|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משה רבינו אינו המנהיג הקלאסי: אין לו כריזמה או אישיות עוברת מסך. אבל הוא בהחלט המנהיג האולטימטיבי, היוצא אל אחיו ורואה בסבלותם והמעמיד בראש את הערכים ולא את הדיבורים
|
|
|
"לא איש דברים אנוכי...
כי כבד פה וערל לשון אנוכי"
|
|
|
|
| הפרשנים אינם תמימי-דעים מה הייתה בעיית הדיבור של משה. כפי שהורגלנו לחשוב, ייתכן שהוא גימגם (כפי שטוען רש"י), או שהוא התקשה לבטא אותיות וצלילים מסוימים (כדברי אבן עזרא). לעומתם, הרשב"ם טוען שלא סביר שהנביא החשוב ביותר יהיה לקוי-דיבור, ולכן לדבריו משה מייחס לעצמו דווקא את החיסרון שהנחנו שהוא יתרונו המובהק: "איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים" | |
|
|
|
|
|
|
בפרשת שמות עולה משה רבינו, המנהיג האולטימטיבי של עם ישראל, על במת ההיסטוריה. איזה מין מנהיג היה משה? נראה כי הוא עונה לתבניות המוכרות של מנהיגים רבים: משה לא גדל בבית עבדים, אלא צמח בתוך האליטה המצרית. הוא מכיר את מנהגי המקום, יודע להתנהל במסדרונות בית פרעה, יש אומרים שאף היה ראש לשכתו של פרעה או מנכ"ל משרדו: "ויגדל משה - שמינהו פרעה על ביתו" [רש"י על שמות ב', י"א].
אבל גם אם היה בתפקיד רם במנגנון המצרי, משה לא נשאר ספון במשרדו אלא הוא יוצא אל אחיו לראות בסבלותם. אגב, בניגוד לדעה הרווחת, הפרשן ר' אברהם אבן עזרא טוען שבשלב זה משה ראה כאחיו דווקא "המצרים, כי בארמון המלך היה". אבל גדולתו הייתה שללא קשר לקבוצת ההזדהות הטבעית שלו, הוא מזהה אי-צדק ומתקן אותו מיידית (באמצעים שהיום היו פחות מקובלים).
עד כאן משה מצטייר כדמות קלאסית של מנהיג: משכמו ומעלה גבוה מכל העם מחד-גיסא, ומאידך-גיסא מחובר אל העם וקשוב למצוקותיו. אבל במובן אחר, משה הוא אנטי-מנהיג! כפי שהוא מעיד על עצמו "לא איש דברים אנוכי... כי כבד פה וערל לשון אנוכי". הפרשנים אינם תמימי-דעים מה הייתה בעיית הדיבור של משה. כפי שהורגלנו לחשוב, ייתכן שהוא גימגם (כפי שטוען רש"י), או שהוא התקשה לבטא אותיות וצלילים מסוימים (כדברי אבן עזרא). לעומתם, הרשב"ם טוען שלא סביר שהנביא החשוב ביותר יהיה לקוי-דיבור, ולכן לדבריו משה מייחס לעצמו דווקא את החיסרון שהנחנו שהוא יתרונו המובהק: "איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים".
איך בוחרים מנכ"ל
על כל פנים, משה לא מצטייר כאיש תקשורתי במיוחד, אחת התכונות שנחשבות כבסיסיות למנהיג. בספרו "חיפוש אחר הגואל: השאיפה הלא-רציונלית למנכ"ל כריזמטי" טוען החוקר מאוניברסיטת הרווארד רקש קורנה, שכיום, בין השאר בגלל התפקיד שהתקשורת ממלאת בחיינו, יש האדרה דווקא של מנהיגים אשר שובים בקסמם ובמתק שפתם את קהליהם:
"במחקרי על תהליך החיפוש אחר מנכ"ל חדש בחברות גדולות בארה"ב במשך שש שנים, מצאתי שהתרשמות חיצונית משחקת תפקיד משמעותי באופן מפתיע בקביעה מי נחשב מתאים להוביל את התאגידים הגדולים בארה"ב. הגעתי למסקנה שהאמונה הנפוצה והכמעט-דתית בכוחותיו של המנהיג הכריזמטי היא בעייתית ממספר סיבות. ראשית, אמונה זו מתייחסת בהפרזה להשפעה שיש למנכ"לים על החברות. שנית, הרעיון שלמנכ"ל חייבת להיות כריזמה, גורם לחברות להתעלם ממועמדים מבטיחים ולקחת בחשבון דווקא כאלו שאינם מתאימים לתפקיד. ולבסוף, מנהיגים כריזמטיים יכולים לעתים להביא חברות לחוסר יציבות באופן מסוכן".
קורנה מוסיף: "בעצם, מה מגדיר מנהיג מוצלח? כאשר אנשים מתארים את התכונות שבזכותן מנכ"ל מסוגל להוביל, הם על-פי רוב עושים שימוש במילה 'כריזמה'. עם זאת, כריזמה נותרה קשה להגדרה, בדומה ל'אמנות' ול'אהבה'".
"כריזמה" ו"אישיות עוברת מסך", גם אם יקשה עלינו להגדירן, הן בוודאי תכונות חיוביות וכלים יעילים להעברת מסרים, וכמובן לא פוסלות אף מנהיג או מנהל. אבל, בבואנו לבחור מנהיג או מנהל - דמותו של משה האנטי-תקשורתי מביטה בנו מתוך הפרשה כדי להזכיר לנו כי הדברים החשובים באמת הם המהות: התכנים, הערכים והשליחות שהאדם מייצג. ויאמר ה' אליו: מי שם פה לאדם או מי ישום אילם או חרשׁ או פיקח או עור? הלא אנכי ה'! ועתה לך, ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך את אשר תדבר [שמות ד', י"א-י"ב].
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב הוא מנכ"ל חברת פרסטו הנדסה ומחבר הספר "בין ישיבה לישיבה: סוגיות ניהול בהשראת ספר בראשית" בהוצאת מטר.
|
|
| תאריך:
|
02/01/2013
|
|
|
עודכן:
|
02/01/2013
|
|
משה זלצברג
|
|
|
פרשתנו, פרשת ויחי, למעשה סוגרת מהלך שהחל באמצע ספר בראשית, שבו יעקב החל לבנות משפחה שעתידה להפוך לעם. תהליך זה ידע עליות ומורדות, נקודות שיא ושפל. כך למשל עם שיבתו של יעקב אבינו לארץ ישראל מהגלות שנכפתה עליו בחרן אצל דודו לבן הארמי, דומה היה כי בית יעקב מתמוטט לחלוטין.
|
|
|
|
|
פרשת השבוע שלנו היא המשך לסיפור בו אנו מצויים בשבועות האחרונים מאז מכירתו של יוסף בפרשת וישב. בפרשה הקודמת קראנו על המצב הבלתי-אפשרי בו חוזרים ילדיו של יעקב ממסעם הראשון למצרים. שמעון נותר בבית האסורים של השליט המצרי. התנאי לחזרתם ולשחרורו של שמעון הוא הורדתו של בנימין למצרים.
|
|
|
|
|
כשאני מתבונן בנרות החנוכה המרצדים מדי ערב בלילות החנוכה בביתנו, אני מדמה לשמוע את הוויכוח האינסופי שבין הסרגל לשלהבת הנר.
|
|
|
|
|
ישנן תקופות בחיי האדם, בהן הכל נראה כמתקדם בקו ישר. הילדים לומדים ועולים מכיתה לכיתה; חיי המשפחה שלנו זורמים, מגדילים את הבית, מתבססים, מרחיבים אופקים, מתקדמים בעבודה. גם במישור הכללי יש שנים של התקדמות ב"קו ישר". השלטון יציב פחות או יותר, הכלכלה מתפתחת, התיירות משגשגת, המדע מתקדם.
|
|
|
|
|
בסוף פרשת השבוע, פרשת ויצא, אנו נחשפים לאחד מהנאומים הקשים שמופיעים בתנ"ך. הנאום שנישא בפיו של יעקב אבינו מופנה אל לבן אחי אמו, שמואשם על-ידי יעקב בניצולו תוך שימוש בתנאי ההעסקה בלתי הולמים: "זה עשרים שנה אנכי עימך, רחליך ועזיך לא שִכֵּלוּ ואילי צאנך לא אכלתי. טריפה לא הבאתי אליך, אנכי אחָטֶנָה מידי תבקשנה, גְנֻבְתי יום וגְנֻבְתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותִדִד שנתי מעיני. זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך, ותחלף את משכורתי עשרת מונים" [בראשית ל"א, ל"ח-מ"א].
|
|
|
|
|
