קיצור תולדות המציאות המדומיינת

יובל נח הררי מציג בפנינו אגדה מרתקת, באמצעות ספרות פסבדו מדעית, העושה שימוש בהרבה דמיון והיגיון כדי להשלים את חוסר העובדות. וכך הוא נגרר לייפות ולייחס הומאניות יתרה בלתי סבירה לאבות אבותיו הקדמונים של האדם הכותב.

הדמיון האנושי הקולקטיבי מיטיב לייצר, לשפץ ולייפות זכרונות קולקטיביים בעייתיים שנקרו לו לאדם במסלול הדנ"א, ולהעלים אותם בהדרגה מהתודעה המשותפת. יובל וחבורתו מתמכרים ברצון לתכונה היפה הזאת של הדמיון האנושי ותורמים את חלקם בביסוס המציאות המדומיינת והמיופה.

האדם החושב הקבוצתי לא עקף את מסלול הדנ"א כטענת הספר, הוא רק מחק את המסלול האכזרי הטבעי הזה מהזיכרון הקולקטיבי, על-ידי המצאת אגדות מדומיינות.

במסלול הדנ"א נאלץ הקוף הקדום להתקבץ כדי להתקיים ולשרוד, כמו שעושות חיות "מתקדמות" אחרות עד ימינו אלה. הטריטוריאליות שולטת עד היום שלטון מוחלט בתודעה האנושית. היא היא סיבת הסיבות לאכזריות האנושית המתקיימת במסלול הדנ"א. הנאצים לא היו עושים את שעשו, ללא קיומה של התכונה הבסיסית הזאת בתודעה האנושית.

קניבליזם קבוצתי פולחני כמענה לרעב, היה נפוץ לאורך מאות אלפי שנים ותרם לתהליך של ברירה מלאכותית מואצת. האדם לא רק ברר בעלי חיים ומיין והרבה ושיפר והתאים גזעים לצרכיו, הוא, לפני הכל, עשה את זה בהתמדה כפייתית לעצמו!

הגזע הערום ואחריו הגזע הלבן התפתחו מתהליך "תרבותי" של ברירת הנשים היותר חלקות ובהמשכו היותר בהירות. צאצאים שנולדו כהים ושעירים הוקרבו קודם, בעיתות הרעב הרבות, או שמתו מעבדות ומרעב, ונאכלו לאחר מכן. היותר חלקים ובהירים זכו להעדפה ולהגנה תרבותית. זה תהליך התואם לגמרי את מסלול הדנ"א.

שליטה כפייתית של מעטים (זכרי אלפא) על הקבוצות, ומאבק ההישרדות וסכנת החיים המתמדת במלחמות שליטה במזון, על טריטוריה ועל עוצמה ועושר, פולחנים וסחר בנשים עם העדפה לחלקות ובהירות, הביאו קבוצות, שבטים מעטים, שהיו בקרבם יותר נשים חלקות ובהירות ויותר סיכויים לצאצאים בהירים, למצב של סכנת חיים ממשית מיידית ומתמדת. מאחר שהם היו בתחילה מעטים, הם נאלצו לברוח, להימלט ולנדוד למחוזות חדשים למצוא להם טריטוריות ריקות מאדם.

איום מתמיד וקטלני של מיעוטים שונים נחשקים, מאלץ להימלט אל הבלתי נודע. סיכון חריג מתמשך יוצר תמריץ לפיתוח שכלי ותרבותי. כי תהליך ההסתגלות לתנאי סביבה חדשים מעורר להתבטאות גנים "רדומים" הקיימים ברצפי הדנ"א כמענה לאילוצי ההישרדות לשימורם ולהמשכיותם של הגנים לאורך חילופי הדורות.

הביסוס לטענת פולחן ברירת הערומים הבהירים, זאת העובדה הנראית לעינינו עד היום, שגוון העור של העמים והפרטים מתבהר ככל שגדל המרחק מאפריקה. ההבדל בעוצמת קרינת השמש אין בו די כדי להסביר את ההשתנות המשונה הזאת.

המהפכה החקלאית

כך גם ההסבר הניתן בספר למהפכה החקלאית, רצוני והומני לחלוטין, ולכן הוא בלתי סביר. תהליך ההתפשטות האנושית שמגדיל את המספר היחסי של הפרטים ה"מתבהרים" ו/או בהירים בכלל הקבוצה, בעיקר בקבוצות הנדחקות לשולי אזור התפוצה, ההולכים ומתרחבים. תהליך זה, הנובע ממניעים אבולוציוניים, מאלץ את הנדחקים לאזורי הספר לחשיבה ויצירתיות כדי למצוא פתרונות לקיום, לרעב ולסכנות בסביבה חדשה ושונה.

בספר מתוארות הכחדות המוניות של בעלי חיים (מקורות מזון שנגמרו), אבל משום מה זה לא מהווה אצל הררי אילוץ מספיק למעבר האיטי לחקלאות.

התהליך ההגיוני יותר: עם ההתרבות, ההתפשטות האנושית, שפע הליקוט והציד מתמעט, ונדרשות טריטוריות הולכות וגדלות. הטריטוריאליות גוברת, הפרטים מתקבצים לשבטים שגונבים ומשתלטים על טריטוריות, נלחמים ומתים כדי להגן עליהם. המזון מתמעט. הקניבליזם הוא רק פתרון חלקי הכרחי. קבוצות/פרטים חזקים ואינטליגנטים יותר פיזית ומנטלית משתלטים ומשעבדים את האחרים.

בהתמעט הליקוט והציד כתוצאה מבריחה לאזורים יותר שחונים, נאלצים למצוא חלופות כמו "להוריד את הראש לאדמה", לחפש שורשים, זרעים ולברור בצמחייה. כמו ללכוד ולאסוף בעלי חיים "נוחים" לגדלם, לשומרם ולהרבות אותם. המחסור מאלץ אותם ללמוד ולהתמחות במזון הקרוב לאדמה.

ההתמחות הזאת היא ידע שהוא נכס. הלקטים, הציידים הנודדים וחסרי מיומנות חקלאית, ומוגבלים לשטחי מחיה שבהם יש ליקוט וציד, מחליפים את עודפי מזונם עם שבטים מיומנים בגידול מזון מהאדמה. לשבטים אלה שנתקלים בביקוש גדל והולך לתוצרתם, יש תמריץ ללמוד לנסות להבין ולתכנן, וכך מפתחים יכולות שעולות על אלה הלקטים ציידים.

בהדרגה, הם, שיש להם שליטה מסוימת על ייצור ואספקת מזונם, הופכים לנותני הטון. הציד והליקוט המתמעטים, הופכים בהדרגה את הלקטים לתלויים יותר ויותר בחקלאים, שמקימים ישובי קבע גדולים ובעלי כוח מגן לוחם גדול. יתרונו של ישוב הקבע שניתן לבצרו ולהגן עליו, בעוד שלשבטי הלקטים ציידים הנודדים המפוצלים יש יכולות לגנוב ולשדוד אבל אין להם יכולות לנצח. הם עניים נודדים שמשיגים את מזונם החסר בדרכם המסורתית וזה נעשה קשה יותר ויותר. כי החקלאים מאורגנים ומשכללים בהדרגה את אמצעי ההגנה וגובים מחיר דמים יקר מהשודדים הנודדים. הבנת החוזק של הקבוצה הגדלה, כשאתה יושב קבע, שותפות הגורל והאינטרסים, ממעיטים בה בהדרגה את הקניבליזם הפנימי ומעלימים את המיתוסים הקדומים שהיו סביבו לטובת יצירת מיתוסים חדשים של פולחני קורבנות לרוחות.

בהדרגה, הרעב מאלץ את אלה הנודדים, לנטוש את אזורי המחיה המידלדלים, להסתפח ליושבי הקבע כמבקשי חסות עבדים, או מקשרים ומחליפי מוצרים.

הבהירים והכהים

הגן העדרי הקיים בדנ"א ומתבטא בדבורי הדבש, בטרמיטים, בגנו או בזברות, קיים גם בהומו ספיינס, אך בא רק לביטוי חלקי מלכתחילה, מחמת האופי הסביבתי, של נדידה מתמדת, ליקוט וציד. שינוי תנאי סביבת החיים ומעבר להתיישבות קבע, מגרים גן זה להתבטא במלואו.

כאמור, ההומו ספיינס המתפתח כתוצאה משתי המוטציות שטופחו במהירות בדרך הברירה המלאכותית, השבחה ראשונה, האדם העירום החלק, עם יכולת שרידות גבוהה נגד טפילים ומפיצי מחלות ואיכות חיים יותר נעימה. (כנראה שההשבחה הגנטית הזאת גם הביאה לשינוי בחוש הריח המוחי לטובת התפתחות איטית של מוח לומד וזוכר). שבט שנקבותיו החלקות נהפכות ליעד מבוקש, זכריו נמצאים בסיכון, ונאלצים ללחום ולשלם בחיים כדי לשמור את נשיהם, להתקבץ כשותפי סכנה, או להימלט, לנדוד לאזורי ספר. כך בהדרגה עולה מספר בעלי התכונות המסכנות באזורי הספר.

המוטציה השנייה המטופחת בתהליכים דומים היא העדפת האישה הבהירה. בשלב הזה מתחיל גן ההתקבצות, הגן העדרי, להתבטא יותר ויותר, עקב אותה הסכנה המתמדת שמתהווה עכשיו בסביבה הנוכחית. מכאן מתחילה גם הנדידה אל מחוץ לאפריקה. בעקבות רדיפת המיעוטים החלקים המתבהרים על-ידי החלקים הכהים, ודחיקתם החוצה בחיפוש אזורי מחיה בטוחים ומזון. אלה תהליכים איטיים ביותר, שנמשכים כמגמה לאורך עשרות אלפי שנים אך לא בהכרח ברציפות.

צריך לציין שגם אבולוציונית לבהירים היה יתרון על הכהים, ביכולתם לתקשר ביניהם טוב יותר בשפות הגוף, בשעות תאורה חלקית, להאריך את שעות הפעילות של היממה לצורכי ציד, לחימה, תקיפה והגנה, וחברה. הבהירים תפקדו טוב יותר כצוות בלילות, באזורי צמחייה דלילה ונמוכה. לא מן הנמנע שגל ההתפשטות הראשון של הבהירים, הוא של אבות הניאנדרטאלים שמגיעים לאירופה דרך גיברלטר ולאחריו מתפתח ההומו ספיינס שנודד ממזרח אפריקה לצפון אפריקה ומתפשט במזרח התיכון. מכאן האדם גם לומד להכיר את יתרונות האש ואיך לשלוט בה. וכאן משתכללת שפת המחשבה והדיבור וגן העדריות מתבטא במלואו.

הרעיון בספר של "הסדר המדומיין" כעוקף דנ"א הוא בלתי הגיוני. הסדר המדומיין זה הביטוי התודעתי-אנושי לתשוקת ההתקבצות האנושית הגנטית, המונעת על-ידי יצר השרידות של הפרט שהקבוצה מעניקה לו ביטחון ומשפרת את שרידותו. אותו גן שמאגד את להקות הסרדינים הוא שמקבץ גם את בני האדם. ומכאן המסלול להתקבצות לעמים נעשה לחד וברור.

המצאת הכתב

ספק אם השומרים אכן היו הראשונים שהמציאו את הכתב. הם היו כנראה הראשונים, שהמציאו חומר מעובד שניתן לחרוט בו והוא בעל תכונות עמידות לאורך אלפי שנים.

ההומו ספיינס הבהיר סימן וכתב את צרכיו מעת שהחל לחיות בקבוצות גדולות. הוא סימן על קירות אבן או בוץ על פיסות עורות שעיבד וגם על גופו החלק והבהיר. הוא גם נאלץ להגות שיטות של תיעוד חובות או מחויבויות בין פרטיו, וקבוצות, באמצעים מגוונים: חרוזי עצם, אבן, שן, צדף או עץ, שאותם נשאו צמוד לגוף והעבירו אותם כפקדונות וכאסמכתאות. הנשים ההן והגברים נשאו על גופם סמנים ואותות שביטאו שטרי בעלות, התחייבויות, השתייכות או מעמד וכדומה, וזה כנראה סיפק אותם במשך אלפי שנים. לאחר מכן זה משתנה בהדרגה לקישוטים שנוצרים מהתשוקה לזכור את העבר.

הצורך לפיתוח הכתב החלקי והמלא, והזינוק התרבותי חברתי תלויים ומייצרים זה את זה. הסיכוי לגאונותו של פרט להתבטא גדל כשהוא בקבוצה, וככל שהקבוצות גדולות יותר יש אתגר ותמורה ליותר "גאונים" להתבטא ולהפיק הנאה.

מסלול הדנ"א האבולוציוני שהוביל את ההומו ספיינס להתקבץ ל"עדרים" גדולים, אחראי להתבטאות של גן תאוות הכיבוש והשליטה כמענה לפחד הקיומי מהיריבים, שמתבטא במאבקי כוח להשתלטות כהגנה ממשית או מניפולטיבית.

מה שמכונה בימינו פרוטקשן, נולד מהתעשרותם של יחידים ומשאיפתם לשמר ולהגדיל את עושרם והשפעתם. זה תהליך מתפתח כלכלי-חברתי שבו העשיר צובר כוח בסיוע אחרים ומספק להם הגנה תמורת תמורה. כך נרכשים מעמד, השפעה וצורך לשמרם, שדוחפים להעז להסתכן "להנהיג" ולשלוט. כל אלה תכונות גנטיות שמתבטאות דרך כריתת הסכמים ובריתות בסופם נוצרות ממלכות שמעמד עליון של קומץ עשירים השולטים על נחלות נתינים ועבדים מנהל אותן. וכאן אכן נדרשים רישום, חישוב, קיטלוג והנצחה.

הפרוטקשן מטבעו מחליף ידיים ולחקלאי שברבות השנים חי במעמדו ומתפרנס מעמלו ומשלם מס להגנתו, לא באמת משנה מי המגן עליו. העשירים שנלחמים ביניהם על שליטה, באמצעות צבאות שכירים נאמנים, הקפידו לא לפגוע בחקלאים כדי שיוכלו להמשיך לעמול, כי הם מקורות ההכנסה בטוחים.

מציאות מדומיינת

ההגדרה "המצאת מציאות מדומיינת" גם זאת תכונה התואמת למסלול הדנ"א ולתיאוריית האבולוציה, שמסיקה את המסקנה המתבקשת שבהומו ספיינס החברתי קיימות ופעילות תכונות "חייתיות" הכרחיות לשרידותו במלחמת הקיום הטריטוריאלית. התכונות הגנטיות האלה באות לביטוין בעוצמות משתנות ובצורות שונות, בהתאם למצבים שאליהם נקלע האדם בהתאם לסכנות ולפחדים מתמשכים שהוא חש בסביבתו. אלה קובעים ראשונים את התנהגותו, וכל שנותר לו זה להמציא תרוצים וצידוקים מדומיינים להתנהגותו, למעשיו ו/או לתוצאותיהם.

להומו ספיינס החברתי, אירעה סטייה באבולוציה של המוח, סטייה שאפשרה התפתחות תבונה שהשתלבה בהתקבצות ההמונית של הפרטים, להבטחת השימור הגנטי שבמסלול הדנ"א.

האדם הוא החי היחיד שהתפתחה אצלו התנגשות בין תכונותיו החייתיות התורשתיות, לבין תשוקתו התבונתית ליצור מציאויות מדומיינות. ההתנגשות הזאת מתפרצת לבטויה הקיצוני, בעיתות של חרדה מסכנה מאיימת, אמיתית או מדומה. הסתירה המובנית הזאת בהתפרצויותיה מאלצת אותו להמציא תרוצים חדשים והסברים, ולייצר עולמות מדומיינים משתנים.

טעות להגדיר את הדמיון כעוקף דנ"א. ההגדרה הנכונה היא "הדמיון משנה ברירה טבעית סטטיסטית לברירה מלאכותית מווסתת". כאמור, אחד מביטויי הברירה המלאכותית הוא ההבלטה החברתית הגורפת, של הזכר על פני הנקבה על פני אלפי השנים. הליך להיפוך המגמה הזאת בחברה האירופית, החל מהמהפכה הצרפתית בקצב מתון אך עקבי רק במאתיים השנים האחרונות והואץ דרמטית במאה השנים האחרונות בהשראת החברה המערבית שהפכה למובילה, ואף הוא תואם את מסלול הדנ"א. כאשר המין האנושי הגיע לשלב בו מתהווה סכנת התפוצצות האוכלוסין, והביטחון הכלכלי, החברתי והבריאותי היחסיים, מייתרים את הצורך בילודה מרובה.

שליטת הזכר

השליטה הזכרית בנקבה היא תכונה מובנית תרבותית כללית. האוניברסליות שלה מעידה על עתיקותה המקורית. בכל אלפי שנות האדם, הנקבה הוחבאה, נשלטה ונשמרה. הברירה המלאכותית אילצה את הנקבות להזדווג עם זכרים ממוינים ומוכוונים, כדי למנוע עירוב בין-גזעי ולשמר ו"לשפר" בתחילה את הגזע הבהיר, ולאחר מכן את הקבוצה המשייכת. במקביל המאבק הטריטוריאלי האלים דרש זכרים והרבה, כך שכל זכר שהצטרף היווה תוספת עוצמה לקבוצה ולחברה, בעוד שכל נקבה נחשבה לנטל מיידי, ונשמרה היטב מאחר שהייתה פוטנציאל עתידי להפקת זכרים נוספים.

מאחר שהזכרים נדרשו לסכן ונאלצו להקריב את חייהם, הם הוכשרו וטופחו לכך. חלק הכרחי בטיפוח הוא העדפה חברתית מתקנת/מפצה לזכרים, שהתפתחה למבנה הפטריארכלי הנפוץ. כי מה שחסר וחשוב לזכר שחייו מוקצבים זה פורקן מיני שתורץ בהשארת צאצאים אחריו. סכנת הקיום שנגזרת מהציווי הטריטוריאלי "מצדיקה", מתרצת, שזה יהיה על חשבון זכויות הנקבות, וכך הן תורמות את חלקן.

באדם החברתי התפתח זיכרון ארוך טווח, והוא משמר מסורות אובססיבי ומשריש אותן, בפרט כשהן מקנות סדר הגיוני ויציבות, הן מתקבעות כנורמה הטבעית.

התכונה הייחודית שיש לתבונת האדם לדמיין את המציאות המשתנה, נובעת מתוך מבנה תכונת התבונה, מהתשוקה להבין ולהסביר בהתאם למבנה ההיגיון, והיא ברובה נלמדת ונרכשת וסומכת על כושר מוחו לאגור ולשמור מידע רב, מה שחיוני לפעילותו המהירה של המוח, כדי לאפשר לאדם להתפתח להגיב ולתקשר מהר כדי לשרוד.

מה שגרם להתפתחות החריגה של התכונה הזאת הוא חידה. זה כנראה קשור להיותו של ההומו ספיינס ברוב שנות קיומו קניבל קבוצתי, שבשונה מטורפים אחרים החיים בלהקות הנלחמות על טריטוריות, הוא לא הסתפק רק בגירוש והברחת הפולשים המסכנים, הוא ראה צורך להרוג בהם ולא להשאיר את פגריהם כמזון מבוזבז לאוכלי הפגרים המזדמנים.

קיומן של הסתירות הפנימיות מובנה בתכונת התבונה, שמצד אחד רואה צורך באמון ובנאמנות לקבוצה המשפחתית והחמולתית, ומצד שני ראתה בבני מינו שאינם בקבוצתו, אויב ממשי ומקור מזון אפשרי. או הנאמנות הטבעית הנרכשת לקבוצה שבה הפרט נולד, מול ההתנגשות הרגשית הבלתי נמנעת בבגרותו, כשהוא עלול להימצא בסכנות התנגשות בתוך הקבוצה ולהיפלט מתוכה, ולמצוא עצמו נאלץ ליצור או לחפש לעצמו קבוצה חדשה. סתירות כאלה מגרות את המוח לפתח מיומנויות הישרדות מורכבות כדי לאתר פתרונות מורכבים שיתאימו למציאות המשתנה ללא הפסק.

חידה נצחית אחרת, מה היה אותו אירוע (קוסמי?) שייצר אותה מוטציה גנטית ראשונה שיכלה לאפשר אחרי מאות אלפי שנים התבטאות של התפתחות אחרת במוח הקוף הקדום כמענה אבולוציוני להשתנות חברתית סביבתית מתמשכות.

הצגתי תזה בלתי ניתנת להוכחה, כזו של הררי, שאינה מצריכה "לעקוף את מסלול הדנ"א" כדי לתאר את ההתפתחות המרשימה של האנושות, לפחות בעיני עצמה.