השופטת: מירב בן-ארי, בית משפט השלום בכפר סבא

המועד: יום חמישי, 18.10.12, שעה 08:30

הנושא: תיקים אזרחיים

בשעה 09:03 נכנסת לה בשלווה עורכת דין לאולמה הקטן של מירב בן-ארי בבית משפט השלום בכפר סבא. הדיון שלה נקבע בכלל ל-08:30, אבל רק ב-08:45 היא שלחה מסרון לעורכת דין אחרת המופיעה בתיק והודיעה שהיא מאחרת. הקולגה מתקשרת אליה, והיא אומרת שתגיע בעוד עשר דקות ו"נורא חשוב שנחכה לה". ב-08:56 - עוד מסרון: אני בחניה. ואז, כאמור, באיחור קל של 33 דקות היא פוסעת מעדנות לאולם ומגלה שאין לה עט. בן-ארי, שהמתינה בלשכה, נכנסת והמאחרת מתנצלת. תגובתה של בן-ארי: "רק לחבריך, אני עבדתי. לא קרה שום דבר".

בשעה טובה אפשר לגשת לתיק: תביעת נזיקין של אישה שנפצעה בזמן טיול שארגנה עיריית פתח תקוה בשמורת טבע, בהדרכת החברה להגנת הטבע. "נראה מה יש לנו כאן", מתחילה בן-ארי. "יתד ברזל בולטת. ראיתי תמונות בתיק הזה? אולי אני כבר לא זוכרת". בן-ארי מעיפה מבט בתחשיבי הנזק. "אני רוצה להבין: הבעיה היא לא המדרגות האלה, אלא איזושהי יתד ברזל. למשקפופרים תמיד יש בעיה" - היא מסבירה בחיוך מדוע התקשתה לראות את המפגע בתמונות.

הצדדים מתחילים להתווכח. נציגתה של התובעת אומרת: "אם זה לא נקרא מפגע, אז מפגע מהו?". אחד מעמיתיו מגיב: "אנשים נופלים ואחר כך מחפשים מפגעים". בן-ארי: "מה נעשה אם לא יחפשו? לא תהיה לנו עבודה". בא-כוחה של העירייה אומר שאינו יודע מה בכלל רוצים ממנו, ומקבל רוח גבית מבן-ארי: "אדוני מכוון למקום טוב. נתתי פעם פסק דין בנוגע למי שמארגן אירועים. יש עם זה בעיה [לתבוע את המארגן]". בא-כוחה של מגדל טוען שהשאלה היא אם יש עדים, ובן-ארי מסכימה איתו באופן חלקי בלבד: "זה נכון בכל תיק. קורה גם שאני מאמינה לתובע [ללא עדים]". נציג מגדל: "גם זה קורה". בן-ארי פורצת בצחוק מתגלגל, לא בפעם האחרונה בדיון.

לקלדנית יש טכסט מובנה

בן-ארי משתפת את הצדדים במחשבותיה: "אני מתלבטת כרגע איך לשקלל את נושא [חלוקת] האחריות לתוך התחשיב שלי, בשים לב למה ששמעתי וראיתי". כל הצדדים זוכים לדבר, הדיון עדיין לא פורמלי, ובן-ארי מתחילה להגיע למסקנות: "איך שאני לא מעריכה את התיק הזה, עם כל המרכיבים ושקלול של נושא האחריות, ועוד יש חקירה נגדית שלה, הייתי מעמידה את הנזק על 55 אלף שקל". נציגת התובעת: "פלוס אגרה וחוות דעת?". בן-ארי מעיינת במסמכים: "ישלמו לך את המומחים שלך".

גם את החלוקה המוצעת בין הנתבעים היא כנראה מחשבת בו במקום: "העירייה לצורכי פשרה - 10%; לא נראה כרגע שהסיכון שלה בתיק משתקף ביותר מזה. רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע צריכים להתחלק ביתר. המחזיק צריך לתת יותר, גם המדריך צריך לדעת מה קורה במסלול. 50% הרשות, 40% החברה. בסכום הזה" - היא מוסיפה - "השיפטינג של האחוזים אינו משמעותי".

כעת מכתיבה בן-ארי לפרוטוקול את הצעתה, ומדגישה שמובן שטרם גיבשה את דעתה. בא-כוח התובעת תגיב בתוך שבוע, הנתבעים יגיבו בתוך 30 יום לאחר מכן. לקלדנית של בן-ארי כבר יש טכסט מובנה למקרה שלא יהיה הסכם, ובן-ארי רק מכניסה לתוכו את המועדים: תצהיר התובעת עד 20.3.12, תצהירי הנתבעים עד 20.5.13, הדיון הבא ב-6.6.13.

הייתי וחשבתי על המפגע

התיק הבא גם הוא תביעת נזיקין, הפעם - בטענה למפגע באולם אירועים שגרם לאורחת לפריקת כתף. בן-ארי מסתכלת בתמונות: "זה מזכיר לי אולם שהייתי בו וחשבתי אז על זה [על המפגע]. הייתי שם. זה חיים של נזיקיסט: הוא יוצא בערב - הוא חושב על המפגעים שהוא רואה". בן-ארי מנהלת שוב דיון שלא לפרוטוקול, אם כי מאפשרת לאחד הצדדים לתעד את דבריו לבקשתו. הצדדים מחדדים נקודות, ובן-ארי שוב לא נראית מוכנה כראוי. מאידך-גיסא, כאשר הצדדים ממשיכים להתווכח על האחריות, בן-ארי שוב שולפת את צחוקה המתגלגל: "היא למעשה צריכה לשלם לאולם, נכון?".

בן-ארי נוטלת מחשבון ועורכת בו במקום את תחשיב הנזק. "פיצוי לעתיד, ימי מחלה, עזרה - כמה זה יכול להיות לחודשיים? אני פוסקת לחודש עזרה בפגיעות יד 3,000-2,500 שקל, משהו כזה". היא מעיינת שוב במסמכים ומעירה: "אני לא יכולה לשלול על פניו אשם תורם כלשהו [של התובעת]. ולבסוף: "all and all - אני חושבת להעמיד את התיק הזה על גבולות 50,000 שקל פלוס שכר טירחה פלוס הוצאות למומחה, אחרת זה קצת קיפוח שלה".

הצדדים מרבים להפנות לפסק דין של השופטת זהבה אגי בבית משפט השלום בתל אביב, בנוגע לתאונה קודמת באותו אולם, אך בן-ארי קוטעת אותם: "אני לא רוצה להתייחס לתיק של השופטת אגי. אני מלכתחילה מסתכלת על זה אחרת. האחראי הראשון הוא המחזיק במקום, הוא בעל השליטה, זה העיקרון בדיני נזיקין. כבר קרה פעם אחת והם [הבעלים] היו צריכים לפקוח את העיניים". גם הפעם, בן-ארי מבצעת בו במקום את חלוקת האחריות המוצעת: 50% לאולם, 30% לחברת הייעוץ שאישרה את בטיחותו, 10% לעירייה שלא סגרה אותו למרות היעדר רישיון ו-10% לאדריכל שתכנן אותו.

קביעת המועדים שוב חושפת את העומס והסחבת: התובעת תגיב תוך 15 יום, הנתבעים אחרי 30 יום נוספים, והעירייה - 45 יום אחריהם. תצהירי עדות ראשית: התובעת עד 5.3.13, הנתבעים עד 5.5.13, צד ג' עד 5.6.13, קדם-משפט ב-6.6.13. "אני לא רוצה לגלות כאן, באולם מלא, מתי מועדי ההוכחות שלי", מתוודה בן-ארי. "רק תיקים של בני 80 ומעלה אני קובעת לשעות מוזרות כדי שאוכל לשמוע אותם לפני התור".

השורה התחתונה: שופטת חביבה המקרינה נינוחות, אך מאוד לא יעילה. ההכנה שלה לדיונים לוקה מאוד בחסר, הסלחנות שלה כלפי האיחור הניכר של עורכת הדין בלתי מוצדקת, והזמן העצום שניתן להגשת התצהירים הוא בלתי מובן. נכון שמועדי הדיונים רחוקים מאוד, אך הגשת התצהירים יכולה לעודד את הצדדים להתפשר, ואין סיבה שיזדקקו לחודשים ארוכים לאחר שכבר הגישו כתבי טענות.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 8.