בועז ענר, מי שעד לפני זמן לא רב היה משנה למנכ"ל במשרד
מבקר המדינה החליט, לאחר שהודח מתפקידו הבכיר בידי המבקר היוצא
מיכה לינדנשטראוס, שהגיע הזמן להכות על חטאיו. בראיון למוסף G של "
גלובס" הוא מתוודה, "היו פעמים שהלכנו רחוק מדי במסקנות האישיות (נגד המבוקרים). צריך להיות יותר זהירים ולכבד יותר את המבוקר ואת זכויותיו". ומוסיף המבקר המודח בתשובה לשאלה אם המבקר עשה עוול לחלק מהמבוקרים: "נוכחתי בבעייתיות של חוסר אובייקטיביות. יכול להיות שגם אני בשעתו חטאתי בכך". ואולי כדי למזער את עוצמת חטאיו הוא מותח ביקורת קנטרנית משהו על "הבוס" לינדנשטראוס וקובל כך: "נשכבתי עבורו על אלף ואחת גדרות. אם הוא היה מנהיג הוא היה קורא לי (אחרי שנחשפה "הבעיה" שבגללה הורחק מתפקידו) ואומר שזה לא בסדר, נותן לי הערה ובכך היה מסתיים העניין. אבל הוא חשש מהכותרת בעיתון ואני שילמתי את המחיר". כלומר: ענר, שקטל בהבל פיו מבוקרים רבים במיצוי דין מרחיק לכת ומוגזם בחומרתו, חושב שבגלל ש"נשכב על הגדר" למען לינדנשטראוס, הגיע לו רק עונש קל.
חבל שבועז ענר מתעלם מן המציאות. הנסיבות האמיתיות של הפרשתו ממערכת ביקורת המדינה מעולם לא פורסמו בדיוק, וגם זו אולי הקלה משמעותית שהעניק לו המבקר לינדנשטראוס. ואם ענר מדבר על שגיאות ששגה לינדנשטראוס, נראה כי המשגה הגדול של לינדנשטראוס, או אולי נכון יותר לומר "הסתרת האמת", היה ההסתרה של פרטי חוות הדעת והמסקנות של ניצב בדימוס יוסי סדבון שמונה על-ידי המבקר עצמו לחקור את הפרשה. סביר מאוד להניח כי החלטתו של לידנשטראוס להדיח את ענר התבססה על ההמלצות של סדבון, אבל מה היו המסקנות האלה, והאם נפגעו או צומצמו תנאי פרישתו הכפויה של ענר - את זאת אין מגלים לציבור כדי שיוכל לשפוט אם ענר היה פקיד יהיר המזלזל בחוק כאשר זה נוגע לעצמו, או אולי היה צדיק ששגה "משגה טכני" כפי שהוא מציג את הדברים בראיון.
ההסתרה הזו אומרת דרשני, אך השאלה מדוע לא נחשפו פרטי החקירה צריכה להיות מופנית בעיקר אל המבקר לשעבר ולאו-דווקא אל האדון ענר.
על-פי נסיבות הפרשה שפרטיה נחשפו בתקשורת מצטייר בועז ענר כביורוקרט רם דרג שעשה את כל שנות עבודתו - 43 שנה - במשרד מבקר המדינה. ענר היה פקיד בכיר ויהיר, היודע טוב מכול אדם מה טוב ומה רע, הפועל בכל כוח הסמכות שהעניק לו החוק שלא דווקא על-מנת לתקן שגיאות אלא כדי למצות את הדין עד תום. ענר הצטייר כפקיד הפועל לאורם של כללים "מרובעים" שאינו זוכר כי עיסוקיו הביקורתיים נוגעים בבני אדם בשר ודם, שאולי שגו ויש להעמידם על שגיאתם כדי שמערכת השלטון תפעל כיאות, ולא בחבורה של "פושעים" שבמקרים רבים כבר הורשעו מעל דפי התקשורת שהייתה מגרש הענישה של המבקר לינדנשטראוס ועושי דברו.
למי ששכח ראוי להזכיר את העובדות בפרשת עיסוקיו הצדדיים של בועז ענר. בדרך שאינה ברורה לציבור הוצגה בפני המבקר עובדה חד-משמעית: המבקר הבכיר ענר ביצע מספר עבודות פרטיות במקביל לעבודתו במשרד המבקר, מבלי שקיבל אישור לכך. המידע עסק בהרצאות (בתשלום) שענר העביר במוסדות שונים ובהם אוניברסיטת בר-אילן והמרכז הישראלי לניהול. בדיקה פשוטה העלתה כי בזמן כלשהו בעבר קיבל ענר אישור לעבודות אלה אך תוקף האישור פג מבלי שענר ביקש לחדש אותו. בועז ענר, בראיון ב"גלובס", טוען כי הוא יודע מי "הלשין" עליו בעקבות "מאבק אישי מכוער ואינטרסים פנים ארגוניים חזקים מאוד", כשהוא מנסה לתאר את הימנעותו מחידוש האישור כ"היבטים טכניים גרידא של סדרי מינהל".
פרשת "חטאיו" של ענר עוררה מבוכה רבה למשרד מבקר המדינה כיוון שענר היה העובד הבכיר ביותר והמקורב ביותר למבקר לינדנשראוס, בגוף האמון על טוהר המידות והמנהל התקין. זה ועוד: ענר עצמו היה חתום על הדוח השנתי שבו תקף את מנהלי בתי החולים איכילוב ושיבא על עבודות פרטיות שביצעו ללא האישורים הדרושים.
ההיסטוריה האנושית על רבדיה ההיסטוריים השונים מלאה סיפורים על שליטים שנהגו בסטנדרט כפול לגבי החוק ומה שהתירו לעצמם אסרו על אחרים. אולי ראוי שבועז ענר, בשעות הפנאי שלו שעליהן אינו מקבל תשלום מאיש, יעיין בהם וילמד משהו חדש על דרך ההתנהלות הראויה לאדם.
והנה אחדים מהסיפורים האלה כדי שלא יוכל בועז ענר לומר "לא ידעתי".
- "טול קורה מבין עיניך". קריאה לאדם שבא בטענות והאשמות לאחרים לראות קודם את פגמיו שלו.
- קשוט עצמך תחילה - לפני שאתה מעיר לאחרים עליך לדאוג לכך שאתה עצמך תהיה בסדר.
- מה שמותר ליופיטר אסור לשור (בלטינית: Quod licet Iovi, non licet bovi). משמעותו של הפתגם שמה שמותר לאלים לעשות נאסר על בני תמותה. הרבה פעמים מתייחס הפתגם למוסר (הפגום, יש לומר) של המנצחים כשהצד המנצח דורש מהמנוצח דברים שהוא איננו דורש מעצמו.
סופו של דבר ואולי החשוב מכל: חובתו הציבורית של מבקר המדינה החדש השופט
יוסף שפירא לחשוף למשפט הציבור את כל ממצאי החקירה בעניינו של בועז ענר, כולל ההסדרים שנעשו בוודאי לגבי תנאי פרישתו, כדי שהצדק ייראה לאור השמש ולא רק ייעשה.
