עתה, מששכך מעט האבק מעל מערכת הבחירות בארה"ב, דומה כי ניתן לבחון את משמעותן באור יותר מפוכח.
שמענו לא מעט קריאות התפעלות בתקשורת מ"הדמוקרטיה הגדולה בעולם" (לא נכון - דווקא הודו), משיטת הבחירות המופלאה, מהקמפיין המבריק של הנשיא אובמה, החוקה האמריקנית המושלמת המבטיחה יציבות ומשילות, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, מרביתם חסרי שחר, תוך איזכור חוזר ונשנה של חוליי שיטת הממשל בישראל. "היעדר המשילות, ריבוי המפלגות, הפיצול, סחיטת המפלגות הדתיות, אי יציבות כרונית, צורך דחוף ברפורמות שלטוניות", ושאר דברי ביקורת הנשמעים חדשות לבקרים על מגרעות הדמוקרטיה הישראלית.
שיא היסטורי של אדישות
רק נתון אחד נעלם מעיניהם של הפרשנים מעריצי השיטה האמריקנית: אחוז ההשתתפות בבחירות. על-אף מערכת הבחירות הסוערת והיקרה ביותר אי פעם, שבה השקיעו הצדדים מיליארדי דולרים, ירד אחוז ההצבעה עד כדי 49%
בלבד. שיא היסטורי של אדישות וחוסר אכפתיות, וזאת על-אף הבעיות הקשות שבפניהן נמצאת אמריקה, ולמרות חילוקי הדעות הקוטביים המפצלים את החברה האמריקנית כמעט באופן שווה.
השיטה "המופלאה והמושלמת" מצליחה להביא לאחוזי השתתפות נמוכים ביותר ומנציחה אדישות, חוסר אכפתיות והבעת אי אמון מוחלטת במערכת הפוליטית מצד רוב הציבור האמריקני.
שיעורי ההשתתפות בבחירות לנשיאות בארה"ב היו בעשורים האחרונים באזור ה-50% (ב-2008 הושג "שיא" 58%, עת התמודד הנשיא אובמה בפעם הראשונה והצליח לעורר התלהבות בקרב מגזרי המיעוטים והצעירים) שיעור נמוך ביותר בהשוואה למצב בישראל.
שיטה פוליטית ארכאית
מערכת הבחירות בארה"ב אף היא לא העידה על בגרות פוליטית מיוחדת או על דיון של ממש בבעיות היסוד. עקב שיטת האלקטורים הארכאית לפיה, קובעים נציגי המדינות את המנצח ולא רוב המצביעים הכללי, התנהלה מערכת הבחירות למעשה רק בכעשר מדינות.
הנשיא אובמה וצוותו, במה שהוגדר בתקשורת כ"אסטרטגיה מבריקה", דאגו במשך חודשי הקיץ לשפוך הון באמצעות גופי תמיכה חוץ מפלגתיים במדינות אלו על תשדירי בחירות שליליים שהציגו את
מיט רומני כמפלצת אשר גרמה בין השאר למותם של אנשים עקב שלילת טיפול רפואי מחולי סרטן, לא פחות....
האסטרטגיה עבדה והנשיא החל לפתוח פער ניכר בסקרים במשך אותם חודשים עד לעימות הנשיאותי הראשון. בעימות זה שנחשף הציבור האמריקני לראשונה למיט רומני, שאף האפיל על הנשיא באותו עימות, והתברר כי אינו מפלצת, אלא אדם חביב למדי בעל תפיסת עולם מגובשת הבקיא בפרטים,. אז התהפכה הקערה, הסקרים השתנו ורומני החל להוביל בסקרים עד שבא הוריקן סנדי שבוע לפני הבחירות, אסון לאומי שהאפיל לגמרי על הקמפיין, ושורה של "הופעות נשיאותיות" בתקשורת "כמצביא עליון ומנהל המשבר הלאומי", הצילו את נשיאותו של אובמה (כך טען אחד מתומכיו המובהקים, השדרן כריס תומאס ברשת C.M.S.N.B שבירך על בוא הסופה...).
האסטרטגיה ה"מדהימה" הנ"ל מתאימה יותר למדינות עולם שלישי או לרפובליקת בננות וספק רב אם הייתה עובדת בישראל.
אור לגויים
בראותנו את המתרחש בארה"ב אוחזים בנו געגועים לסיסמת הבחירות של הליכוד מ-1996 "נתניהו טוב ליהודים" שזכתה לגינויים חריפים אצלנו בתקשורת ובאליטה האינטלקטואלית "כגזענית", ו"פרמיטיבית" - רחמנא לצלן.
נדמה שביחס לאופי קמפיין הבחירות האחרון בארה"ב, ישראל הינה אור לגויים....
אין להתפלא אפוא לנוכח תת רמה זו על אחוז ההשתתפות העלוב ועל חוסר האמון של מרבית האמריקנים בשיטה הפוליטית שלהם שהתבטאה בכך שמרביתם בחרו להדיר רגליהם מהקלפי.
בארץ, לעומת זאת, היה שיעור ההשתתפות בבחירות עד לפני כ-20 שנה כ-80%, השיעור הגבוה ביותר בעולם המערבי, על-אף בעיות "המשילות" עאלק, והציבור רוכש אמון בלתי מעורער בדמוקרטיה הישראלית. בשים לב למספר בעלי זכות הבחירה השוהים בחו"ל באופן זמני או קבוע מדובר היה באחוז השתתפות מדהים.
סיסמאות על "בעיות משילות"
בשני העשורים האחרונים, בזכות "מהנדסי המשפט" שהביאו עלינו את שיטת הבחירה הישירה שהחריבה את המפלגות הגדולות בישראל, ירד אחוז ההצבעה בשנים האחרונות לכ-65%, עדיין אחוז מכובד במושגים מערביים בוודאי גבוה בהרבה מהאדישות האמריקנית המוחלטת בה רוב האזרחים מפגינים חוסר אמון מוחלט במוסדות השלטון.
ממשלות ישראל לדורותיהן, הצליחו תוך "בעיות משילות", לקבל החלטות קריטיות של מלחמה ושלום לרבות
הסכם אוסלו, מבצע חומת מגן, ההינתקות, מלחמת לבנון השנייה, תקיפת הכורים בעירק ובסוריה, ועוד כהנה וכהנה.
הדמוקרטיה הישראלית הינה איתנה, אך איננה חסרה פגמים רבים כגון היעדר דמוקרטיה פנימית בחלק מהמפלגות, שיטת פריימריז מסואבת בחלקן ועוד. אולם, אין בישראל, על-אף שיטתה הקואליציונית המסובכת כל בעיית משילות. יש בישראל בעיה חמורה של מנהיגות ושל היעדר רצון מצד רבים ומוכשרים לשרת את הציבור ולהיכנס לפוליטיקה.
עתה מתרגשים עלינו "מהנדסים" אחרים החפצים במסווה של "רפורמות שלטוניות" בשל היעדר המשילות, כביכול, לחזק את הרשות המבצעת או לעבור למשטר נשיאותי, או שאר מרעין בישין.
אין לאפשר שינויים רדיקליים בשיטה הפוליטית אשר רק יפגעו באמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית ויערערו את יסודותיה.
וינסטון צ'רצ'יל כבר אמר שהדמוקרטיה הינה השיטה הגרועה ביותר על אדמות, למעט כל שיטות השלטון האחרות ....
כל המשנה - עליו נטל הראייה, ובישראל השיטה עובדת באופן סביר, אם כי לא מושלם, בוודאי באופן שמי שחפץ להנהיג באמצעותה ולקבל החלטות לטובת עתידו של עם ישראל ללא מורא ולא רק לשמור על כסאו תוך גזירת קיפאון מוחלט בכל התחומים, מסוגל להנהיג ללא עוררין.
