, אבל כאשר כל העוצמה האווירית ממוקדת ברצועת עזה, כפי שהיה בעופרת יצוקה וכפי שקורה עכשיו, אזי עוצמת האש האדירה של כל טייסת מסוקי קרב, אפשרה לכל חטיבה אליה הוצמדה אותה טייסת, להשיג את יעדיה במינימום אבידות ובזמן קצר, כזכור.

בנוסף לסיוע הצמוד של מסוקי הקרב, יזכו לוחמי הקרקע לסיוע צמוד של מאות מטוסי קרב ומזל"טים (אשר על-פי פרסומים זרים משמשים גם לתקיפה ולא רק להשגת מודיעין), אשר יפעילו עוצמת אש אדירה לשיתוק מקורות ירי, "ריכוך" יעדים קשים לפני ההסתערות עליהם, ולהשמדת מגנני נ"ט, זירות מטענים וכו'.

לסיכום, הנימוק הנ"ל אינו נכון היות שרוב העוצמה האווירית שיכול חיל-האוויר להפעיל, אינה פעילה כעת, וזאת משום שמספר מטרות התשתית הינו מוגבל, וחיל-האוויר כבר השמיד למעשה את רובן. לעומת זאת, בלחימה קרקעית יווצרו מטרות רבות נוספות, וחיל-האוויר יביא לידי ביטוי את עליונותו המודיעינית ואת יכולת ייצור האש האדירה שלו.

2. גם לפני מבצע "חומת מגן" באיו"ש, היו רבים שטענו (בעיקר בקרב ארגוני שמאל) שכל כניסה לליבן של הערים הפלשתיניות תביא למאות ואולי אף לאלפי נפגעים בקרב חיילי צה"ל. בערים הפלשתיניות היו פרוסים באותה עת כ-20,000-15,000 אנשי כוחות הביטחון הפלשתינים שלחמו בכוחות צה"ל, אשר חלקם קיבלו אימונים צבאיים מלאים במדינות ערב ואף היו מאורגנים במסגרות גדודיות וחטיבתיות. חימושם כלל כלי נ"ט רבים, הם פרסו אלפי מטענים, הטמינו מוקשים רבים, ונערכו ללחימה בשטח הבנוי בצפיפות. איתם לחמו כתף אל כתף כל ארגוני הטרור אשר היו מצוידים אף הם בריבוי כלי נשק, הפעילו מחבלים מתאבדים ונערכו היטב ללחימה. צה"ל גייס כ-20,000 חיילי מילואים אשר ביחד עם החטיבות הסדירות נכנסו לליבן של הערים הפלשתיניות ולכל מחנות הפליטים.

התוצאות היו מדהימות. בחסדי שמיים, בכל הערים ומחנות הפליטים נחלו ארגוני הטרור וכוחות הביטחון הפלשתינים תבוסה. אלפים מאנשיהם נהרגו, נפצעו או נעצרו. מאות רבות של טרוריסטים נטשו את שדה המערכה. אחרים שנתפסו בחיים סיפרו כי היו המומים מהעוצמה הצבאית שהופעלה כנגדם, וכי ההפצצות האוויריות שהיו לפני כן גרמו להם לחשוב שישראל חלשה ומפחדת להילחם, ורק בלחימה הקרקעית הבינו את יחסי הכוחות האמיתיים ונכנעו.

כתוצאה מהמבצע פורקו כל תשתיות הטרור באיו"ש, כמויות עצומות של אמצעי לחימה נתפסו, וחומר מודיעיני רב שהושג הביא למעצרם של עוד אנשי טרור רבים ולירידה דרמטית בפיגועי ההתאבדות. כל זאת הושג במחיר ישראלי נמוך יחסית בחיי אדם (פי כמה עשרות ממה שנערכו אליו מתחילה).

גם לפני מבצע עופרת יצוקה נשמעו טענות רבות מפי "יודעי דבר" בקשר למחיר שתצטרך ישראל לשלם. על הטענה שבמבצע חומת מגן לא היו אבדות כבדות, השיבו אותם "יודעי דבר" כי "עזה היא סיפור אחר לגמרי", וכי כוחם המשולב של החמאס וארגוני הטרור, ביחד עם המשטרה הפלשתינית, הוא גדול מאוד ויביא לאבדות כבדות. הארגונים הנ"ל היו מצוידים באלפי טילי נ"ט ורקטות RPG, חפרו מנהרות תופת ולחימה רבות, והכינו כמויות עצומות של מטעני חבלה, בתוך בתים, על פני צירי ההתקדמות, ובבורות ייקוש מיוחדים. כמו-כן הם הכינו מרגמות, פרסו צלפים רבים והתכוננו ללחימה אינטנסיבית בשטחים הבנויים בצפיפות. אולם, גם בעזה, כאשר החלו כוחות צה"ל בלחימה, התפרקו רבות מהמסגרות הלוחמות של החמאס, מאות רבות של אנשיו נטשו את עמדותיהם, תוך שהם משאירים מאחור את המדים שלהם (על-מנת שיוכלו להיטמע בקרב האוכלוסיה האזרחית). יחידות חמאסיות שכן נלחמו הושמדו לרוב בתוך זמן קצר, ומספר האבדות בצה"ל היה קטן פי 20 ממה שנצפה מראש! (10 הרוגים הי"ד, מתוכם 4 מ"אש כוחותינו").

הלחימה הופסקה בעיקר מסיבות פוליטיות - הממשלה לא הייתה מעוניינת בכיבוש מלא של הרצועה.

בהערכת כוחו של צה"ל מול האיום החמאסי, יש לזכור כי צה"ל התעצם בשנים האחרונות באופן משמעותי, הן בכוחו האווירי והימי (המסייע לכוח היבשתי), והן בכוחו היבשתי - מאות טנקי מרכבה סימן 4 חדישים הוכנסו לשירות, חלק נכבד מהם צוידו במערכות "מעיל רוח" אשר מגנות עליהם מטילי ורקטות נ"ט באופן כמעט מוחלט, כמו-כן הוכנסו לשירות נגמ"שי נמ"ר רבים (בעלי מיגון כמו של טנק המרכבה), והיכולות ההנדסיות (שנועדו לנטרל את המלכודים והמנהרות), הארטילריות והמודיעיניות שופרו אף הן במידה משמעותית (הן על-ידי הכנסת אמצעים חדשים, כדוגמת מזל"ט "רוכב שמים" ומכ"מי איכון חדישים למערך הארטילרי, והן על-ידי הגדלת הסד"כ ואימונים אינטנסיביים). בנוסף לכך, פותחו אמצעים רבים המיועדים להתמודדות עם ירי צלפים וירי נק"ל (מערכות אוטומטיות המאתרות את מקורות הירי), פגיעה בחוליות נ"ט (פגז ה"כלנית"), ואיתור ונטרול מטענים באמצעים טכנולוגיים חדישים הכוללים קרני לייזר ועוד.

הגיוס המסיבי של עשרות אלפי חיילי המילואים, בצירוף אלפים רבים של חיילים סדירים, יביא ליחסי כוחות מעולים עבור צה"ל, והעובדה שחמאס נעדר כל אמצעי שריון וארטילריה, תביא לקריסתו המהירה, ממש כפי שהיה במבצע עופרת יצוקה.

3. הרתעה מול החמאס מושגת באופן ישיר כפונקציה של מידת ה"עלות" והנזקים אותם ספג, אל מול ה"תועלת" אותה הוא הפיק. נכון לעכשיו, ההתרעה הישראלית שוקמה באופן חלקי ביותר. הפגיעה בזרוע הצבאית של החמאס היא קשה רק בהיבט של מערך השיגור. אולם החמאס כמעט לא ספג אבדות בנפש, ורוב מוצביו, מחסניו ומפקדותיו מצויים בלב אוכלוסיה אזרחית ולכן לא הותקפו כלל. לעומת זאת, החמאס נהנה מהישגים רבים מבחינתו - מיליוני אזרחים בישראל נמצאים בטווח השיגור, רקטות ארוכות טווח פגעו בתל אביב, בראשון לציון, בבת ים ואף שוגרו לעבר ירושלים, לאורך העימות הוא מצליח לשמר רמה גבוהה של שיגורים, ויכולת פיקוד ושליטה רציפה על מערכי השיגור ומפעיליהם. כמו-כן מערך המנהרות האדיר העומד לרשותו נפגע בצורה מצומצמת ביותר (הושמדו בערך 100 מנהרות מתוך 1,300-1,200).

על-אף העובדה שבישראל מודגש מאוד תפקודה היעיל של כיפת ברזל, הרי שעובדה זו מוצנעת בשיח הפנים-פלשתיני, והחמאס עוסק, מאז תחילת המערכה, בהפצת מסרים מטעים ומוגזמים בקרב האוכלוסיה הפלשתינית אשר נועדו לשכנע אותה בהישגים רבים נוספים שלו (כמו הפלת מטוסי קרב ומזל"טים, פגיעת רקטות בבניין הכנסת בירושלים ועוד). תעמולה זו נקלטת יפה בקרב האוכלוסיה העזתית, והיא נתפשת כאמינה גם בשל הפגיעה המאוד מינורית שחיל-האוויר הסב למתקנים אזרחיים ברצועה, למבנים ומפקדות, ולפעילי החמאס. עובדות אלו מביאות למעשה לכך שההתרעה הישראלית כלל לא שוקמה בקרב האוכלוסיה ופעילי החמאס.

לעומת זאת, מבצע קרקעי רחב היקף יביא לפגיעה קשה במאות פעילי טרור ולהרס נרחב של תשתיות החמאס ומערך מנהרות ההברחה, וחיסול יסודי של מערך המשגרים התת-קרקעיים. פעולה שכזו תביא גם ליצירת ההרתעה בקרב האוכלוסיה האזרחית. גם אם צה"ל יצא מהרצועה לאחר המהלך הקרקעי, הרי שרישומה של פעולה כזו יהיה ניכר לאורך זמן רב.

4. הירי הרקטי אכן צפוי להימשך, אולם מערכות כיפת ברזל צפויות להמשיך להתמודד איתו, ואף לשפר את יכולתן בהמשך - הן כתוצאה של צבירת ניסיון ויישום לקחים טכניים ותפעוליים, והן בשל הקטנת נפח הירי בשל ההשתלטות הצפויה של צה"ל על מרחבי השיגור. ככל שתתרחב הפעולה כך יושמדו בורות שיגור נוספים ומרחבי השיגור ינוטרלו כמעט לחלוטין בתוך כשבוע-שבועיים.

בנוסף לכך, בראיונות רבים עם תושבים בדרום, ועם ראשי הרשויות שם - עולה הדרישה החד-משמעית - יש להמשיך בפעולה, גם במחיר של המשך הירי, עד להסרתו המוחלטת (או לפחות לזמן ממושך) של האיום הרקטות.

5. לפי הערכת גורמי המודיעין השונים, הידרדרות צבאית באזור אינה צפויה. סוריה מסובכת עד צוואר בלחימה מול המורדים (אשר השתלטו בימים האחרונים על איזורים נרחבים בפרברי דמשק, על שדות תעופה ומפקדות, ועל חלק מהבסיס המרכזי בחלב). ארגון החיזבאללה כבר הצהיר שאין בכוונתו לבוא לעזרת תושבי הרצועה - וזאת בשל העובדה שאלפים מאנשיו נמצאים בסוריה, ומנסים (ללא הצלחה) להציל את משטרו הקורס של אסד. מאות מאנשיו של חיזבאללה כבר נהרגו בקרבות בסוריה, ומאות נוספים נפצעו או נפלו בשבי המורדים. אירן עסוקה מאוד בבעיותיה הפנימיות, כלכלתה ממשיכה להידרדר במהירות, היא מעוניינת לדחות מעליה את איום המתקפה הישראלית ו/או אמריקנית ואינה מחפשת עימות צבאי.

מצרים אינה מעוניינת בעת הזו במלחמה עם ישראל, וזאת בשל מצבה הכלכלי הקשה מאוד. החזרת השגריר המצרי לארצו אינה צעד חריג, והיא נעשתה גם בימי שלטון מובארק במקרים דומים. מצרים לא הכניסה כוחות לסיני, לא הכריזה על תמרון גדול או גיוס מילואים, ואף לא על העלאת הכוננות בצבאה. מאמציה הגדולים של מצרים לנסות ולתווך בין הצדדים, רק מלמדים על חוסר רצונה בהסתבכות בעימות צבאי, ועל מגמתה להמשיך ולשמור על חשיבותה האזורית כמתווכת, ועל קשריה הטובים עם ארה"ב. לכן, סביר להעריך שגם במקרה של מהלך קרקעי לא תתערב מצרים באופן צבאי.

מתקפה קרקעית רחבה שתנטרל לחלוטין את מערך השיגור הרקטי מדרום, ואת מערך מנהרות ההברחה, תביא גם ליכולת גבוהה בהרבה להתמודד עם האיום הטילי האירני אם תיאלץ ישראל לעמוד בפניו בעתיד הקרוב, וזאת משום שצה"ל לא יצטרך לחלק את כוחותיו בכמה חזיתות.

הישגים צפויים למתקפה קרקעית

ההישג הראשון במעלה הוא חיסולה של יכולת השיגור מהרצועה לעבר ישראל. חיסול זה יושג באמצעות טיפול יסודי במערכי השיגור, מחסני הרקטות, מתקני הייצור והפיתוח שלהן, ומנהרות ההברחה. בנוסף לכך, ניתן יהיה לפרק למעשה את יכולתם הצבאית של כל ארגוני הטרור ברצועה, לאסור את בכיריהם, ולפגוע בהם פגיעה משמעותית מאוד שתימשך לאורך שנים, גם אם צה"ל ייצא לאחר מכן מהרצועה.

ההתרעה הישראלית תשוקם במלואה, ומהלכי ההתעצמות של החמאס ושאר הארגונים יסוכלו. יש לזכור כי כבר כעת משוגרות על ישראל רקטות פלשתיניות מייצור עצמי (רקטות 75 -M בעלות טווח של כˉ50-60 ק"מ), וכי צה"ל הפציץ גם 8 מתקנים לפיתוח ולייצור מזל"טים אשר יועדו להשגת מודיעין וכן לנשיאת חומרי נפץ לשם תקיפה מדויקת וארוכת טווח. אם תיפסק הלחימה בעת הזו, ואפילו אם ייחסמו המנהרות, הרי שפיתוח הרקטות וייצורן יימשך ביתר שאת, הן יהפכו למשוכללות יותר, טווחן יוארך, ויצטרפו אליהן בעתיד גם מזל"טי נפץ.

יתרה מזאת, סביר להניח שהחמאס ינסה בעתיד גם לשים את ידו על חומרי לחימה כימיים (אשר יועברו אליו מאירן או מסוריה) אשר ישנו את משוואת הכוחות מולו מן הקצה אל הקצה, ויהפכו אותו לאיום קיומי. אמצעים אלו עלולים להגיע גם לידיהם של שאר ארגוני הטרור הקיצוני, ולפיכך הכרחי לפגוע בארגונים אלו באופן יסודי ביותר, ולנטרל לחלוטין את מערך המנהרות, תוך המשך התקיפה שלהן אם ייחפרו מחדש.

המשך קיומו של מערך ההברחות האדיר, וההסכמה המצרית לפתיחת המעברים מרפיח לרצועה (כפי שמובא בטיוטת ההסכם שכבר התפרסמה) - יביאו להמשך ההתעצמות, ולהברחת רקטות ארוכות טווח וכבדות אף יותר, אמצעי נ"מ ונ"ט חדישים, ואולי אף נשק לא קונבנציונלי.

ההסכם המתגבש

הסכם ה"תהדייה" שעומד להיחתם, כבר נחתם גם בעבר עם החמאס (כחצי שנה לפני עופרת יצוקה) והופר במהירות, וכבר כעת "מכינים את דעת הקהל" בישראל לכך שגם ההסכם הנוכחי לא יחסל את ירי הרקטות מהרצועה, וה"טפטוף" הרקטי ימשיך. ואם כן נשאלת השאלה, מה הועילו חכמים בתקנתם? לשם מה יצאו למבצע זה מלכתחילה?

פעולה צבאית חלקית שכזו, שמופסקת בלחץ בינלאומי וערבי, כאשר ארגון החמאס עומד על רגליו, עלולה להביא אף להחלשת ההתרעה.

כמו-כן הודלף שישראל נסוגה מדרישתה הראשונית להסכם ארוך טווח לˉ15-10 שנה של רגיעה, וכעת היא מסתפקת בתקופה קצרה בהרבה, וההערכה היא שההסכם יחזיק מעמד לא יותר משנה-שנתיים...

אין ספק שהימצאותם של ארגוני טרור רבים ברצועה, ביניהם ארגונים סלפים וארגוני גי'האד עולמי, תביא לכך שהירי יחודש בתוך זמן לא ארוך, ובמהרה תעמוד ישראל שוב בפני אותן דילמות - וזאת לאחר שכבר "בזבזה" את האשראי הבינלאומי שניתן לה בפעולה הנוכחית, שלא הביאה עד עתה לשינוי המצב בדרום. בנוסף לכך, העובדה שההסכם מושג רק בשל הלחץ המצרי, ולא בשל רצונו של החמאס - שכמעט ולא ספג אבידות ומוכן להמשיך בלחימה - תביא לכך שההסכם יתפורר במהירות בעתיד.

דומני, שהלקח המרכזי מן הלחימה בדרום ובמרכז הוא האיסור המוחלט שחל עלינו למסור שטחים לידי אויבינו. כל ההבטחות של הפוליטיקאים, וגם של חלק מאנשי הצבא, על כך שהסכמי אוסלו וההינתקות מעזה יובילו לשיפור ביטחוני, התבררו במשך השנים כמוטעות לחלוטין. האיום הביטחוני גדל והתעצם עשרות מונים מאז שנחתמו ויושמו הסכמים אלו. במקום פיגועי דקירה והשלכת אבנים שהיו נפוצים בשנות השמונים ברצועת עזה, הרי שלאחר הסכמי אוסלו השתנה האיום והפך לאיום נשק קל ומטענים. בהמשך, הפך האיום לירי מרגמות וטילי קסאם, ועם השלמת הגירוש מעזה ונטישת ציר פילדלפי, החלה אוטוסטרדת מנהרות ההברחות החמאסית להזרים אלפי רקטות לרצועה, ואיתן מומחים מאירן לייצור רקטות, מזל"טים, לוחמת נ"ט ונ"מ, צליפה ולוחמת גרילה. יציאתה של ישראל מעזה הביאה ליצירתו של האיום האסטרטגי הניצב כעת לפתחנו. במשך שנים רבות התריע הרבי מליובאוויטש מפני הסכנות החמורות שיווצרו אם תמסור ישראל את שטחי איו"ש ועזה לידי הפלשתינים, ואמר כי אין למסור את השטחים הנ"ל מהסיבה הפשוטה שהם נחוצים להבטחת בטחונו הפיזי של העם היושב בציון. כולנו רוצים שלום וביטחון, אולם הלקח הברור מהאירועים החמורים בשבוע האחרון, הוא שהם לא יושגו על-ידי ויתורים טריטוריאליים לאויבינו ומבקשי רעתנו, כי אם על-ידי עמידה בתוקף על כל הנחוץ עבורנו לשם הבטחת חיינו בטחוננו.