ציפי לבני – אותה גברת!

איך בוחנים מנהיג? איך בוחנים יכולות של מנהיג? אכן שאלה קשה, בייחוד כאשר אין לנו ניסיון קודם איתו. אך כאשר יש ניסיון והניסיון הוא צורב או מלהיב, קל לקבל החלטות.

מה היה לנו אצל ציפי? ראינו שכל עוד היה אבא חד ויחיד בראש, אריק שרון, היא שירתה אותו, הייתה נאמנה לו למטרותיו ולדרכו, הייתה מוערכת מאד והייתה ככל הנראה גם יעילה ומאד מאד מסורה.

ואז קרה מה שקרה והתחלף הקברניט, וכאן החלו חריקות. מעמדו של אולמרט לא היה מעולם ולא יהיה כמעמדו של שרון. אולמרט הביא די מהר מלחמה, שיצאנו אליה תוך שאיננו ערוכים ויותר מכל מפתיעים את עצמנו ואת צה"ל, וציפי לא עמדה בדרך, לא צעקה בשער ולא הפכה שולחנות. איש לא צעק בשער, על-אף שברור היה שהצבא לא ערוך, וכי ניתן לחכות חודש, להתארגן, ואז להכות מכה נמרצת, עם השקעת משאבים הרבה יותר נמוכה.

כאשר ראש הממשלה מקבל החלטות פזיזות וחסרות אחריות, אנו ודאי מצפים מהטוענים לכתר, שיביאו שיקולים מתנגדים, שירימו קול, אך ממשלת ישראל באותם הימים, יחד עם רמטכ"ל ההינתקות הייתה מנותקת מההנהגה ומציבור, תוך שהשאירה את הבמה להצגת יחיד של אולמרט.

ואז שוב צצה ועלתה ציפי היעילה והחכמה, תחת הנהגתו של אולמרט. היא הייתה גורם מרכזי בגיבושו של ההסדר הבינלאומי, שהביא שקט לצפון מאז ועד היום.

תנו לציפי מטרה, תנו לה כיוון, תשמרו עליה שלא תתבדר, תנו לה משענת וגב, והיא תבקיע.

ואז אולמרט מתפטר, ציפי עומדת בראש הרשימה וזוכה בבחירות.

כשלון חרוץ

זהו, עכשיו היא לבד בצמרת, עכשיו היא הקברניט, אין יותר כוכב צפון שישמור מהמתברברות, אין אבא ואמא, ציפי מאותו רגע היא אבא והאמא, כלומר לא.

כי במבחן ההנהגה הראשון היא כשלה כישלון חרוץ. היא השיגה רוב בבחירות, ובאופן חסר תקדים לא רק שלא הצליחה להקים ממשלה אלא המפלגה הבאה בתור הקימה ממשלה בקלות.

כמה השקענו, כמה עמלנו, כבר היינו בתוך השער, חולמים על הגביע, ופתאום אנו רואים שהשארנו את הכדור מאחור, יחד עם הדעות הקדומות שלנו.

אם הגברת לבני רואה ב"תהליך המדיני" תהליך מפתח לקיומה של המדינה, ולרווחת תושביה, איפה היא הייתה אז? מה הייתה היא מוכנה לשלם על-מנת להשיג מטרה נשגבת וחשובה בעיניה כהגעה להסדר עם שכנינו ממזרח?

והרי מבחנו העיקרי של מנהיג הוא ביכולתו להבחין בין עיקר לטפל, בין מהות לבין שטות, ואם העדיפה את "עקרונותיה" ואת העובדה שהיא "איננה נסחטת" על פסגת חלומותיה ועל מה שהיא חושבת שהוא הגורם המרכזי בביטחון המדיה ובעתידה, מה זה אומר עליה?

אנשים לא משתנים. דפוסי חשיבה, התנהגות וקבלת החלטות של אנשים בוגרים לא משתנים אלא אולי לאט לאט. ציפי של היום היא בדיוק אותה ציפי של 2006-2012, היא מציירת לנו מטרות נשגבות, היא מציבה אתגרים, היא ממצבת עצמה כשליחת השלום ונביאת החסד שתביא עתיד לישראל, אבל ברגע האמת הכול ייפול על איזו שטות של אוטובוס בשבת, או שירת נשים.

מנהיגים טובים אינם אנשי עקרונות, מנהיגים טובים לא נצמדים לאמת, מנהיגים טובים מנהיגים, הם משתדלים להנהיג על-פי קו שמאמינים בו ואשר על בסיסו נבחרו, הם גם יעשו מאמץ לדבוק באמת ככל שניתן, אך מנהיג ששם בצד את המטרה העיקרית בה הוא מאמין ואשר לשמה הוא נמצא בהנהגה, כאשר הוא נתקל במכשול הראשון, המחייב אותו לבלוע צפרדעים וכובעים של עצמו, לא ראוי לאמון שלנו.