מערכת הבחירות יצאה לדרך. הכתובות, הכרזות, הסלוגנים כבר נראים על דפנות האוטובוסים. כמו זו שראיתי על גב האוטובוס שנסע לפני:
"ביבי וליברמן - חרם בינלאומי, ציפי לבני - הסדר מדיני". גיחכתי. כמה הטיות אפשר לייצר במילים ספורות, מבית היוצר של פרסומאי, שנהנה מכספי מימון-בחירות נדיבים שהעבירו לציפי שבעה ח"כים עריקים?
במערכת בחירות זו מקבלת סיסמת הליכוד ממערכת בחירות קודמת - "ליכוד אחד גדול מול כל השמאל" - משנה-תוקף. כל השמאל - כל שפע מפלגות המרכז והשמאל. מצד אחד השמאל הזה מפוצל, וזה בעוכריו. מצד שני, השמאל לפלגותיו מדבר בהרבה קולות, שזוכים לבימות תקשורתיות נדיבות. שמתי לב, שכמעט על כל דובר מהליכוד, בתוכנית אקטואליה כזו או אחרת, מתייצבים שני דוברים מטעם מפלגות מרכז-שמאל. "התנועה" היא אחת מהן והבוטה שבהן.
על איזה "חרם בינלאומי" מדברת לבני? נכון, הקהילייה הבינלאומית אינה מקבלת את החלטת הממשלה להתחיל בתכנון הבנייה באזור שבין מעלה-אדומים לירושלים. נכון, שרי החוץ האירופים קיבלו החלטה אנטי-ישראלית חריפה בנדון. האם זו סיבה ל"חגיגה" אופוזיציונית אפילו במערכת בחירות מתלהטת? בין החלטה מהסוג האמור - שהיא יותר כתם על מקבליה, תזכורת לימים אפלים ביותר באירופה - לבין חרם, הפער הוא גדול.
ישנה ביקורת אירופית, צביעות אירופית, אך חרם אין. גם לא יהיה. יש התגוללות על ישראל, ואין גינוי של ממש להכרזות מעזה ומלבנון להשמדת ישראל. ישנה משוואה אירופית נוראה: ישראל שווה חמאס. החלטת שרי החוץ האירופיים פוזלת לעולם הערבי, שהרי אליו נוטה אירופה יותר ויותר גם בלי קשר לממשלה זו אחרת בישראל.
לבני והפרסומאים שלה אינם מבינים זאת. המודעה הדלה שלהם היא פירוש מקצין לצעד האירופי, וניצולו הציני.
איזה מן "הסדר מדיני"? מגוחך יותר הוא החלק השני של משוואת-המודעה: "הסדר מדיני". פה כבר ההטיה מרחיקת-לכת. למה להשתמש בשתי מילים מכובסות, ולא לומר ישירות את מה שמצנע ופרץ מתכוונים אליו בהתחברותם ללבני, לאמור - נסיגה לקווי 67'? האם לא זה גם מה שמוכנה לו בסופו של תהליך הבת של שרה ואיתן מהאצ"ל?
לבני גאה ברשימת המועמדים המשתרכים מאחוריה. גם אם עדיין נותר בה קמצוץ של אמונה ממורשת בית אימא ואבא שלה, היא מחובקת חיבוק-דב על-ידי שני יונים, או שועלים, שאחת היא שאיפתם - להגיע לעמדת שלטון במטרה להביא לוויתורים ישראלים קיצוניים ומהירים לפלשתינים ולקהילה הבינלאומית. לרגע נזפה באחד מהם, מצנע, על שלא התאפק והגדיר בפומבי את ביתו החדש, אבוי, כ"מפלגת שמאל". "שמאל" בגלוי - מי כמו לבני יודעת - לא מוכר עצמו בציבור הרחב.
השניים,
עמרם מצנע ו
עמיר פרץ, לא לחינם הצטרפו אל תנועה בעלת מנהיגה חלשה, תוך שהם קיבלו על עצמם לקלס בכל הזדמנות את גבירתם החדשה. הם מוכנים למלא את תאוותה שאינה יודעת שובע, שלטון, ובלבד שיוכלו לכפות דעתם עליה, לכופף אותה בבוא העת, אם בכלל יהיה צורך לכופף.
לכופף - למען נסיגות, עקירת ישובים, ויתורים שיסכנו את עתיד ישראל.
זהו ה"הסדר המדיני", שבו מנופפת ציפי לבני מעל כל אוטובוס בחוצות הערים. אז לשם מה ניסיון ההטיה והולכת השולל? לשם מה הדיבור במילים מכובסות? הציבור ברובו אינו מתרשם לא מהסיסמאות מבית היוצר של "התנועה" ולא מההופעות החלולות של העומדת בראש הפרויקט הפוליטי החדש. ועדיין תמוה שהסקרים מעניקים לה 10-8 מנדטים. אתפלא מאוד אם כך זה יהיה גם בהצבעה האמיתית. מי שמעולם לא קיבלה את דין התנועה, מי שכבר התפצלה מהליכוד לקדימה, ומקדימה להתנועה, מי שלא הייתה מוכנה אלא רק לפצל את גוש השמאל, בגלל יוהרתה, התחילה את קמפיין הבחירות שלה ברגל שמאל.
