אילו היה הפרשן
ארי שביט מסתפק בפרסום הגיגיו בביטאון פלשתין לאנשים חושבים
הארץ, עם שותפיו
עמירה הס,
גדעון לוי וחבר מרעיהם, למותר היה לטרוח ולהגיב למאמרו (03.01.13) תחת הכותרת: "הכיבוש החדש".
אולם, היות שהוא מופיע מדי ערב שבת בערוץ 1 הממלכתי, בתוכנית "יומן", בהנחייתה של איילה חסון. ראוי שאלה שאינם קוראים את הארץ, ידעו מה חושב באמת הפרשן, הנוהג להטיף לנו מוסר באולפן הממלכתי.
בפתיח מלין שביט על הצלחת ההתיישבות ביהודה ושומרון שהוא קורא לה "כיבוש התיישבותי" ומזהיר: "ההצלחה המפתיעה של הכיבוש ההתיישבותי אפשרה לו להמשיך הלאה ולהסתער גם על המדינה היהודית הדמוקרטית הסמוכה לגדה המערבית...המתנחלים מבקשים כעת לרוקן מתוכן את המדינה הישראלית על-ידי השתלטות על המערכת הפוליטית שלה".
כלומר, היישובים שהוקמו כחוק בתוקף החלטות ממשלות שמאל וימין כאחד, לדעתו של שביט, אינם לגיטימיים ולכן הם "כיבוש התיישבותי". לפיכך, אתה הבוחר, אם תצביע חלילה בבחירות הקרובות עבור מפלגת ימין, הצבעתך אינה דמוקרטית משום שזהו המשכו של "הכיבוש ההתיישבותי... הכיבוש החדש כובש את השלטון המרכזי בישראל בתנועת מלקחיים מתוכננת היטב".
ולחסרי הדעת מן הימין, שלא הבינו עדיין הוא מוסיף: "שלא הרוב הישראלי יקבע את עתידנו אלא מיעוט קטן שהלך אל פסגות השומרון, ומהן הוא עומד למשול".
אולם אם ישכיל הבוחר להצביע, ע"פ תפיסת עולמו של הדמוקרטור הדגול שביט, למפלגה הדוגלת בחזרה לגבולות 67 ולחלוקת ירושלים, קולו יהיה כשר למהדרין מבית האולפנה של ארי שביט וגדעון לוי. דוגמת הדמוקרטיה לתפארת שהוכיחה בעבר את כשרותה בהבטחה: "דין נצרים כדין תל אביב".
אם זאת אינה צביעות המעוררת קבס, מהי צביעות?
