|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
בשבועות האחרונים מלווה אותנו ב"הארץ" פרויקט ייחודי וכמדומני ראשון מסוגו. בעזרת עדשת מצלמתו של אלכס ליבק אנו מקבלים מידי יום "עדויות" - פרצופים של העוני בישראל, מודל 2004. אחרי אין ספור מילים, סיפורים ונתונים מספריים, יש עכשיו לעוני פנים, שם וכתובת. המצלמה הרגישה של ליבק תופסת היטב את הכאב, המבוכה והדלות. עם זאת סדרת התמונות מעוררת מספר שאלות לגבי סוג יחסי הציבור הנדרשים והמקובלים לעוני ולמיגורו. חייבים להישמר שיחסי הציבור לא יינטו לקבע את הסטיגמה אלא יקראו עליה תגר. לצערי, לא כך הדבר.
ההתמקדות באומללות מחזקת את הדימוי השליט של העני המסכן והנזקק. הבחירה להציג אך ורק עניים שאינם עובדים, תוך התעלמות מקבוצה הולכת וגדלה בישראל של אנשים עובדים שהם עניים, ממלכדת אותנו בסטיגמה של העני שאינו רוצה לעבוד ונסמך על שולחננו.
התמונות שאלכס ליבק מביא לנו מידי יום מנותקות מתוצאותיה של המדיניות הכלכלית. לא נראה בהם אנשים שעובדים ומתפרנסים ולמרות זאת אינם מסוגלים לסיים את החודש. הן לא מציגות את המשפחה העובדת והמפרנסת, שמחצית ממשכורתה משולמת לשכר דירה והיתרה אינה מאפשרת לה לחיות בכבוד. לא נראה בתמונות האלה את הילדים הגדלים לתוך מציאות של מחסור ו"אין", שאינם יכולים ללכת לחוג, לצאת לטיול השנתי ואף לקבל טיפול שיניים נאות. לא נפגוש גם את אותם אנשים שלאחר יום עבודה מתיש ומפרך הולכים לעבוד בעבודה שנייה: שמירה, או ניקיון בתים, כדי להשלים הכנסה. האם הם אינם עניים?
בשבוע שעבר התפרסם דוח הביטוח הלאומי, שמצא כי כל שכיר שלישי בישראל הרוויח בשנת 2002 פחות משכר מינימום. כמעט כל עצמאי שני הכנסתו באותה שנה הייתה נמוכה משכר המינימום. השנה, על אף התחזיות האופטימיות של שר האוצר, סביר להניח שהמצב אינו שונה בהרבה מלפני שנתיים, אם לא גרוע מזה. המשמעות היא שיותר משליש מאזרחי ישראל השתכרו בשנת 2002 פחות מ-3,267 שקלים בחודש - שכר המינימום באותה שנה.
האנשים הללו, המעדיפים לעבוד ולהשתכר אף שכר הנמוך משכר המינימום במשק, ולא להיסמך על רשויות הרווחה והסעד למיניהן, גם הם נמצאים באותה צומת של חוסר אונים, אליה נגררו בעל כורחם, בגלל מדיניות העבודה והרווחה של ממשלת ישראל והאוצר.
תולדות העוני בישראל אינן מתחילות בשנים האחרונות בלבד. העוני היה כאן עוד לפני קום המדינה. רבים העניים בישראל שהם כבר דור שני ושלישי למצוקה. רובם ככולם רוצים לצאת ולהיחלץ ממנו, אולם המדיניות הכלכלית העכשווית לא רק שאינה מסוגלת להתמודד עם העוני הקיים, הרב-דורי, היא מעמיקה ומרחיבה את מעגלי העוני.
בישראל של היום העוני אינו עוד נחלתו הבלעדית של מיעוט קטן. העניים, שאינם באים לידי ביטוי בעדויות של אלכס ליבק, הם העניים החדשים. העניים שעדיין מתביישים לחשוף את פניהם, שמם וזהותם בפני קוראי "הארץ". העניים שעדיין חוששים מתגובה, ממבט מרחם של השכן ממול, ביום הפרסום. העניים שמעדיפים להתמודד עם השכר הזעום שהם מביאים מול מנהל הבנק או המשפחה והחברים. אותם אנשים הם עניי הרוב הדומם.
הצגה חלקית, כעדות של פני העוני בישראל של שנת 2004, היא עיוות של המציאות החברתית בת זמננו. הצגה כזו, לא די בה שהיא לוקה בחסר, היא גם עושה יחסי ציבור רעים למאבק בעוני. לעוני פנים רבות. העוני המתרחב אינו בעייתם של העניים בלבד, אלא בעייתה של החברה הישראלית כולה. הוא אינו כשלון של פרט זה או אחר אלא תוצר של המדיניות הכלכלית הנקוטה. איננו יכולים לפטור את עצמנו מאחריות כלפיה.
תמונות של מה שעלול להצטייר כ"מסכן התורן" מידי בוקר בעיתון, עלול לגרום לצקצוק שפתיים שאינו מניע אותנו לעשות מעשה ואינו מביא אותנו להילחם בשם העניים ומקבלי שכר מינימום, שאינו מאפשר להם קיום בכבוד. הצגה כזו של העוני עלולה להשאיר אותנו אדישים. וככזו, היא מחטיאה את המטרה ועלולה אף לפגוע בה.
______________________
הכותב הוא יועץ תקשורת, המתמחה ביחסי ציבור לארגונים חברתיים. משמש כיו"ר תא היועצים באיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות.
|
| תאריך:
|
09/11/2004
|
|
|
עודכן:
|
09/11/2004
|
|
דוד גולן
|
|
הרמטכ"ל, משה בוגי יעלון, הצליח לטפח בתקשורת דימוי של קצין ישר ללא דופי, אמין, הדובר אמת ורק אמת. הנחת יסוד זו הייתה ראוייה מזה זמן לבחינה מחדש ואולם לאחר התפוצצות פרשת תא"ל זכאי נראה כי אין מנוס מלדון בה ובתפקודו של יעלון.
|
|
|
|
|
רוב בני ישראל מצפים בגלוי או בסתר כי לאחר ערפאת תתחזק ההסכמה בינינו לבין הפלשתינים, יתחיל משא ומתן בנושאים מוגבלים, תחול תזוזה לכיוון הסכמה רב-צדדית על ההיפרדות מרצועת עזה ואולי אף תתממש הפסקת-אש - הודנה - בכל אזורי החיכוך.
|
|
|
|
|
"מה שלומו?" - שאלה זו חוזרת ונשנית, חוזרת ועולה, כמעט בכל מהדורת חדשות ברדיו, או בטלוויזיה בשבוע "גורלי" זה. אין המדובר בתקשורת הפלשתינית. מדובר בתקשורת הישראלית, בעברית, המגלה עניין רב ואמפאטיה לבעלה-של-סוהא, אשר בעת הופעת שורות אלה בדפוס אולי יתאשר סופית, כי עבר לעולם האמת, אללה ירחמו.
|
|
|
|
|
דמו בנפשכם שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה, לונדון תחת אימת הבליץ הגרמני, מפציציו של היטלר הורסים את בירת בריטניה, ובטיימס הלונדוני מופיע מאמר פרי עטו של שר התעמולה הנאצי, יוסף גבלס, המשבח את היטלר ומצדיק את מלחמתו בבריטים.
|
|
|
|
|
כמחנכי תלמידים לקראת שירותם הצבאי ולאחריו - לדבקות במשימה עד מוכנות למות עבורה, כעוסקים עם נוער ששואל שאלות גם על נושאים שיש עליהם טאבו, אין דבר שאינו שפיט במבחן הערכים, אין נושא שאין לדבר עליו, ועלינו להתייחס לכל השאלות אותן נשאל. ובכן, הנוער שואל על הכל, בערנות וסקרנות רבה, לא רק כדי לדעת ולא רק כדי לזכור, אלא, בעיקר כדי להבין מה זה רלוונטי לגביו.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
