|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חייו של יעקב נראים כרצופי משברים וטרגדיות, כמעבר בלתי פוסק מאסון לאסון. אך מתחת לפני השטח מבעבעים חיים חדשים, ומתוך שרשרת הצרות צומח עם ישראל. זה יכול לקרות גם לנו, אם רק נאמין בכך
|
|
יעקב והמלאך בציורו של רמברנדט
|
|
|
|
|
ישנן תקופות בחיי האדם, בהן הכל נראה כמתקדם בקו ישר. הילדים לומדים ועולים מכיתה לכיתה; חיי המשפחה שלנו זורמים, מגדילים את הבית, מתבססים, מרחיבים אופקים, מתקדמים בעבודה. גם במישור הכללי יש שנים של התקדמות ב"קו ישר". השלטון יציב פחות או יותר, הכלכלה מתפתחת, התיירות משגשגת, המדע מתקדם.
אך ישנם זמנים בהם הכל דומה לתוהו ובוהו. פתאום מופיעים קשיים בלתי צפויים. התפתחותו של הילד נתקלת בקשיים חברתיים, פתאום קשה לו איתנו ההורים. חייו וחיינו נראים כמו טיפוס על הר שלאחריו ירידה לעמק, וחוזר חלילה. גם בחיי המשפחה עלולים לצוץ פתאום קשיים כלכליים. דלות רגשית תוקפת אותנו, ואנו נעים ממהמורה למהמורה, ללא כיוון. לעתים נראה שהמדינה נמצאת במצב דומה: משערוריה לשערוריה, ממחדל למחדל, ללא כיוון ברור.
מהמורות אלו מאפיינות את חייו של יעקב. הוא בורח מעשו ללבן דודו. אחרי עשרות שנים שבמהלכן נשא את בנותיו של לבן, רחל ולאה, נחלץ יעקב ובורח מחותנו הרודף אחריו על-מנת לפגוע בו ולהענישו על עריקתו. אך נחלץ יעקב מלבן, והנה בפרשתנו הוא כבר נערך לקראת עשו הזומם להורגו ומתקרב אליו עם חייליו הרבים.
יעקב, הנמצא לבדו עם נשיו וילדיו, מתכונן למפגש, אולם בלילה שלפני פגישה גורלית זו עם אחיו, הוא נאלץ להיאבק פיזית במלאך מסתורי, הפוגע בו ומותיר אותו צולע. כך מגיע יעקב אל המפגש עם עשו, והוא אך נחלץ ממנו, נוחתת עליו פרשת האונס של בתו דינה בידי בנו של מנהיג העיר שכם. בעקבות האונס רוצחים בניו של יעקב, שמעון ולוי, את בני שכם כולה, המעוניינים מצידם לפייס את יעקב. יעקב, הכועס על המעשה הבלתי-מוסרי וחרד לנקמתם של יושבי הארץ, נע ונד הלאה.
בשבוע הבא, בפרשת "וישב", נלמד על הסכסוכים הקשים שבין בניו של יעקב, המסתיימים בניסיון לרצוח את בנו האהוב יוסף שנולד לו לאחר שנות עקרות רבות של אשתו האהובה שנפטרה בינתיים, רחל. בסופו של דבר גורמים אחיו של יוסף למכירתו לעבד במצרים. הם מרמים את אביהם כאילו נטרף יוסף בידי חיה רעה.
מנוף לצמיחה
לכאורה חייו של יעקב הם כולם סאגה אחת מרירה ונוראית. אולם, התבוננות אינטגרטיבית על ציר חייו חושפת בפנינו גם אפשרות אחרת של התפתחות. זהו ציר מורכב ומסובך, המכיל בתוכו מרכיבים סותרים ומנוגדים, שאינם מצליחים להגיע לידי איזון והרמוניה בשלבים הראשונים. אך כמו בסיר חמין מבעבע, מתחת לפני השטח הולכות ונוצרות תרכובות ייחודיות. ההתמודדויות האינסופיות מבשילות לכלל אישיות חדשה.
המשברים התכופים מהווים מנוף לצמיחתם של כוחות התמודדות שלא היו קודם, ושאינם מתגלים אצל המתקדמים ב"קו הישר". ההתפתחות ה"מהמורתית" מובילה להבשלה פתאומית, מתפרצת. פתאום מתולדות חייו העוקבים של יעקב פורץ עם ישראל. מהמתבגר הסוער - קצין מצטיין. מהילדה לקוית הלמידה, שכל חייה התמודדויות, צומחת סטודנטית מצליחה. מהעובד הספקן וההססן צומח יזם מבריק וייחודי, חיי הנישואים הקופצניים מובילים לבשלות רגשית עמוקה. ואולי גם מהמדינה המבולבלת תצמח חברה מגובשת, בוגרת, עם כוחות התמודדות מפתיעים. כל זה יקרה אם רק נאמין, אם רק נדע שזה אפשרי.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב הוא ראש מכון פוירשטיין וחבר הנהלת ארגון רבני צהר.
|
|
| תאריך:
|
27/11/2012
|
|
|
עודכן:
|
28/11/2012
|
|
הרב רפי פוירשטיין
|
|
|
בסוף פרשת השבוע, פרשת ויצא, אנו נחשפים לאחד מהנאומים הקשים שמופיעים בתנ"ך. הנאום שנישא בפיו של יעקב אבינו מופנה אל לבן אחי אמו, שמואשם על-ידי יעקב בניצולו תוך שימוש בתנאי ההעסקה בלתי הולמים: "זה עשרים שנה אנכי עימך, רחליך ועזיך לא שִכֵּלוּ ואילי צאנך לא אכלתי. טריפה לא הבאתי אליך, אנכי אחָטֶנָה מידי תבקשנה, גְנֻבְתי יום וגְנֻבְתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותִדִד שנתי מעיני. זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך, ותחלף את משכורתי עשרת מונים" [בראשית ל"א, ל"ח-מ"א].
|
|
|
|
|
בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", נזרעים הזרעים למתח שבין האחים יעקב ועשו. מתח ששיאו בגניבת הברכות בידי יעקב, דבר המוביל להחלטתו של עשו להיפרד מאחיו הצעיר ולהרגו. כך או אחרת, בסופו של דבר יעקב הוא הבן הנבחר, והאמת היא שלא ממש ברור מדוע גם כאן התורה מעדיפה את הצעיר על פני הבכור.
|
|
|
|
|
בשיחותי עם עמיתים רבים שאינם דתיים, מפתיעה אותי מחדש העמדה (שלא ידעתי עד כמה היא נפוצה) שחייו הנפשיים של האדם המאמין קלים יותר מזה של זה שאינו מאמין. "לכם יש את אלוקים", "החיים שלכם מסודרים, לכל דבר יש כתובת", כך אני שומע חדשות לבקרים ואין טעות גדולה מזו.
|
|
|
|
|
תעודת הזהות של אברהם אבינו רשומה בפרשתנו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". בד-בבד עם הקריאה בשם ה', והבשורה בדבר אלוקי ישראל המופשט והעליון שהיא בשורה נגד האלילות המרדדת את דמות האדם, מלמדת אותנו התורה, כי ייחודו של אברהם אבינו לא בא לידי ביטוי אך ורק בתיאולוגיה, או בקריאה לעולם כולו להאמין שיש בורא לעולם. ייחודו הוא גם בהליכה בדרך ה'. דרך ה' היא דרך הצדקה והמשפט, לאמור: בניין העולם על-פי יסודות הצדק. במקום בו לא ממשיכים את דרך הצדק והמשפט, לא אוחזים בדרכו של אברהם אבינו.
|
|
|
|
|
נניח שיום בהיר אחד אלוקים היה פונה אליכם, ממש כמו שקרה לאברהם, ומצווה "לך לך מארצך". עזוב הכל, וצא לדרך חדשה! מה הייתם עושים? משאירים את הכל מאחור, ויוצאים למסע מיד? או אומרים לעצמכם: "ה' בטח לא התכוון שאצא לדרך מיידית. ואני צריך לעשות הרבה דברים לפני זה: להיפרד מהמשפחה, להשכיר את הבית, למכור את המקרר החדש ביד שנייה, להעביר את הכסף לחשבון בנק חדש, ו...".
|
|
|
|
|
