יעקב קדמי. יליד 1930, תל אביב. הוריו מראשוני היישוב היהודי בישראל: אביו, דור שישי בארץ; אמו (ממוצא צפון אפריקני), עלתה לארץ ממצרים בתחילת המאה.
ב-1948 סיים את לימודיו התיכוניים. שירת בשריון, והיה חניך קורס הטנקיסטים הראשון למפקדי טנקים. ב-1950 השתחרר מצה"ל. בשנים 1954-1950 למד משפטים, בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו עבד לפרנסתו כמורה ממלא מקום בבית ספר יסודי. ב-1956 התגייס לצבא קבע. נשוי לאילנה, ד"ר לספרות, אב לשני בנים.
שירת כתובע צבאי בממשל הגליל, במעמד של קצין משפטים. שירת כתובע צבאי בבתי דין צבאיים, על-פי חוק השיפוט הצבאי, וכן בבתי משפט צבאיים - על-פי תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, וצווי המפקדים הצבאיים בשטחים המוחזקים. מילא תפקידי שיפוט וייעוץ משפטי במסגרת הפרקליטות הצבאית. במהלך תפקידו כתובע צבאי ראשי, עסק גם בפעילות של הנחייה והדרכה. ב-1962 שימש, בין היתר, בתפקיד התובע במשפטם של חמשת מניחי הפצצה בקולנוע ציון. החמישה נידונו למאסר עולם על פיצוץ בסיס האנטנה בארמון הנציב, העברה ואחזקה של נשק ובהנחת הפצצה בבית הקולנוע. באמצע שנות ה-60 פעל להקמת בית הדין הצבאי בלוד. לאחר מלחמת ששת הימים היה התובע במשפטים גדולים נגד המחבלים - חיג'אזי, ומעשה הפיצוץ בקפיטריה בירושלים. ב-1969 פרש מצה"ל (מתפקיד תובע צבאי ראשי), בדרגת סגן אלוף.
מדצמבר 1969 ועד אפריל 1975 שימש בתפקיד פרקליט מחוז תל אביב (פלילי). במקביל לכהונתו זו, שימש כמורה מן החוץ בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. שימש, בין היתר, כפרקליט מחוז במשפטו של מיכאל צור, מנכ"ל החברה לישראל, שהורשע בקבלת שוחד וגניבה.
מאפריל 1975 ועד אוקטובר 1977 כיהן בתפקיד ראש אגף חקירות במטה הארצי של משטרת ישראל. במקביל שימש, בחלק מהתקופה, כמרצה באוניברסיטת תל אביב.
במסגרת תפקידו במשטרה כתב מזכרים, ניירות עבודה וטיוטות, בהם הצעות לשיפור מיבני של המערכת. הכין תוכנית רחבה ומקיפה לארגון מחדש של אגף החקירות. פעל לשיפור מערך החקירות, בדרך של הקניית ידע משפטי לחוקרי משטרה. עודד חוקרים להרחיב את השכלתם המשפטית (במימון המשטרה), כדי לרכוש כלי עזר למילוי תפקידם. במסגרת תפקידו כראש אגף החקירות נטל חלק פעיל בפיענוח פרשות שהסעירו את המדינה, וסייע לנהל שורה של משפטים בעלי עניין ציבורי מיוחד, בהם: משפט הרצח של איתן חיא; משפט אינוסה של חיילת חיב"ה; משפט ההסגרה של ראובן פסחוביץ' (הופיע כתובע); משפטו הפלילי של מנכ"ל קופת חולים, אשר ידלין; חקירת פרשת השר אברהם עופר, אשר התאבד במהלך החקירה.
באוקטובר 1977 מונה קדמי לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, תפקיד בו כיהן עד מארס 1978 - מועד מינויו לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב.
במסגרת תפקידו כשופט בית המשפט המחוזי, פסק, בין היתר, בעניינים הבאים: זיכה את יואב כהן, אלי גרמה וציון כהן מאשמת רצח זוג במהלך שוד, לאחר שקבע ששיחתם של השלושה שהוקלטה - אין משמעה הודאה, כפי שטענה התביעה, אלא היא מתייחסת למה ששמעו מפי חוקריהם. השלושה הורשעו בבית המשפט העליון; זיכה את מרק ליטבק, צעיר שהואשם בשוד תכשיטים ברחובות ובהשתתפות בשוד בנק באותה עיר. התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם, בין השאר, על-סמך טביעת אצבעו על המכונית ששימשה את השודדים. קדמי פסק, שישנה אפשרות שטביעת האצבע נגרמה כתוצאה מכך שהנאשם עבר ליד המקום ונגע במכונית בטעות. ליטבק הורשע בבית המשפט העליון; במשפט נגד המורה לאנגלית, אריה ניב (מראשון לציון), שהואשם במעשים מגונים בתלמידות, פסק קדמי, בדעת מיעוט, שיש לזכות את המורה. קבע - לאור מערכת היחסים שהיתה נהוגה בבית הספר, שאין זה מעשה מגונה; ישב בהרכב (כשופט צבאי במיל.), במשפטו הצבאי של אלוף ברקאי, מפקד חיל הים, שהורשע בהטרדת חיילת; הרשיע את הרצל אביטן, אשר יהושע, אברהם קשאני ואורי וולף, בשוד בנק לאומי ברמת אביב; זיכה בדעת הרוב, מחמת הספק, את פנחס סבאג מאשמת נסיון לרצוח את איש העסקים אילן צנטנר, בדרך של מילכוד כסאו ברימון רסס; במשפט נגד משה חלבי וארבעה אחרים בגין מעשי שוד והתפרצות, סירב להסתמך על עד מדינה בלבד וזיכה את הנאשמים; זיכה את הגניקולוג ד"ר מנשה דולברג, לשעבר סגן מנהל מחלקת נשים בבית החולים מאיר בכפר סבא, שהואשם בהזרקת הידרוקורטיזון (במקום זרע) למטופלות שלו.
בחודשים יולי-דצמבר 1989 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון. מינואר 1990 כיהן בתפקיד מנהל הנהלת בתי המשפט.
ביום 17.1.94 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון, במינוי של קבע.
קדמי שימש מרצה בכיר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. מרצה במכון להשתלמות של לישכות עורכי הדין ובמכון להשתלמות שופטים. ב-1996 עמד בראש ועדה ציבורית, שהמליצה לכונן גוף עצמאי לרשות השופטת, שבמסגרתו משולבים זה לצד זה ממלאי תפקידי השיפוט ועובדי המינהל השיפוטי. ב-2000 מונה למנהל אקדמי בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. ביום 7.9.00 פרש מכהונתו כשופט בית המשפט העליון, עם הגיעו לגמלאות.
במסגרת כהונתו כשופט בית המשפט העליון, פסק, בין היתר (בהרכב שלושה שופטים או יותר) בעניינים הבאים: בדיון על הארכת מאסרו של שלמה זאדה, שהואשם בעבירות סמים, פסק, בדעת הרוב, שניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים, אם קיים סיכוי סביר שנמצאו ראיות לכאורה, שיוכיחו את אשמתו בסיום המשפט; בערעור פלילי שהגישו מרדכי אשכנזי, משה צדוק ושאלתיאל עוזרי (על הרשעתם ועל העונש שנגזר עליהם באשמה של קשירת קשר לסחר בסמים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית), בטענה שאין במכלול הראיות שהשופט הסתמך עליהן כדי לקשור בינם לבין הסם, קבע שיש להשאיר את ההרשעה על כנה, וקבע שגם ראיות קלושות ביותר, עשויות לשמש הוכחה של ממש להרשעה בעבירה - בתנאי שבוחנים את משקלן המצטבר; בערעור פלילי שהגישו אליהו תמים וסימן-טוב משיח על הרשעתם בבית המשפט המחוזי, פסק: כאשר קבוצת אנשים תוקפת עובר אורח, ואנשים אחרים (הנאשמים דנן) מגיעים למקום, משתהים, מתגודדים סביב המותקף, ואף מעודדים את התוקפים לעשות בו שפטים, הדבר הופך אותם לשותפים לדבר עבירה; דחה, בדעת מיעוט, את עתירת שדולת הנשים בישראל שביקשה לבטל מינויי גברים לדירקטורים ברשות הנמלים והרכבות ובבתי הזיקוק, משום שהשרים הממונים (שר האוצר, שר התעשיה ושר האנרגיה), לא מילאו את חובתם - להעדיף ולשקול מינוי נשים לכהונות אלה, כדי לתקן את אפלייתן במשק. פסק, בדעת מיעוט: המחוקק לא קבע אמת מידה וחובה מוחלטת להעדפה מתקנת; בערעור שהגישה כרמלה בוחבוט על חומרת עונשה, לאחר שהורשעה בהריגת בעלה ונדונה לשבע שנות מאסר, הופחת עונשה לשלוש שנות מאסר. קדמי, בדעת מיעוט, קבע כי בית המשפט המחוזי הלך כיברת דרך לקראתה, בכך שהרשיע אותה בהריגה בלבד, וכי אין צורך להקל עוד בעונשה; דן בעתירה שהגיש הדייל יונתן דנילוביץ', בה ביקש שבן זוגו יקבל את ההטבות שחברת אל-על מעניקה לבני הזוג של עובדיה. העתירה נתקבלה. קדמי, בדעת מיעוט, פסק - שני גברים אינם זוג, כי אם צמד, ולכן אינם זכאים לזכויות המוענקות לזוגות; דחה עתירות שהגישו אנשי הליכוד - ח"כ יהושע מצא, זלמן שובל ועו"ד אלישע פלג, שביקשו למנוע קיומן של בחירות למועצה הפלסטינית בבתי הדואר הישראליים במזרח ירושלים;
דחה עתירה שהגיש יעקב קראון, נגד מינוי יעקב ברדוגו, יועצו של שר החוץ דוד לוי, לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס; דחה ערעורו של שחר חדד (על חומרת העונש), שהורשע בהריגת אביו לאחר התעללות ארוכת שנים, בנימוק שהנסיבות האישיות כבר נלקחו בחשבון בכך שהוא הואשם בהריגה ולא ברצח; דחה עתירתו של ראש העיר ירושלים, אהוד אולמרט, נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שעמד על הגשת כתב אישום נגדו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד; דחה עתירתם של שישה חיילים שהואשמו בשימוש בסמים בזמן חופשה, וביקשו לבטל את העמדתם לדין צבאי, על מנת למנוע רישום פלילי שיקשה עליהם בדרכם האזרחית; דחה ערעורו של יוסף גטניו על הרשעתו באונס, וקבע כי אשה אינה חייבת להתנגד פיזית, כדי שתוכל לטעון לאונס במקרה של קיום יחסי מין נגד רצונה; ישב בהרכב שקיבל חלקית את ערעורו של סלימאן אל-עביד על הרשעתו ברצח חנית קיקוס, ביטל את ההרשעה ברצח אך השאיר על כנה את ההרשעה באונס; בערעור שהגישה המדינה ביטל החלטת בית משפט מחוזי, שהורה למדינה לשלם פיצויים בסך של כ-70 אלף שקל, למיכאל וייסמן (שזוכה מאשמת רצח בתו);
קיבל את ערעורו של הגניקולוג ד"ר משה קרמר, שהורשע באונס ומעשים מגונים במטופלות, והפחית את עונשו משש לחמש שנים; בערעור שהגיש יעקב בנימין על הרשעתו באונס, דחה את הערעור אך התחשב בנסיבות המיוחדות וקיצר את עונשו לשנתיים מאסר, במקום ארבע שנים; דחה ערעורו של בעל שהורשע באונס אשתו, למרות שאשתו סלחה לו על-כך; בערעור נחמני נגד נחמני פסק, בדעת הרוב, שיש לאפשר לרותי נחמני להשתמש בביציות המופרות.
ספרים שחיבר קדמי:
1) על הראיות, שני חלקים;
2) על סדר הדין בפלילים, שני חלקים;
3) על הדין בפלילים, שלושה חלקים;
4) על פקודת הסמים המסוכנים, חלק אחד.
