איווט האיום
יתרונה העיקרי של הדמוקרטיה על פני הדיקטטורה נמצא בעיקרון הפרדת הרשויות. בדיקטטורה נהנה העומד בראש המערכת מן היכולת לתפקד כמנצח על תזמורת גדולה, בשקט, באין מפריע. בדיקטטורה, אף בר-דעת אינו חולק על המנצח. זו בדרך-כלל טעות שעולה לאדם במחיר חייו.
כאשר איווט (אביגדור) ליברמן הגיח אל הפוליטיקה הישראלית, זה היה ברור שהאיש הזה יגיע רחוק, ויקבור הרבה עקרונות דמוקרטיים עמוק-עמוק.
בנימין נתניהו זיהה את יכולותיו ונעזר בשירותיו. לצידו למד איווט את כללי המשחק. הוא ראה איך נרקמים הקשרים עם מיליארדרים עלומים, הוא הבין איך מתנהלים יחסי הון-שלטון מאחורי הקלעים, הוא הפנים כמה חשוב שיהיו זרועות ארוכות בתקשורת שישתיקו סיפורים ויעשו לך חסדים. הוא ראה, למד והפנים. ואז הגולם קם על יוצרו, ונתניהו הרחיקו. איווט הלך והרכיב אז ממלכה לעצמו. עלילות יחסיו עם שלטון החוק מספרות את הסיפור כולו, ואיווט הוא העד הטוב ביותר להרשעת עצמו.
אדום-אדום
האדום-אדום של איווט האיום, מזכיר את הביטוי הבריטי: caught red handed (שמשמעותו, "נתפס בזירה עם ידיים מגואלות בדם"). בהקשר הבריטי, לא מדובר חלילה על מעשה רצח של ממש, אלא על אדם שנתפס בזירת הפשע, ובעת שהראיות מצביעות על מעורבותו, פיו מלא בסיפורי אלף-לילה-ולילה בזכות חפותו.
סיפורי אדום-אדום של איווט מתחילים עם היכרותו הראשונית עם העבריין המורשע האחר לצד נתניהו, הריהו יצחק (צחי) הנגבי. השניים הכירו בתא הסטודנטים "קסטל" של האוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז נראה כי דרכיהם כל הזמן מצטלבות, גם לצד בנימין נתניהו, וגם בחדרי החקירות. בין היתר, היו מעורבים ביחד, גם בפרשת
בראון-חברון.
ישראלה הזוכרת ודניאלה השוכחת
השנה היא 1989, ואיווט פוגש את בנימין נתניהו, מלווה אותו במסעו לכיבוש הליכוד והופך למנכ"ל הליכוד. החל משנת 1993 משמש איווט כדירקטור מטעם הציבור בחברת "מירומית". מלבד תעשיות המתכת, היוותה מירומית גם מקור
לתעשיות המירמה. בפרשת "מירומית" נעלמו "רק" 20 מיליון ש"ח. הנוכלים של מירומית המשיכו לאחר מכן להונות משקיעים בפרשה שנודעה בשם "
פלד-גבעוני", אבל איווט כבר הלך בינתיים למשרה ממלכתית כמנכ"ל משרד ראש הממשלה החל משנת 1996.
איווט חשק בתפקיד של שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה, ונוכחותו של
דן מרידור על כס האוצר קוממה אותו עד מאוד. איווט לא שכח למרידור את הסתלקותו ההפגנתית מן ההפגנה הזכורה לשמצה בככר-ציון, וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה נתניהו הוא מירר את חייו של מרידור. עד תחילת 1997 כבר הספיק איווט לגרום להתפטרותו של מרידור מתפקיד שר האוצר, על-רקע החיכוכים בנוגע ל"רצועת האלכסון" ומסקנות ועדת ברודט למיסוי על החיסכון.
פחות משנתיים בתפקיד ממלכתי, וכבר הספיק איווט לקבל המלצה על כתב אישום, ביחד עם
אריה דרעי ו
צחי הנגבי, במסגרת פרשת "בראון-חברון", במסגרתה נעשה ניסיון למנות לתפקיד היועמ"ש לממשלה את מי שיהיה "נוח" עם אריה דרעי. איווט אוהב אנשים נוחים כשזה נוגע לשלטון החוק.
במקביל, גם-כן בשנת 1997, נחשפת פרשה נוספת שחקרה משטרת-ישראל, במסגרתה נחשד איווט בזיוף דוחות של
רשות השידור. החקירה לא הפכה לכתב אישום נגד איווט. בתשובה לשאלות החוקרים אז, הבהיר איווט את התפיסה השלטונית שלו כך: "
מונרכיה".
בסך-הכל שנה עברה בין מעורבותו בפרשות בראון-חברון ו- רשות השידור, וכבר ב-1998 חוקרת המשטרה את פרשת ההלוואה וההחזר מקופת עמותת "
גשר-עליה", שבה הופקדו כספים "מתחת למזרון".
פרשות רבות נוספות קשורות באיווט האיום, שעל ידיו כל הזמן נמצא האדום-אדום, וכל אלה הן טעימות על קצה-המזלג. ישראלה זוכרת, אבל דניאלה... דניאלה שוכחת.
דניאלה השוכחת
דניאלה מורצי היא רואת-חשבון ממשרד רו"ח בקפריסין, שממנו ניתנו, כך לפי החשד, הוראות הפעלה בחברות הקש שדרכן קיבל איווט מיליוני דולרים בתקופת היותו שר בממשלות ישראל.
דניאלה כבר "שכחה" את רצף המאורעות שהובילו לפתיחת החקירות, ולמרות שנחקרה פעמים רבות, זיכרונה הולך ובוגד בה בכל חקירה הרבה יותר מאשר בחקירה שקדמה לה. לדניאלה אין אישור על מחלת שכחה, או אלדסהיימר, היא פשוט זוכרת פחות ופחות.
ובזמן שזכרונה של דניאלה הולך ודוהה עם הזמן, הולכים גם העדים המרכזיים בפרשה ודוהים. שניים מהם כבר הספיקו להחזיר את נשמתם לבורא עולם, ועוד אחד - פשוט - נעלם.
יהודה המנומנם
לא רק דניאלה שכחה עובדות הקשורות לתיק, גם היועמ"ש שכח שהוא אמור בכלל לטפל בתיק. השנים עברו חלפו ביעף, וווינשטיין המשיך לחטט באף.
יהודה וינשטיין עשה קריירה מפוארת בשירות עברייני צווארון לבן, ומשרדו יצג, בין היתר, גם את
אהוד אולמרט, אריה דרעי ובנימין נתניהו גם.
זה לא היה מפתיע כאשר וינשטיין קיבל הצעה להתמנות ליועמ"ש, מידי פרקליט שקרן נוסף בשם
יעקב נאמן, גם הוא פרקליט צרמת של אותם מושחתים עצמם. לגבי נאמן, קבע ביהמ"ש ששיקר בתצהיר ובעדות במשטרה אך עשה זאת ללא כוונה פלילית. נאמן הוא פרקליטה של משפחת נתניהו ושל משפחות הון-שלטון רבות אחרות. המינוי של וינשטיין היה עוד שלב בדרך לכיבוש המערכת המשפטית בידי הרשות המבצעת.
לא מפחידים איווט עם אביגדור
הפרדת הרשויות בישראל קרסה. הרשות המחוקקת, האמורה להיות הריבון העליון בדמוקרטיה הישראלית, כבר מזמן הפכה לעבד נרצע של הרשות המבצעת. לא רק
האופוזיציה ז"ל, אלא שכל משכן הכנסת ועיקרון הפרדת הרשויות כבר ז"ל.
כניסתם של יעקב נאמן לתפקיד שר המשפטים ויהודה וינשטיין לתפקיד היועמ"ש, סימלה גם את סופה של ההפרדה מול הרשות השופטת. וינשטיין, לכל הפחות הרדים את התיק של ליברמן עד שדניאלה הספיקה לשכוח והעדים הספיקו למות.
כשאיווט רצה את תיק המשטרה עבור
יצחק אהרונוביץ, הוא ידע היטב למה הוא עושה זאת.
עם לפיתה חזקה של עבריינים מועדים באשכיה של הדמוקרטיה, ועם ריסוק קווי ההפרדה בין הרשויות, המלך נתניהו יכול למנות עבריינים לתפקידים בכירים, להשתלט על מנגנוני החוק והמשפט, ולתת לעולם הפשע של הצווארון הלבן לחדור למעוזי הדמוקרטיה ולמוטט אותה מבפנים.
כאשר "מונרכיה" ודיקטטורה לופתות באחיזת חנק את הדמוקרטיה, ועבריינים מועדים מחזיקים בתפקידי מפתח וחולשים על כל הרשויות ה"מופרדות", זהו מותה של הדמוקרטיה. כאשר החוק לא מהלך אימים על עבריינים מועדים, ניתן לומר שלא מפחידים איווט עם אביגדור.
