לא פוליטיקאי. פנסיונר

הודעת הפרישה הדרמטית אולי הפתיעה בעיתויה אך לא במהותה. כבר לפני ארבעה חודשים סיפר לי בכיר בלשכת ראש הממשלה: "אהוד אמר לי שהוא אינו מתכוון להמשיך עוד זמן רב בחיים הפוליטיים. אני כבר בן שבעים, אמר, התחתנתי בפעם השנייה עם אהבת נעוריי, אם אשאר עוד קדנציה כבר לא נספיק לטייל בעולם יחד ולעשות דברים רבים".

"זה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות", אומר אבינועם ברוג ותוהה מדוע אין מאמינים לאחיו כשהוא אומר שכעת בכוונתו לטייל, לנגן, לכתוב ולבלות, ומנסים לדלות מתוך נאומו כל מיני כוונות נסתרות. "אחי הוא אדם סקרן בצורה קיצונית. הוא רוצה כל הזמן לנסות דברים חדשים. מכיוון שהוא אינו מאוהב בפלטפורמה הפוליטית לעצמה, כלל לא חשוב לו להישאר על הגלגל כמו שאמר שרון. הוא מספיק מנוסה כדי להבין שהפוליטיקה היא הדרך היחידה שבה אפשר להשפיע באופן אמיתי על התנהלות המאורעות ולכן הוא שותף בה, אבל כעת, בגלל הסקרנות ובגלל הגנטיקה המשפחתית שלנו המתאפיינת באריכות ימים (האם אסתר בת 99 והאב נפטר בגיל 92, מ"ט), הוא רוצה להתעורר עכשיו ל'בוקר של יום חדש', לעשור מרתק שבו יעשה דברים אחרים משעשה בחמישים השנים האחרונות. פעם הוא שאל אותי באיזה גיל הגעתי למאצ'ו-פיצ'ו, ואמרתי לו שבגיל 25. לכן, אני מאמין לו כשהוא אומר שהוא רוצה ללכת לישון בלילה בלי להיות צמוד לטלפון ולהיות בטוח ששום טלפון גם לא יעיר אותו".

אם יש כל כך הרבה אנשים שמתקשים להאמין שהפרישה היא אכן סופית, יש לכך בוודאי סיבות. אם נתניהו יקרא לו לכהן כשר ביטחון בממשלה הבאה, הוא לא יבוא?

"ראשית, לא יהיה קל לנתניהו לעשות את זה עם רשימה כמו זו שנבחרה בפריימריז, ואם הוא באמת ירצה הוא יצטרך לשלם על כך מחיר. השאלה היא אם הוא באמת ירצה. שנית, זה בהחלט תלוי במציאות שתיווצר אחרי הבחירות. אם הוא ירגיש שהוא חייב את אהוד ברק לצדו, יכול להיות שהוא ירצה לשלם את המחיר. אני רק יודע שנתניהו מעריך מאוד את תרומתו של אהוד לממשלה. האם זה אומר משהו על העתיד? לא".

אם יהיה מצב חרום, להערכתך הוא ייקרא לדגל?

"אם ראשי מערכת הביטחון או ראש הממשלה ירצו להתייעץ איתו, אני משוכנע שהוא לא יאמר להם 'סליחה, אבל אני פרשתי'".

מעבר לסקרנות ולרצון לטייל, לכתוב ולנגן, האם לא יכול להיות שהאדם שרצה להיות המדינאי הכי חשוב של מדינת ישראל ראה שהוא מגיע לשפל של גירוד אחוז החסימה, והדבר פצע את גאוותו?

"כאדם העוסק בסקרים ובמחקרי שוק (ברוג הוא בעליו של מכון "Market Watch", מ.ט.), שגם הריץ סקרים שאת חלקם התקשורת לא יודעת, אני אומר לך באחריות שזה לא נכון. חמישה מנדטים למפלגת העצמאות הם נקודת הבסיס, התחתית ולא התקרה".

גם חמישה מנדטים עבור מי שרצה לראות את עצמו כבן-גוריון של דורנו זה מעליב, לא?

"כשהוא נפגש כעת בוושינגטון עם הילרי קלינטון, אכפת לה כמה מנדטים יש לו? כשהוא שר הביטחון היחיד בעולם שנשיא ארה"ב אובמה מזכיר את שמו יחד עם ראש הממשלה באותה נשימה, הוא סופר את המנדטים שלו?"

העם בישראל כנראה לא מתרשם מזה יותר מדי.

"אז מה אתה רוצה, שהוא ייעלב? הוא בלתי עליב. במשך שבע כנסות עם ישראל לא רצה את בגין. ב-74' זרקו אותו, וב-77' המליכו אותו ל'מלך ישראל'. מה בגין היה צריך להסיק מכך? בחירות אחרי בחירות לא רוצים אותו. לוקחים את אשכול, את גולדה, ואותו לא. אז הוא נעלב? לא. הוא נשאר על הגלגל. פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה".

ברוג ושמחון הם בין הבודדים שידעו מה הולך לקרות. ליתר חבריו למפלגת העצמאות נכונה הפתעה מרה. "אני חבר קרוב שלו", מנסה שמחון להצדיק את הפריבילגיה המיוחדת שהוענקה לו. "יש לנו מערכת יחסים הדוקה ובלתי פורמלית שנים רבות. אני נמצא איתו מראשית הדרך הפוליטית".

אתה עדיין מרגיש חבר שלו, אחרי שפרש והותיר אתכם לבד במדבר הפוליטי?

"במישור האישי אנחנו עדיין חברים. זה לא אומר שאני מסכים עם הצעד שלו, אם כי אני בהחלט יכול להבין אותו. הוא לא רואה את עצמו ממשיך בפוליטיקה עד גיל 75. גם לא היה טעם למשוך את זה עוד חצי שנה".

מה בעצם קרה לו, עייפות החומר?

"אני חושב שיש מכלול שלם של נושאים שהשפיעו עליו ועל משפחתו בשנים האחרונות. הביקורת הציבורית על אורחות חייו, הפלישה לחייו האישיים מבלי יכולת להפריד בין המקצועיות והיכולות שלו לבין אורח חייו. הציבור לא קרא נכון את מה שקרה עם דוח הרפז וברק זכה לקיתונות של ביקורת בלתי הוגנת, והיא השפיעה עליו. כך גם חוסר ההכרה בתרומתו ובעובדה שבכל פעם שמדינת ישראל נקלעה למשבר ביטחוני הוא היה שם כדי לתרום ולסייע כדבר מובן מאליו".

הוא חש שהעם כפוי טובה כלפיו?

"אני חושב שכן. שוחחתי איתו רבות על כך וכאבתי איתו את הכאב על המחיר הציבורי שהוא נאלץ לשלם לאורך הקריירה הפוליטית שלו. אנשים אינם מבינים שלברק אין תחליף לא בביטחון ולא במדינאות. יש משמעות רבה לחזונו ולדרך החשיבה שלו. האווירה הציבורית שהובלה על-ידי חלקים בתקשורת הישראלית, גם מימין וגם משמאל, גרמה לכך שלא הגיע לעמדה המנהיגותית הראויה לו".

מה שאתה אומר הוא שהעם לא בסדר, ואולי גם התקשורת. אולי גם איזה מרכיב זעיר באישיותו של אהוד ברק הוא האויב הגדול שלו?

"תסביר לי מה הקשר בין המדיניות של מנהיג לבית שבו הוא גר או למשקה שהוא שותה. זה מה שעניין את התקשורת. בזה היא עסקה במקום במדיניותו של האיש ובתרומתו".

אתה וחבריך אינכם חשים נבגדים על שהוא נטש אתכם באמצע המערכה? שוב "אהוד ברח" והפעם הביתה?

"אפשר להיכנס למרה שחורה ולחוש כך אבל אפשר לראות את הדברים גם אחרת. עשיתי איתו דרך ארוכה אז למה לי להסתכל על חצי הכוס הריקה?"

כי אתם לא הראשונים שנפגעים מדרך ה"השתמש וזרוק" שמאפיינת אותו גם כלפי חברים קרובים.

"מי הם?"

אני יכול לתת לך רשימה ארוכה.

"למה אני לא ברשימה? למה אני לא חש כך? למה אני מסוגל לדבר עליו באופן בוגר ואחראי בלי לחוש מרירות ונבגדות? מי שאומר כך הם אנשים קטני קומה וקטני אמונה. אני לא יכול לומר שהוא ניצל אותי. למעשה, אני ניצלתי אותו. אם לא הייתי עושה איתו את המהלך הפוליטי של פרישה ממפלגת העבודה והקמת 'עצמאות' לא הייתי יכול לכהן כשר התמ"ת ולעשות את מה שעשיתי בשנתיים האחרונות לטובת הכלכלה והחברה במדינת ישראל. אני לא נכנס למרה שחורה ולא בוכה על שהצעד האישי שלו עלול להשפיע עליי ועל עתידי. אני כבר 17 שנה בכנסת, מכהן כעשור בממשלות ישראל. הדבר שהכי רציתי בעולם הוא להיות שר בממשלה שאהוד ברק עומד בראשה. כנראה זה לא יקרה יותר. עם כל היתר אני אסתדר".

שאלתי גם את אבינועם ברוג אם הוא חש אי-נוחות מסוימת מול נטישת החברים המאפיינת את אחיו. "אני לא מקבל את הביטוי הזה ש'ברק מתחשב רק בברק'", הוא עונה. "זה חלק מהמקצוע. ראה כמה חברי כנסת מהליכוד לא עברו את הפריימריז ולא יהיו בכנסת הבאה, כמה מקדימה ילכו הביתה. בעולם הפוליטי אתה יכול להיבחר ואתה יכול לא להיבחר. האם אהוד היה צריך לומר לעצמו, בעצם אני רוצה לפרוש אבל מה יהיה עם שמחון, וילף, נוקד ושנאן, לכן אני נשאר? האם כשמצנע פרש מהעבודה הוא שאל את עצמו, רגע, מה יהיה עם אורית נוקד? גם אם היה נשאר איש לא היה יכול להבטיח להם שימשיכו להיות שרים ואפילו להיבחר לכנסת. זה סיכון מקצועי שכל פוליטיקאי לוקח על עצמו. אני משוכנע שהוא ידאג להם ככל יכולתו".

מי שאכן חשים נבגדים הם חברי 'עצמאות' שלא שותפו בהתלבטויותיו של ברק. השרה אורית נוקד, חברת הכנסת עינת וילף - שהידיעה תפסה אותה בעודה שוהה בכינוס בגרמניה - וחבר הכנסת שכיב שנאן שנכנס לכנסת לפני שנה וחצי, עם מינויו של מתן וילנאי לכהונת שגריר בסין. "נעלבתי מאוד באופן אישי", אומר שנאן. "נראה שהנחת היסוד של אהוד ברק היא שכל הסובבים אותו צריכים להיות עצמאיים, להסתדר לבד. אני שילמתי מחיר אישי כבד על הצעד זה שלו".

הוא לא סיפר לך שהוא עומד לפרוש?

"שמעתי על כך בפעם הראשונה ביום שני, כשחבר צלצל אליי ואמר לי שאהוד ברק מכנס מסיבת עיתונאים. על ההחלטה עצמה שמעתי בשידור חי. היה ראוי שנקבל את הידיעה בצורה הרבה יותר מכובדת. אחר כך הוא כינס אותנו לישיבת סיעה. שאלתי אותו למה הוא מיהר, אבל הוא לא התייחס. אני מכבד את זכותו ולעולם לא נשכח את זכויותיו הרבות אבל קשה להתגבר על תחושת העלבון".

זו הפעם השנייה שמפח נפש מסוג זה קורה לשנאן. בכנסת הקודמת הוא כבר היה עם רגל וחצי בפנים, אך בסופו של תהליך ספירת הקולות התברר שמפלגת העבודה איבדה מנדט לטובת רע"ם-תע"ל. רק בשלהי כהונת הכנסת נכנס לשלושה חודשים. "זה היה קשה עד דמעות. באתי הביתה ואמי בת ה-89 אמרה לי: 'אל תבכה. מה שיש לך אסור לאחרים ומה שיש לאחרים – אסור עליך'. אמרתי לה, אימא, פתרת לי את הבעיה. עכשיו בואי איתי לגג ונעשה על האש".