הנושא עולה מחדש בכל ערב בחירות והשנה ביתר תוקף, מפני שהרבי מגור פחות מתערב ולא רוצה להתעסק בכל עניין. בשל חולשתו הוא העביר הרבה סמכויות לאחרים, וקבוצת זקנים מחסידי גור שאלו מדוע לא מעוררים שוב את ענין קיום צוואת הרבי בעל "לב שמחה", שלחם בכל כוחו ומאודו עד לסוף ימיו לקיום הרוטציה.
הרבי דאז סילק מן הכנסת את אברהם שפירא לאחר שמילא שתי קדנציות והחליף אותו ברב משה
זאב פלדמן, למען קיום החלטת מועצת גדולי התורה. פעמיים - בישיבת המועצת בכנסייה הגדולה ולאחר מכן כשהנושא עלה שוב לדיון על-ידי הרב שך - הצליח הרבי ה"לב שמחה" לשמור על ההחלטה, לפיה כל ח"כ באגודת ישראל חייב לאחר שתי קדנציות לפרוש ולפנות את מקומו לאחר. יצויין, כי על-רקע זה פרש אז הרב שך ממועצת ולא חזר אליה. הרב שך הפסיד בהצבעה מול ה"לב שמחה", וזה מה שגרם להכרעה הליטאית כי הם פורשים ומקימים תנועה משלהם - דגל התורה.
השאלה היא מי התיר ל
יעקב ליצמן לשבת בכנסת יותר משתי קדנציות. גם אם הוא יטען שהרבי הנוכחי הוא הקובע בעניין, זה לא תופס, מפני שהרבי ה"לב שמחה" קבע קביעה שאינה ניתנת לשינוי והיא בכתובים בהחלטות מועצת גדולי התורה. לפי קביעה זו, הנציגות בכנסת אינה ענין פרטי קהילתי או קבוצתי, היא אגודאית נטו, ורק מועצת גדולי התורה יכולה להחליט מי ייצג את אגודת ישראל, ואם ההחלטה אינה משתנה - היא מחייבת את כולם.
כזכור, היה זה שלמה לורנץ שקרא למלחמה על ה"לב שמחה". הוא טען, כי "לכל אחד הגדול שלו", ולכן אל לרבי מגור להתערב בשאלה מי שיהיה הנציג הליטאי. ה"לב שמחה" התקומם אז וזעק, כי אין דבר כזה "לכל אחד הגדול שלו" וכי כולם מחוייבים להחלטות מועצת גדולי התורה.
אם הרבי מגור הנוכחי מבקש להחליט אחרת עליו, לכנס את המועצה ולבטל את אותה החלטה. כל עוד שההחלטה הזו לא בוטלה, גם הרבי מחוייב לה ולפיכך אינו יכול לשלוח מטעמו נציג שכבר ישב שתי קדנציות.
לצעירים ולמי שכבר הספיקו לשכוח, על-רקע זה נשפך אז דם רב. הכו את ר' מנחם פרוש מכות אכזריות מפני שהוא לא רצה לפרוש מן הכנסת, בטענה כי הגדול שלו, ר' חיים שמואלביץ, מתיר לו להמשיך ולשבת בכנסת. ר' שלמה לורנץ הביא מכתב מהרב שך המורה לו להמשיך ולשבת בכנסת, ואילו חסידי גור בשעתו כתבו קונטרסים ומכתבים אין ספור. המעשה שעושים עתה בגור, שממשיכים ושולחים את יעקב ליצמן לכנסת, הוא בבחינת "רבם דקרו"!
