|
|
מבצע עמוד ענן. ישראל הפכה למדינה מתגוננת בתוככי הארץ [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הגיע הזמן אחרי מבצע עמוד ענן להכרה, כי לפנינו אותו אויב שנמחק בידי אחיו הירדנים/מצרים וסורים לפני 65 שנים. בעוד שנכלוליות פוליטית, תמימות מדינית וחובבנות צבאית "כחול לבן" אפשרה זה מכבר את חזרתו כגורם אסטרטגי - בעוד ישראל מנתבת את עצמה, אל דרך ללא מוצא.
בימים ההם בסמוך להחלטת האומות המאוחדות, יצאו הפלשתינים למלחמה, שבמהלכה עבר שרביט הסכסוך לידי מצרים סוריה ירדן ולבנון. כך שאחרי המלחמה גולם האיום בדמותם של צבאות סדירים. נוכחם ובהעדר עומק אסטרטגי עיצבה ישראל תפיסת ביטחון לאומי: הרואה בשימור הברירה, בלחימה בשטח האויב, ובהכרעה נקודתית, עקרונות יסוד ליציאה למלחמה. על פיה נבנה צה"ל וככזה פעל במלחמת "קדש", ב"ששת הימים", בהתשה, בהדברת הטרור באינטי פדה הראשונה, במלחמת "יוה"כ (בהעתקת הלחימה למצריים ולסוריה להכרעה נקודתית), ובמלחמת "שלום הגליל".
כפי שמשתקף מאז המלחמה ההיא (1982) ועד היום, פניה של הוויית הביטחון הלאומי השתנו ללא הכר. ממלחמה יזומה בשטח האויב המסתיימת בהכרעה נקודתית ברורה כדי שימור ההרתעה, הפכה ישראל למתגוננת בתוככי הארץ. בדומה לכך עמדה ישראל בפתחה של מלחמת העצמאות, ובדיוק כך הינה עומדת היום. משמע: כי בהוויה האסטרטגית העכשווית נשחקים נכסיה האסטרטגים של ישראל, משום הידרשותה לתשלום מדורג וקבוע להפסקת אש - התואם במדויק לתוכנית השלבים של ארגון הפת"ח וחאמאס.
עולה מזה כי מלבד תחושת נקם ילדותית שכמעט באה על סיפוקה, לרבות שימור דימוי אנושי תואם תקן מערבי - המחישה ישראל לאויביה במבצע "עמוד ענן" כמו במבצעים קודמים, על הסכמתה מחוסר אונים ואו מהעדר אסטרטגיה - לפעול בהתאם לכללים המוכתבים על ידם.
להחליף דיסקט בתפיסת הביטחון
מאחר שמדובר בתהליך צבאי המונע בידי האויב כאמצעי להשגת מטרותיו - וככזה גם חסין ממתן תמורות כל שהם, כנדרש בתהליך מדיני. ברי כי לצורך קיומי, עלינו להחליף דיסקט. משמע, להעמיד מחדש תפיסת ביטחון לאומי, ולממש אותה מהלכה למעשה - כל עוד הברירה בידינו. אם כך נעשה, נדרש כבר בתחילה לבאר לעצמנו את סיבות קריסתה של תפיסת הביטחון הקודמת. או אז וללא מאמץ, יעמדו לנגד עיננו שלושה "גורמי על" שתרמו לקריסתה:
לראשונה (במשל"ג) יצאה ישראל למלחמה מול ארגון טרור, במדינה שכנה, ללא מעורבות של צבא המגן על מדינתו. בעקבותיה, נוצר קרע לאומי שהתחולל מסיבות פוליטיות, שלאחריו נשללה הברירה כעילה למלחמה, ובעצם כך הסירה את תפיסת הביטחון מסדר היום הלאומי.
השלישי והמזיק ביותר, התאפשר משום בורות וחוסר הבנה מקצועית של הפיקוד הבכיר בצה"ל שכשל בהעמדת חלופה ניידת לשהייה בלבנון, ובמקומה העדיף את הקמתם של מוצבים נוסח קו בר לב הזכור רק לרעה. בלי דעת כי בעצם כך, אפשר צה"ל לכנופיות טרור להלחם כנגדו ולהעמיד לכלל שונאי ישראל מודל אולטימטיבי להלחם בצה"ל.
משצלח על אדמת לבנון, אומץ המודל בשלמותו במרחבי יהודה שומרון ועזה, תוך שמירה על עיקרון יסודי המכתיב: להקיז דם יהודי במידה מוגבלת, כזו שתעמיד לקברניטי ישראל את הברירה, שלא לצאת למלחמה כוללת, שמא יוכרעו.
הכרת ישראל בחמאס ובפת"ח כמחזיקים ביוזמה לפתוח בירי טילים ומרגמות, וברצח מזדמן של אזרחים חפים מפשע מובילה להשקעות עתק בגדור הגבולות, במיגון בתים, ובפיתוח אמצעי לחימה וליירוט טילים. יוצא מזה כי אזרחי ישראל נפגעים פעמיים ובעל כורחם: באחת, נידון הציבור לחיות תחת מטחי טילים ומרגמות, הנלווה למטעני נפץ ודקירות סכין. בשנייה, מדובר בנטל כלכלי למימון מערכת המגננה, על חשבון יעדים חברתיים, חינוך, ביטחון פנים, ותשתיות.
הפקת לקחים לקראת הבחירות
לפי כך ראוי כי אזרחי ישראל עוד בטרם הצבעה בקלפי, ישקללו את עמדתם על-פי שלושה לקחים הראויים להפקה ואחד נוסף:
הלקח הראשון - מחייב כל בית אב להפנים כי אלה המכונים "ביטחוני סטים" אומנם כולם בעלי ידע רב בתחומים רבים, למעט בתחומי הביטחון הלאומי. מה שמחייב שדרוג אדמיניסטרטיבי, ואו העברת סמינר מואץ לאבירי ציונות בסוגיות הביטחון, כפי שדוד בן-גוריון ביצע בסמוך לפריצתה של מלחמת העצמאות.
הלקח השני - מלמד על החיוניות בגיבוש מידי, של תפיסת ביטחון רלוונטית למציאות האסטרטגית, כולל יצירת הסכמה לאומית רחבה למימושה.
הלקח השלישי - מחייב להעמיד את שינוי חוקי המלחמה בראש סדר הפעילות המדינית, לשם התאמתם ללחימתה של מדינה ריבונית בטרור.
הלקח הנוסף הנגזר מקודמיו - מלמד כי קברניטי המפלגות הותיקות, כמו כוכבי תקשורת מזדמנים שהקימו מפלגה, אינם מודעים לפלונטר האסטרטגי ולהשלכותיו, כפי שאינם מיומנים להסרתו.
ובמהופך, בהנחת מודעותם למצב העגום: הרי עצם הצגת יכולתם להשגת היעדים, כמוה כהונאת ציבור המצביעים - שממלא פוסלת אותם מכל תפקיד בנהוג המדינה.
היה ולקחים אלה לא יופקו כהלכה, ולו רק בעצם העלתם כבר עכשיו על סדר היום הלאומי. לא יוותר לידינו ולא כלום, זולת ההיסמכות על שרירות ההבטחה כי עדיין ולמרות: אכן "שומר פתאים השם".
