בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"הזעם" / פיליפ רות: לקרוא "במכה"
|
הכתיבה של רות היא מגנט אמיתי לאוהבי קריאה, מעבירה את הקורא לבועת החיים של הגיבור, מושכת במידה כזו שאי-אפשר להפסיק לקרוא. לכן, את "זעם" - רומן שמתרחש באוניברסיטה באוהיו בתחילת שנות החמישים - קראתי "במכה"
פיליפ רות, הסופר האמריקני-יהודי (80), הודיע בימים אלה שהוא מפסיק לכתוב ספרים. הוא כתב 30 ספרים ויש עוד כמה ספרים העומדים לצאת לאור עד 2014. 24 מספריו יצאו לאור בעברית, רובם בהוצאת זמורה-ביתן. רות קיבל את רוב הפרסים הספרותיים החשובים בארה"ב ובכלל, חוץ מפרס נובל שאולי יקבל בעתיד. על-פי חלק מספריו נעשו סרטים מצליחים. הוא נציג דור הסופרים של אחרי המלחמה: רות, ויליאם פוקנר, ג'ון דן פאסוס וסול בלו. הוא הסופר הכי יהודי של הדור ההוא, נציג צעירי שנות החמישים באמריקה ונציג היהודים האמריקנים, בניהם של המהגרים מאירופה. הוריו היגרו מגליציה, פיליפ רות נולד בניוארק ליד ניו-יורק ורבים מספריו הכתובים בגוף ראשון מספרים על הילדות של נער יהודי-אמריקני בניוארק, על יחס החברה האמריקנית ליהודים, על גיל ההתבגרות, על יצר המין הבלתי נלאה, על יחסי גברים-נשים באמצע המאה באמריקה הפוריטנית, על זכויות האזרח מזה והשחיתויות של הפוליטיקה באמריקה מזה. בן הקצב את "זעם" - רומן שמתרחש באוניברסיטה באוהיו בתחילת שנות החמישים - קראתי "במכה", כמעט מבלי להפסיק. הכתיבה של רות היא מגנט אמיתי לאוהבי קריאה, מעבירה את הקורא לבועת החיים של הגיבור, מושכת במידה כזו שאי-אפשר להפסיק לקרוא. רצוי לקרוא ביום שאין בו עיסוקים אחרים. זה לא ספר שבנוי להפסקות ממושכות. מרקוס מסנר, בן הקצב של הבשר הכשר מניוארק, הוא תלמיד מצטיין שמקבל רק "טוב-מאודים". הוא בן למופת להורים למופת, מתמחה מילדות בתורת הקצבות ומומחה לחוקי השחיטה הכשרה, לחיתוך פרות, עגלים, ופרות שחוטות, לבחירת הנתחים, לאמנות הסכינים המקצועיות, לעופות ולחלקי עופות. הוא גם יודע למכור בחנות וגם לארוז את הבשר, לנקות ולעשות משלוחים. הבן יחיד לבית מסנר הוא נחת להורים שמתעתד להיות כמובן עורך-דין בהמשך. הימים ימי מלחמת קוריאה. כדרכן של משפחות יהודיות, אווירת הדאגה והחרדה מאפיינת את בני מסנר במשפחה המורחבת והגרעינית. שני בני הדודים נהרגו בצבא האמריקני במלחמת העולם השנייה, מרקוס המתבגר חרד, כל דקה, שמעשה כלשהו, יגרום לו לעונש והוא יגויס לצבא ויישלח לקוריאה. גיל ההתבגרות מתאפיין בחרדות מין ובחרדות מוות. שנות החמישים באמריקה הן שנים בהן יהודים זוכים כמעט לכל הזכויות של אזרח אמריקני. במקביל, הזלזול וההתנשאות של משפחות הלבנים הנוצרים לא נותנים ליהודי לשכוח את מוצאו. האב האהוב, הקצב המצליח, נכנס לחרדות המשבשות את חיי המשפחה. כל יציאה של מרקוס מהבית מלווה בהוראות של האב, של פחדים על מה שעלול לקרות "בחוץ" ועם חקירות שתי וערב כאשר המתבגר חוזר הביתה. החרדה לאבד את בנו, באיזושהי דרך, בעיר הגדולה, בענייני מין, גויים, שתייה, ביליארד ושאר אסונות בלתי צפויים משבשת את דעתו של האב. מרקוס מסנר הצעיר מחליט לבחור לו קולג' אי שם, מה שיותר רחוק מהבית. הוא, עם הציונים הכי טובים, בוחר בקולג' יוקרתי באוהיו, 800 ק"מ רחוק מניוארק. "זעם" מספר על חייו בקולג' בו לומדים 1,200 צעירים, רק 100 יהודים (שמסנר מתרחק מהם). הנער עובד בפונדק כמלצר וברמן, לומד ברצינות ומשיג כרגיל את ציוני ה"טוב-מאוד" שלו, מתאהב בתלמידה יפהפייה, לא יהודייה, שמגלה לו את עולם המין או לפחות חלק ממנו, מעלה אותו לגבהים שלא ידע כמותם. לא אגלה לכם יותר מדי על המשך הסיפור המתוק-מר-עצוב-מרתק-מסעיר. קראו בו ותיהנו.
|
תאריך:
|
05/12/2012
|
|
|
עודכן:
|
05/12/2012
|
|
שולמית קיסרי
|
"הזעם" / פיליפ רות: לקרוא "במכה"
|
|
דניאל דרורי (שום קשר משפחתי...) מאושפז בבית חולים הדסה בירושלים לאחר התקף לב. בחדר אתו מאושפזים עוד כמה חולים המפתחים "אחוות חולים" וסיפוריהם המיוחדים של אחד מהם משתקפים בשיחותיהם. בבית החולים כולם שווים, הפנסיונר, חסר הכסף, בעל החיים המאושרים וזה שהחיים הפנו לו עורף. כולם לאחר חוויה מטלטלת הגורמת להם לעשות חשבון נפש פנימי.
|
|
|
"מלחמת יום הכיפורים, המלחמה שהיה אפשר למנוע" - הספר הוא מחקר של שני מרצים ד"ר וונטיק ופרופ' שלום. עיקר הביסוס של הספר הוא על מסמכים ארכיונים שנפתחו לעיון הציבור בארץ ובעיקר בארה"ב. הספר מביא תזה הטוענת שניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים והסיבות לאי מניעתה רבות. ביניהן היותו של נשיא ארה"ב ניקסון עסוק בפרשת ווטרגייט דבר שהשאיר את הזירה המדינית בידי עוזרו קיסינג'ר אשר משיקולים שונים העדיף לשמור על הקפאת המצב ביננו לבין מדינות ערב בין היתר מתוך מחשבה (קונספציה?) שאין בידי הערבים יכולת להכניע אותנו צבאית.
|
|
|
אני אומר ספר ובצדק, כי הלא זה מכיל מעל מאתיים עמודים, כרוך ומעוטר, כריכתו קשה ודפיו תפורים יחד, על דפיו מודפסות אותיות. אך אין זאת אלא שבידינו תיבה מלאת הגיגים, תובנות, הבנות, בתי שיר או בדומה לשיר, קטעי פרוזה או בדומה לפרוזה. בחלקם הניכר של העמודים יש רק שורות אחדות. צד ימין של הדפים בדרך כלל ריק ורק בצד שמאל הדברים מופיעים, כדי לצוד מיד את העין מבלי שיהיה לאישונים צורך לנוע, גוררים אותך להפוך עוד דף בגוון הקרם שהאותיות המודפסות עליו אדמדמות. לפי כך בידינו ספר. שונה, פזרני, מתייפייף, מיוחד, מעורר שאלות, ניסיוני כנדמה בכתיבתו, ניסיוני באופן הפקתו והבאתו אל הקוראים, אבל אכן עם נוכחות מלאה ונאה של ספר.
|
|
|
השיר הראשון הפותח את הספר מנסה לבדוק את כוחה של ההשתנות, את היכולת של השירה לתת לחוויות ולחיים להתכבס ולהיטהר.
|
|
|
ראשית, מראה פוקו עד כמה שברירית ונזילה מבחינה תיאורטית וטכנית היא הקטגוריה של "מחבר" בתרבות המערבית; למי אנו מתכוונים, הוא שואל, כאשר אנו מדברים על "מחבר" כמרקס, פרויד או דרווין, למשל? לאדם? ליצירתו? ומהו היחס בין סיפור חייהם של "מחברים" ובין "יצירתם"? וכיצד נגדיר את יצירתם?
|
|
|
|