חי ולא קיים

זה שעובדי חברת החשמל בטוחים, וכנראה גם צודקים, שהם המנהלים האמיתיים של החברה - זה ממש לא חדש. אך דומה שמדי פעם לפחות חלק מהעובדים מצליחים להפתיע בדרישה חדשה, המצביעה עד כמה התפיסה הזו תפסה אחיזה בליבם ובמעשיהם. ואולי עוד יותר מפתיע: מדי פעם ההנהלה אפילו מוכנה להיכנס למאבק איתם כדי לשמור על סמכותה.

בפברואר השנה שלח יעקב דבידה, יו"ר ארגון העובדים במרחב הצפון של חברת החשמל, הוראה לעובדים: "אין להגיע לשיחות עם מחלקת הביקורת ללא ליווי חבר ועד עובדים. לאחר תום השיחה עם מחלקת הביקורת, יש לדרוש לעיין בתרשומת אשר ערך עובד מחלקת הביקורת, ולוודא כי התרשומת תואמת את אשר נאמר בשיחה במדויק". סמנכ"ל משאבי אנוש של החברה, איקא יכין, מיהר להגיב בהודעה משלו בה הבהיר, כי החובה לשתף פעולה עם הביקורת הפנימית קבועה בחוק, ולכן הודעתו של דבידה סותרת הן את החוק והן את נוהלי החברה.

דבידה נסוג במקצת: "לאחר ששבתי ועיינתי הן בחוק הביקורת הפנימית והן בנוהל הביקורת, לא מצאתי כל הוראה אשר אוסרת על העובד לבקש להיות מלווה על-ידי אדם נוסף שיסייע בידיו לשמור על זכויותיו". אבל אז נכנס למערכה יעקב חי, לכאורה בעל דרג נמוך משל דבידה - יו"ר ועד המהנדסים במרחב הצפון - אבל למעשה אחד האנשים החזקים ביותר בחברת החשמל, ודאי בין העובדים. הוא עמד על כך שעובדים ילוו בידי נציג של הוועד בכל פגישה עם אנשי הביקורת הפנימית, דבר שהביא לביטולן של לא מעט פגישות כאלו.

צעד חד-צדדי בחוסר סמכות

החברה לא ויתרה ופנתה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, שם נטל על עצמו הנשיא, רמי כהן, את מלאכת ההכרעה. על פני 30 עמודים (13.12.12) מפרק כהן לגורמים את הוראתו של חי ולא מותיר ממנה כל זכר. קודם כל, הוא קובע, לחי בכלל לא הייתה סמכות להוציא דרישה כזו לאחר שארגון העובדים הגיע להסכמה עם ההנהלה. שנית, אם ההנחיה לא מוצאת חן בעיני חי - יש מנגנון ליישוב חילוקי דעות והוא לא יכול לנקוט בצעדים חד-צדדיים.

לגופם של דברים, אומר כהן, הוכח שחי אינו מתכוון רק לכך שנציג של הוועד ילווה את העובד, אלא שלמעשה הוא יענה במקומו. משמעות הדבר, הוא קובע, אינה שהוועד רוצה לייצג את העובדים, אלא שהוא נוטל לעצמו את הרשות להתערב בעבודת הביקורת הפנימית ובכך פוגע בה ועלול להכשיל אותה. חוץ מזה, זכות הייצוג קמה לעובדים לא בזמן שהם מזומנים לפגישה עם הביקורת הפנימית, אלא רק אם וכאשר זו מגבשת מסקנות נגדם. ועוד חוץ מזה: זכות הייצוג - כשמה כן היא, זכות; הוועד אינו יכול לכפות על העובד להיות מיוצג בידי מאן דהוא, ובוודאי שלא דווקא בידי נציג הוועד.

מתי כן יהיה ייצוג

מסקנתו של כהן - ברורה וחד-משמעית: "ההנחיה הגורפת, לפיה נוכחותו של נציג ועד עובדים בכל פגישה עם יחידת הביקורת הינה מחויבת המציאות - איננה לגיטימית ובוודאי שאיננה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק וקביעות הפסיקה". מכאן נובעים הסעדים המעשיים: כהן הורה לארגון העובדים להודיע לעובדים על ביטול הנחיותיו של חי, ולהפעיל את מרותו כך שחי עצמו יבטל את הנחייתו. אי-התייצבות של עובד בפני יחידת הביקורת, מבהיר כהן, עלולה להוות הפרת משמעת ואפילו עבירה על החוק.

לצד זאת, קובע כהן: "בכל מקרה בעתיד, בו יבקש עובד שעתיד להיחקר ביחידת הביקורת את נוכחותו של נציג ועד העובדים בפגישה ישקול המבקר הפנימי את בקשתו לגופו של עניין ובשים לב לנושא הביקורת ומידת הפגיעה הצפויה לאותו עובד, ככל שישנה כזו. בכל מקרה כזה קביעת יחידת הביקורת תחייב את העובד. במקרים בהם נושא הביקורת הינו עניין שבטוהר המידות או שתוצאות הביקורת עשויות לפגוע בשמו הטוב של העובד - על המבקר הפנימי, להפעיל שיקול דעתו ולהרחיב את זכות הייצוג המוקנית לעובד, אף במחיר של פגיעה ביעילות הביקורת".