פרשת השבוע: ויגש

הַהִתִנַסּוֹת בְּהִתְנַשְׂאוּת
כָּלוּ כֹּל הַקִּצִּין וְהַסַּבְלָנוּת פּוֹקַעַת
הַסִּבֹּלֶת פָּגָה וְהַחֶמְלָה לֹא נוֹדַעַת
הַהִתְנַסּוּת בְּהִתְנַשְׂאוֹת עָבְרָה גְּבוּל
וְהָיָה יְהוּדָה שׁוֹאֵג כְּאַרְיֶֶה חָבוּל
נִגַּשׁ לֹאמַר לְיוֹסֵף דַי צְדָדָה
לְלַמֵּד אוֹהֲבִים לֶקַח לַעֲשׂוֹת בְּמִדָּה
אֶרֶךְ אַפַּיִם חָכְמָה שֶׁשְּׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ
קֹצֶר רוּחַ וּנְקָמָה פּוֹגְעוֹת בַנְּשָׁמָה
שִׂים אֶת הְהוֹדָאָה בַּחֵטְא כִּנְקָמָה
הָיוּ דִּבְרֵי יְהוּדָה הַתְרָאָה
הַמֶּסֶר הוּבַן שֶׁאֵין לְהַגְדִּישׁ סְאָה
כִּי אָז גַּם חָכָם לֹא יֶחֱזֶה הַתּוֹצָאָה
תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה לֹא תַּפַסְתָּ אַל תּוֹסֵף
עַל גְּבוּל הַהִתְמַרְדּוּת הֻזְהַר יוֹסֵף
וְהַקֶּרַח נִשְׁבַּר סוֹף דָּבָר


הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ

משנמצא הגביע בְּאַמְתַּחַת בנימין הזדעזעו האחים וכך אמר יהודה ליוסף: האלהים מצא את עֲוֹן עֲבָדֶיךָ.(מקץ מד/טז) והכונה המסתתרת מן המלים האלה הוא חטאם כלפי יוסף שמכרוהו כעבד לישמעאלים ולמדינים ואבדו עקבותיו. האחים אינם יודעים כי הם עומדים בפני אחיהם יוסף ומשתחוים לו כפי שנבא הוא להם שיעשו, והוסיף לאמר להם: שלמתם רעה תחת טובה (מקץ מד/ה). נתתי לכם את כל מבוקשכם ובחרתם לשלם לי רעה תחת טובה והוסיף להזכיר להם : הלא ידעתם כי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ איש אשר כמוני.(מקץ מד/טו) דבריו אמורים להזכיר להם את חלומות יוסף, שידע לאמר להם מה עתיד לקרות אתם, אלא שהאחים לא ידעו כי יוסף מדבר אליהם. כל אשר הבינו ש"המצרי" הזה מבקש להפלילם, כפי שעשה עִמָּהֶם כאשר באו למצרים לשבור אֹכֶל (הוא הכירם והם לא הכירוהו) ויתנכר להם באמרו להם: מרגלים אתם לראות את עֶרְוַת הארץ באתם. (מקץ מב/ט) והנה שוב נטפל המצרי הזה אליהם והפעם כבר זה עבר את גבול הַסִּבֹּלֶת ולא יכלו יותר לשתוק. כָּלוּ כל הַקִּצִּין והסבלנות פקעה . לכן משמעות המלה "ויגש" איננה הליכה אל יוסף, אלא זה היה מעין רמז כי יהודה בקש להתגושש עם יוסף, אשר הגדיש את הַסְאָה . יהודה פנה אל יוסף ואמר לו: כי כמוך כפרעה (מד יח) אתה אומנם נחשב כמלך אך מתחת לאמירה זו מסתתרים דברים קשים יותר כמי שרצה לאמר ליוסף: (לפי רש"י) אתה נוהג כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקים, מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. אף יותר מה אומר רש"י : אם תקניטני אהרג אותך ואת אֲדוֹנֶךָ . אולם אל להם להילון על יוסף הרי גם במעמד זה שבו רואה כי הם משקרים לו בְּאָמְרַם לו בתשובה לשאלותיו , ענינו לך בכנות ולא כחדנו ממך דבר ואמרנו לך כי אחיו של בנימין מת . זה הוא דבר השקר כי הרי יוסף חי ולא מת ולכן נכנס ליוסף ספק באמינותם של אחיו כשאמרו כי אביכם חי, לא האמין להם ולכן בקש לדעת את האמת.

הדברים שרככו את לב יוסף

יהודה אומר ליוסף אם תחזיק בבנימין אצלך, עלול הדבר להמית את אביו - אביהם את יעקב כי כך הוא אמר כאשר לקחנו את בנימין כדרישתך: ולקחתם גם את זה (כלומר את בנימין כמו שלקחתם את יוסף ) מְעִם פָּנַי וקרהו אסון (כאסון שקרהו עם יוסף) והורדתם שיבתי ברעה שאולה (מד/כט) . דברים אלה שברו את לבו של יוסף ולא יכול יוסף להתאפק לְכֹל הנצבים עליו (מה/א) הוציא את כל הזרים מהמעמד המרגש הזה: ויתן את קולו בִּבְכִי (מה/ב). לעיני אחיו והדבר נודע בכל רחבי מצרים כי יוסף היה משנה לפרעה שעל-פי ישק דבר, והנה האיש החזק הזה נתגלה כאדם רך לבב ובוכה . ומיד שואל יוסף את אחיו שוב: העוד אבי חי?.(מה/ג) זה בא להוכיח כי לא האמין לדברי אחיו, כשם ששיקרו לו בקשר אליו בְּאָמְרַם לו כי (אחיו של בנימין) יוסף מת והרי הוא חי, כך חשש שמא משקרים הם כאשר אמרו לו כי אביהם חי, לכן זו השאלה הראשונה ששאל את אחיו בהתודעות, כדי לודא שאכן אביו חי. מכאן ואילך חזר יוסף אל עצמו, והחל להראות גדולתו לאחיו ואף הוסיף להוכיחם על מעללם אתו: אני יוסף אֲחִיכֶם אשר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה, (מה/ד) והוא הוסיף לדבר אליהם כמי שהקב"ה שם אותו רם מעליהם והוסיף לאמר כמי שסולח להם על אשר עוללו לו: ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אֹתִי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם (מה/ה). האם השאלה של יוסף אל אחיו אחרי ההתודעות היא לסליחה ולכפרה או לשם התנשאות על אחיו. כי הרי יוסף עצמו נהג אתם כפי שהם נהגו בו בכחש ובכזב ובקש הוא להוכיח אותם כי שקרו לו ולאביהם בקשר אליו כשאמרו כי יוסף מת. יוסף ממהר לבקש מאחיו לעלות לארץ כנען אל אביו ולבשר לו את הבשורה שיוסף בנו האהוב עליו נמצא חי ולא רק חי אלא הוא הגיע לגדולה והיה לאדון על ארץ מצרים כמשנה לפרעה. וגם להביא את אביו אליו למצרים באמרו להם: מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים, רדה אלי אל תעמד. נסטה מעט מן הארועים עצמם נשים לב לביטויים שנאמרו: עלו (מן הארץ) ורדה (אל מצרים) . למעשה כאן התורה שמה את ארץ ישראל גבוה מכל ארצות תבל ולכן אליה עולים והעוזבים את הארץ לארצות נכר אפילו לארץ כמו פינלנד או שוייץ הם יורדים לשם. אולם יש גם משמעות נוספת לביטוי רדה אלי הקשורה ביוסף ובחלומותיו זו כונה נסתרת של יוסף להגשים חלומו השני לפיו גם השמש והירח ישתחוו לו, כלומר גם אביו ואמו, כי הרי אחיו כבר השתחוו לו שנאמר: ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה.(מקץ מב/ו) . ושוב חוזר יוסף לספר על עצמו לאחיו, שהוא נקרא בפי אברך דהיינו אב בחכמה ורך בשנים (כלשון רש"י) או כפי שנאמר בפרשה עצמה: וישימני השם לאב לפרעה. ולאדון לכל ביתו (מה/ח) , וכמי שנודע כמפענח צפונות או חלומות, נקרא על-ידי פרעה בכינוי צָפְנַת פּעְנֵחַ.(מקץ מא/מה) ובכך לא תמו ההתרחשויות עם יוסף, כי פרעה: נתן לו לאשה את אָסְנַת בת-פוטיפרע הוא פוטיפר (אמר רש"י) כהן און וממנה נולדו לו שני בנים מנשה ואפרים . והשאלה מי זאת אָסְנַת ולאיזה פוטיפר התכון רש"י. יש על כך גרסאות שונות (בין היתר נאמר כי אסנת היא בת דינה אחות יוסף) ,אולם אם נתיחס לדברי רש"י מדובר באותו פוטיפר שקנה את יוסף לעבד לו, וזו בת שגִּדֵּלה אשת פוטיפר ושמה אָסְנַת. בת זו הייתה עדה לנסיונה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף והיא שגילתה לאביה פוטיפר את האמת, ובזכותה ניצל יוסף ממות כאשר אשת פוטיפר העלילה על יוסף שכביכול נסה לְאָנְסָהּ. זו הייתה נקמה מתוקה של יוסף באשת פוטיפר שפרעה נתנה לו.

היורדים למצרים עוד ישובו אליה

בפרשה זו אנו עדים למפקד ראשון של בני יעקב, הם בני ישראל. וזה מתחיל בפסוק: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.(מו/ח ואילך ). מִנְיָן הבאים מצרימה כולל נשים וילדים וצאצאים כולל שמות האימהות לאה ואמתה זלפה, רחל ואמתה בלהה, הוא שבעים נפש. כאן המקום לשוב ולציין כי פרט לבנימין שנולד בארץ בדרך לאפרת כל אחד עשר בני יעקב ובתו דינה ובני יוסף: מנשה ואפרים, נולדו מחוץ לארץ כנען. דינה ועוד אחד עשר בנים נולדו ליעקב בפדן ארם בארם נהריים. ושני בני יוסף אפרים ומנשה נולדו לאסנת בת פוטיפרע במצרים. ואף על-פי כן שורשיהם בארץ. כשם שהקב"ה עתיד להביאם לארץ כנען שהוריש אותה להם , כך עתיד הוא לקבץ את כל פזורות ישראל ולהביאם לארץ אבותם, וזה כולל היורדים לארצות חוץ מרצון, כיעקב וצאצאיו. זה איננו חזון אחרית הימים בלבד, אנו רואים אותו בימינו מוחשי לחלוטין מתקיים יום יום שעה שעה. הפרשה שמה את כל הנולדים מלאה ורחל וּמִשִּׁפחוֹתֶיהֶן בִּלְהָה וְזֻלְפָּה, שווים. לפי המפקד הזעיר שבפרשה זו הרי מִסְפַּר הבאים מצרימה, שבעים נפש וכך נאמר: כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים.(מו/כו,כז) במנין הבאים, כפי שזה כתוב אלה שבאו עם יעקב ששים ושש (66) ובני יוסף אשר יֻלַּד לו במצרים נפש שנים למעשה זה מסתכם בששים ושמונה (68) ויוסף עצמו שנמצא במצרים זה שישים ותשע (99) ולמרות זאת נאמר: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. (70) (מו/כו,כז) איה הנפש השבעים? על השישים ותשעה נתוספה לפי רש"י יוכבד בין החומות, אמם של משה ואהרן ומרים שנולדה בין החומות בדרך הַשַּׁיָּרָה מצרימה (במדבר כו' נט').. זו הירידה הראשונה מן הארץ אל מחוץ לארץ, סופם לשוב לעלות לארץ.

הַפֵּרוּד אוֹמֵר יִחֶזְקֶאל לֹא יְהֵא לָעָד
עֶץ יִהוּדָה, יוֹסֵף וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶחַד
וּמִקְדָּשׁ אֱלֹהִים יִשְׁכּוֹן בְּמוֹרִיָּה שָׁם
יַעֲמוֹד עַל תִּלּוֹ וְשׁוּב לֹא יֵחָרֵב לְעוֹלָם

וְיֶדְעוּ הַגּוֹיִים כי אֲנִי ה' מְקַדְּשַׁם
כִי אֲנִי לָהֶם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לִי לְעָם
כֹּל חֶרֶב אוֹיֵב לֹא תִּצְלַח וְתָשׁוּב רֵיקָם
וּבְרִיתִי שָׁלוֹם בְרִית עוֹלָם זֶה חֶלְקָם