הגלולה הראשונה הושקה בארה"ב במאי 1960 והיא יועדה לנשים נשואות, מתוך מטרה להגביל את מספר ההריונות הלא רצויים. לקח כשבע שנים עד שאושרה לשימוש גם בנשים רווקות ורק בשנת 1972 גיל תחילת השימוש הורד ל-18.
הכנסת הגלולה יצרה מהפך לא רק במיניות הנשים, אלא גם באיכות חייהן, בדיוק כמו שהכנסת הויאגרה שיפרה את חיי המין של הגברים.
מאז שהגלולה נכנסה לשימוש, חל שינוי משמעותי באיכות החיים של הנשים, הילודה הצטמצמה, אחוז הנשים הקריריסטיות עלה בצורה דרמטית, גיל החתונה עלה, וחלה פריצת דרך במיניות האישה:
לפני הכנסת הגלולה לשימוש - החרדה מהריון לא רצוי גרמה לכך שהאישה הייתה טרודה ומתוחה בזמן יחסי-מין, פחות מרוכזת מינית ולכן כל הפרמטרים של תפקוד מיני תקין - נפגעו:
- ירידה בהתעוררות המינית - פחות לובריקציה;
- ירידה ביכולת להגיע לאורגזמה;
השימוש בגלולה גרם מצד אחד לשחרור המיני - האישה שלטה על איך ומתי לקיים יחסי-מין, מתי היא רוצה להיכנס להריון ומתי לא, היא לא הייתה צריכה לסמוך על הגבר או להיות בחרדה שמה תכנס להריון לא רצוי עם כל ההשלכות מסביב. האישה של המאה ה-21 היא אישה אסרטיביות, בטוחה בעצמה, עם הרבה מאפיינים "גבריים" בהתנהגות המינית שלהן, הנשים נהנות יותר ממין מאחר שהן פחות צריכות לדאוג מהכניסה להריון, הן פתוחות יותר מינית, יוזמות, ועסוקות בהנאה בלבד בזמן האקט המיני.
הירידה בכמות הדימומים, בעוצמת כאבי המחזור, במספר ימי הדימום בעקבות לקיחת הגלולה, הינם בעלי השפעה חיובית על מיניות האישה. שיפור במצב עור הפנים והורדה של עוצמת אקנה, בהחלט יכולה לשפר ביטחון עצמי ואת תפיסת המיניות של האישה.
אבל היו גם "נזקים" בתפקוד המיני של האישה בעקבות השימוש בגלולות: - ירידה בחשק המיני (10%-15% לערך מהנשים);
- יובש נרתיקי וכאבים בזמן חדירה (6%-8% מהנשים);
- דימומים לא סדירים (כ-12% מהנשים);
- המטלה לזכור לקחת גלולה כל יום (מסתבר שכ-23% מהנשים שוכחות לפחות גלולה אחת בחודש);
- שינויים גופניים: גודש בשדיים, השמנה, מצבי-רוח - כדיכאון או עצבנות.
מסתבר, שלמרות היותה אמצעי מניעה מעולה, רק כרבע מהנשים משתמשות בגלולות כאמצעי מניעה. הורדת הקונדומים והשחרור המיני, תרמו לפריחה של מחלות מין שונות. 30% שכיחות של הדבקה בפפילומה וירוס העלתה את החשש מהתפתחות סרטן צוואר הרחם. התפרצות מגיפת האיידס בשנות ה-80 החזירה את השימוש בקונדומים ואת החרדה מקיום יחסי-מין חופשיים.
מאות מאמרים נכתבו במהלך ה-50 שנה של השימוש בגלולות על תופעות לוואי, אך רק מיעוטם התמקדו בהשפעת הגלולות על המיניות האישה. מאמר חדש ומקיף של ד"ר אנדרו גולדשטיין, מהמרכז למחלות העריה והנרתיק בוושינגטון, אשר התפרסם בגיליון ספטמבר 2012 של עיתון החשוב ביותר לרפואת מין JOURNAL SEXUAL MEDICINE, סקר את כל המאמרים בנושא זה שנכתבו מהמצאת הגלולה ועד היום. כל הגלולות במידה זו או אחרת, מעלות חלבון קושר הורמוני מין בדם (SHBG) ולכן גורמות לירידה בטסטוסטרון חופשי, תופעה שיכולה לגרום לירידה בחשק המיני בנשים. העלייה ב-SHBG נשארת גם חצי שנה לפחות אחרי שהנשים הפסיקו את הגלולות, מה שמעיד על כך שיכול להיות שזו פגיעה קבועה או ממושכת דרך עלייה בייצור אנזימטי בכבד.
מאידך, במספר עבודות נמצא, שאין קשר בין הירידה ברמות הטסטוסטרון החופשי בדם לבין חשק מיני ולהפך - גם אם הייתה ירידה בטסטוסטרון חופשי, חלק מהנשים בפירוש דיברו על עלייה בחשק המיני - כלומר אין קשר בין המצב המעבדתי לבין התחושת הסובייקטיבית של שיחרור ביטחון ועלייה בתשוקה ובהנאה.
יש קשר גם לכמות האסטרוגן בגלולה לבין הירידה בחשק המיני: בגלולות עם מינון הורמונלי של 15 מיקרוגראם אתיניל אסטרדיול נמצא לאחר שנה של שימוש: 42% ירידה בחשק המיני ו-42% ירידה בשביעות הרצון המינית, בגלולות במינון של 20 מיקרוגרם אתיניל אסטרדיול נצפתה 32% ירידה בחשק המיני ו-26% ירידה בשביעות הרצון המינית. לעומת השימוש בנוברינג - טבעת הורמונלית המוחדרת לנרתיק אחת לחודש, נמצא לאחר שנה של שימוש: 8.5% ירידה בחשק המיני בלבד ורק 13% ירידה בשביעות הרצון המינית.
המחקרים מראים, שבגלולות המכילות פרוגסטרון בלבד, יש יותר יובש נרתיקי עקב חוסר באסטרוגן, אבל לא נמצא הבדל משמעותי לגלולות המשולבות מבחינת הירידה בחשק המיני.
לסיכום המחקרים, מיעוט הנשים ידווח על עלייה משמעותית או ירידה משמעותית בחשק המיני. ברוב הנשים, השימוש בגלולות לא ישנה את החשק המיני שלהן, מה שקובע בסוף את מיניותה של האישה זה הפתיחות, תחושת השיחרור, היכולת לתקשר מינית, חוסר עכבות והקשר עם בן-זוגה.
