בחירות 2013 - מצעד הנוכלים: אריה דרעי

כבר כמה שנים לא שמענו עליו. הספיק לגדול דור ששמו לא אומר לו כלום. בני דור זה אפילו לא יודעים להעריך איזה מזל היה להם! לא היה מי שימכור אותם, מי שיבגוד בהם.

רמת הסירחון במערכת הפוליטית בארץ ירדה כמעט למצב נורמלי ופתאום עם מערכת הבחירות החדשה, האיש הופיע שוב – וישר הפך אותה למלוכלכת יותר, מסריחה יותר וגזענית. האיש הוא אריה דרעי, והמפלגה שהוא הופך אותה בנוכחותו לגוף שונה בתכלית היא שס.

הזיכרון הוא קצר, אז בואו ננסה להיזכר בעלילותיו של האיש וננסה להעריך מה הוא עוד יכול לעולל.

בבמה הארצית אריה דרעי הופיע באמצע שנות השמונים עם הקמת מפלגת שס. הוא תמיד דאג להיות בסביבת האנשים המשפיעים: ראש מפלגת שס ושר הפנים הרב יצחק פרץ, מנהיגה הרוחני של המפלגה – הרב עובדיה יוסף. בזמן קצר הוא הפך לבן בית בחצרו של הרב, היה עוזרו של שר הפנים, מנכ"ל המשרד, ואחרי כשלוש שנים (בסוף 1988) מונה לתפקיד שר הפנים.

חוץ מקרבת האנשים המשפיעים, אריה דרעי תמיד חיפש מסגרת לפעולתו עם תקציבים ממשלתיים גדולים הנשלטים בצורה רופפת שאיפשרה לו לבצע מניפולציות שונות שבסופן הנהנים העיקריים היו הוא עצמו וחוג מצומצם של עסקני מפלגתו. זו כנראה אחת מהמצאותיו העיקריות.

כדי לבצע את זממו הוא בנה שכבת ביניים של פעילים שבעזרתו הם הפכו ל"עובדי מדינה" בתפקידים שונים. תפקידם היה להפוך את שיטתו למעשית. דוגמה אחת מפעלוליו במשרד הפנים: כל העברת תקציב לרשות מקומית או לגורם אחר לא הייתה אוטומטית – היא הייתה כרוכה במעבר סכום מסוים לכתובת המוכתבת על-ידי דרעי ועוזריו.

אבל בזה לא הסתיימה פעולתו. הוא ידע שלבד הוא לא יצליח לבצע את כל תוכניותיו ואז בסוף שנות השמונים הוא התחבר לקבוצת עסקנים צעירים במפלגת העבודה, הידועים בכינוי "נערי פרס" (חיים רמון, יוסי ביילין, נמרוד נוביק ואחרים), שביחד התאפשר להם לבצע משימות ששינו את פני המדינה.

יריית הפתיחה בפעולת הקבוצה הייתה "התרגיל המסריח" (לפי כינויו של יצחק רבין). תוצאות הבחירות לכנסת בסוף שנות השמונים והתחלת שנות התשעים גרמו לשוויון כמעט מוחלט בין מחנה השמאל-ערבים בראשות מפלגת העבודה ומחנה הימין (ליכוד עם הדתיים). המצב הגיע לכדי כך שעל-מנת להרכיב ממשלה היו זקוקים לפתרון "יצירתי" כמו רוטציה – פרס היה ראש הממשלה במחצית הראשונה של הקדנציה ובמחצית השנייה התפקיד היה אמור לעבור ליצחק שמיר.

מה לעשות אם לשמעון פרס לא היה חשק לעזוב את הכיסא החם של ראש הממשלה? אז נולד הרעיון לנצל את בעל הברית חובש הכיפה: הם הבינו שדרעי יכול לעשות את העבודה בשבילם עם תוספת של כמה עשרות מיליונים מהקופה הציבורית ל"צרכי הקודש" - אך התרגיל נכשל. הרב שך התנגד בתוקף למהלך, המחנה החרדי התפלג ואדון דרעי לא היה יכול לספק את הסחורה. מנהיג התנועה הרב פרץ החליט להתרחק משס על-מנת לא להתלכלך יותר מדי – ודרעי הפך למנהיגה.

כאן אנו מגיעים לנקודה ששינתה את פני המדינה, את מצבה וגרמה למלחמה מתמדת עם הפסקות קצרות שנמשכת עד היום – הסכמי אוסלו. באירוע הזה לדרעי היה תפקיד מכריע. דור שלם גדל כבר וברור שבשבילו לא קיים עולם אחר, הם אינם יכולים לתאר לעצמם שהיינו חיים במדינה שפיגוע לאומני היה אירוע יוצא דופן. אף אחד לא שמע על טילים, קסאמים, "חמאס" ועל "רשות פלשתינית". את כל ה"מתנות" האלה קיבלנו עם ההסכמים שהוכנו במחתרת באוסלו, בירת נורבגיה, בשנת 1993.

כתוצאה הגיעו ארצה אלפי חיילי האויב שמדינת ישראל דאז ציידה אותם בנשק, בתחמושת, בכלי תחבורה, ברשתות קשר ועוד. בהתחלה הם היו זקוקים רק לעשיית "סדר" (כך זה נקרא אצל הערבים) ונרצחו אז אלפי בני עמם מסיבות שונות – אלה שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל, אלה שלא רצו שום קשר עם כנופיות הרשע, אלה שסתם לא התמזל מזלם וביתם, אדמתם ורכושם נחשקו על-ידי מישהו מכנופיות תוניס שממשלת ישראל הביאה ארצה.

לא עבר זמן רב – והתחילו הפיגועים אצלנו. לא אכנס לפרטים – הכל כתוב וידוע, אבל כתוצאה מההסכמים הללו היו לנו בסביבות אלפיים הרוגים ואלפי פצועים כשהפצע עדיין מדמם יום-יום. לפשע הזה יש הרבה אבות – הכל רשום בדפי ההיסטוריה ואדון דרעי הוא אחד מהם – וכאן נתמקד רק בתפקידו.

הסכמי אוסלו היו בעצם שרשרת הסכמים שהובילו את ישראל צעד אחר צעד להתאבדות מדינית. הם נרקמו במשא-ומתן חשאי של יוסי ביילין, שהיה אז סגן שר החוץ עם הנהגת אש"ף, זאת למרות שמפגשים עם נציגי הארגון היו אסורים על-פי החוק הישראלי באותה עת. לפני החתימה על כל הסכם היו זקוקים לאישורו בכנסת.

בהקמת ממשלת רבין הייתה שס חברה בקואליציה אך התפטרה ממנה עם חתימת ההסכמים בגלל התנגדות חריפה של תומכיה להסכמי אוסלו. הקואליציה שכללה 61 ח"כים (כולל ערבים) קטנה עם עזיבתם של קהלני וזיסמן שהתנגדו להסכמים ובהצבעות לא תמיד היה לה רוב. כדי למצוא פתרון, "נערי פרס" פנו לדרעי והפתרון הגיע - שס בחוץ, היא לא תצביע בעד הסכמי אוסלו, אבל גם לא תצביע נגד: היא תימנע או שהח"כים שלה ייעלמו מההצבעות. הדבר נעשה ושרשרת ההסכמים קיבלה רוב בכל ההצבעות.

ללא דרעי, לא היו עפים טילים בדרום, לא היו יושבות כנופיות טרור בעזה וברמאללה, אלפי יהודים ועשרות אלפי ערבים לא היו מאבדים את חייהם.

אפשר להבין את אלה שבאופן גלוי היו בעד פתרון אוסלו, הם אומנם לא תמיד אמרו את האמת (כי העם היה מעיף אותם עוד בשלבים ההתחלתיים של התהליך), אבל הם גם לא שיקרו ולא רימו את בוחריהם. אדון דרעי, לעומת זאת, רימה את כולם.

בסוף חלק זה, אצטט רק קטע קצר מפסק הדין במשפטו של "גיבורנו" דרעי: "קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין... מדובר... במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 (דרעי) תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים... חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות".

אפשר לכתוב מגילות שלמות על "מלך הנוכלים", אבל התמונה ברורה. אסתפק רק בכמה מילים על מפלגת שס. בזמנו דרעי גידל שכבה שלמה של עסקנים שלמדו את שיטותיו וניסו להיות דומים למנהיגם והתוצאה – שס הצמיחה כמות נוכלים עצומה שהתיישבו בעמקי המנגנון הממשלתי וניצלו אותו לטובת המפלגה אבל בעיקר לטובת עצמם. לא כולם נתפסו, אבל כמות התיקים הפליליים שנולדו מפעילות זו ככל הנראה ניתן להשוות עם כמות העבריינים של כל המפלגות האחרות יחדיו.

אחרי כניסת דרעי לבית הסוהר הם הנמיכו את רמת פעילותם וירדו למחתרת. אלי ישי, איש צנוע ושקט, הפך את שס למפלגה נורמלית, בעלת רמת שחיתות שאיננה יוצאת דופן. היא ייצגה בכבוד את מצביעיה וכוחה נשמר. לאחר חזרתו החגיגית והמתוקשרת של דרעי, התקווה לחזרת ימי הזוהר של ה"דרעיזם" התעוררה מחדש ועדר חסידיו כבר החל בחגיגה. אפשר להיות בטוחים ששס עם דרעי תהפוך מחדש למפלגת פשע מאורגן, ואת אלי ישי בלי צל של ספק דרעי יזיז לאיזו פינה חשוכה שלא יוכל לצאת ממנה.

כבר כתבנו ששס איננה מפלגה רגילה, יש לה מנהיג רוחני – הרב עובדיה יוסף, איש גדול בתורה, בעל מוניטין של עילוי, מנהיג קבוצה גדולה של חסידים. אני מאמין שתמיכתו בהקמת שס הייתה לשם שמיים – כדי להגדיל השפעת לומדי תורה יוצאי ארצות המזרח על הנעשה בארץ.

הכל השתנה עם כניסתו של דרעי לתמונה - הוא הביא לרב לא מעט פרסום ושררה. אחר כך זה הפך לשליטה היפנוטית ממש - בזמנו (בואו לא נשכח שזה היה לפני עשרים שנה ויותר) התביישתי לראות בטלוויזיה איש חכם ומבוגר החוזר כמו ילד קטן אחרי כל משפט של דרעי ועושה את כל מה שהוא היה מכתיב לו. אם הרב ניסה להתנגד – הספיקו חמש דקות שיחה בארבע עיניים – והכל חזר למסלול הרגיל. מספרים שבזמנו הרב יוסף האשים מספר פעמים את דרעי שהוא גרר אותו לתמוך במעשים נגד מצפונו, אבל כעת בתחילת מערכת הבחירות הזו הספיקה פגישה אחת ביניהם והרב הכתיר מחדש את דרעי כמנהיג שס.

הופעתו המחודשת של דרעי התקבלה לאור הזרקורים בשמחה בלתי נסתרת של רוב "אמצעי התקשורת", בעיקר אלה המוכרים לנו במשך עשרים שנה ויותר את אותם הסיפורים על "תהליך השלום", על "פתרון שתי המדינות" וכל יתר הלוקשים. הרדיו והטלוויזיה ה"ממלכתיים", הארץ, "ידיעות" וגרורותיהם הטלוויזיוניים והאינטרנטיים פתחו לפניו את כל אפשרויות הפרסום.

כל ציוץ שלו פורסם והוסבר בצורה החיובית ביותר. פתאום שס הפכה למפלגת "בני האור" – וקיבלה כל עזרה אפשרית. נעלמו השחיתות וגניבת כספי ציבור המיועדים לשיפור תנאי החיים של אזרחי המדינה ובינם גם אלפי מצביעי שס. הכל הפך כשר, כי שס בהנהגת דרעי תהיה עוד פעם חלק של מחנה השמאל המוביל את המדינה לאבדון.

בכל מערכת בחירות המפלגות מוכרות לנו כל מיני סיסמאות, מצעים, הבטחות המהוות חלק ממאמץ שטיפת המוח כדי לשכנע אותנו להצביע בעדן. כל מה ששומעים עכשיו ייעלם למחרת יום ההצבעה ואז הכל יהיה פתוח. זה לא חדש, אבל בכל פעם יש לא מעט "פתאים" המתייחסים לסיסמאות הבחירות ברצינות. זה המצב הכללי - אך אצל דרעי הכל שקר.

כל הסיסמאות שלו נועדו אך ורק על-מנת לקבל את מספר המקומות בכנסת המאפשר לו להגיע לנקודת ההשפעה הגדולה ביותר – ואחר כך הוא יבגוד בכולם. הראשונים שהוא יבגוד בהם הם בני עדתו – יוצאי מדינות ערב. הוא יודע בדיוק מאיפה באים הפטרו-דולרים ויעשה הכל על-מנת שהם יזרמו לכיסו ולחוג עוזריו הקרובים. במה זה כרוך – אפשר לראות בדוגמה אקטואלית אחת:

כולנו כואבים את מכת המסתננים שהפכה לבעיה קיומית של עם ישראל ומדינתו. עד לא מזמן שמענו מאלי ישי בתפקידו כשר הפנים, על תוכניותיו להחזרת המסתננים הביתה. כל התוכניות האלה היו כמו טיפה בים, ולפי ממדיה הם לא יוכלו לפתור את הבעיה, אבל לפחות נעשה משהו. שמתם לב שבזמן האחרון הכל השתתק? גם את זה הפסיקו. למה? כי אדון דרעי נתן פקודה לאלי ישי להפסיק. וזה הפסיק. בשס יש משמעת – אולי טובה יותר מבצבא.

חשוב מאוד להדגיש: לכל איש זכות לפרטיות, לאי-התערבות בחייו, אפילו לפושע שנענש וחזר לחיים רגילים. אבל אם הוא רוצה לחזור להיות איש ציבור, חבר בבית המחוקקים המשפיע על גורל רבים אחרים – זכותנו וגם חובתנו להביע את דעתנו עליו, להדגיש נקודות אפלות בחייו ולהזהיר. זה המעט שאנו האזרחים יכולים לעשות.