ראש עיריית רמת גן צבי בר, עיריית רמת גן ודובר העיריה ממי פאר הגישו היום (7.9.05) תביעת דיבה נגד עיתון "העיר" המחולק חינם לתושבי העיר רמת-גן וגבעתיים, נגד עורכיו ונגד שני כתבים, וכן נגד רשת שוקן המוציאה לאור את המקומון.
התובעים, באמצעות עורכי דינם גדעון פיש, יגאל קווה ועדי הולצקנר, טוענים כי העיתון ניהל נגדם מסע הסתה שיטתי אשר החל, כך לטענתם, מיום כניסתו לתפקיד של עורך המשנה בעיתון, אמיר זוהר.
"להפיץ דברי בלע ורפש נגד התובעים והכל, ככל הנראה, כדי לחדור למפת התקשורת ברמת גן-גבעתיים ע"י המצאת כותרות סנציוניות וכן ע"י הצגת תמונת מציאות מעוותת לקהל הקוראים, לפיה העירייה, העומד בראשה ועובדיה אינם מתפקדים כראוי ו/או חמור מכך, פועלים בניגוד לדין", נטען בתביעה
על-פי כתב התביעה, "מסע ההשמצה" לא נמשך על-פני כתבה אחת או שתיים, כי אם על פני מספר כתבות שונות, אשר, לטענת התובעים, "המביט בהן מהצד, עלול לסבור, כי המתגוררים בעיר רמת גן, נתונים לפחד ומורא שמשליט ראש העיר, וכי המעז והיוצא נגד מדיניות העירייה, מסתכן בפגיעה אישית מצד העירייה, ולהתנכלות אישית מצד גורמים שונים בעירייה".
כך למשל ביום 22.7.05 פורסמה כתבת שער בעיתון שהוכתרה בכותרת: "שלטון הפחד" ולידה צורפה תמונתו של ראש העיר צבי בר. מתחת לכותרת נכתבו הדברים הבאים: "חברי הקואליציה אלי מוסרי ורמי פדלון דרשו מצבי בר להפסיק את האיומים על מנהיגים של מאבקים ציבוריים".
לטענת בר, בכותרת זו ובדברים שנכתבו מתחתיה יש משום לשון הרע, "שכן מקריאתם (קל וחומר האחד אחר השני), עולה המסקנה החמורה, לפיה ראש העיר משליט שלטון פחד, כביכול, ומאיים על התושבים אשר מנהיגים מאבקים ציבוריים, וכי חברי המועצה ביקשו ממנו להפסיק לנהוג כך".
מטבע הדברים מכחיש בר בכתב התביעה את כל ההאשמות שהועלו כלפיו בעיתון. "ראש העיר אינו מנהל 'שלטון פחד' והוא פעל ופועל בהתאם לדין", נאמר בכתב התביעה.
בין היתר טוענים התובעים, תוארה בכתבה העיריה כמי שתומכת בהצבת אנטנות סלולאריות, כאשר הלכה למעשה לדברי התובעים, "נרתמה העיריה לטובת התושבים והיא זו שפעלה להסרת האנטנה בהסכמה".
כתב התביעה ממשיך ומגולל כיצד בכתבה זו טען העיתון על לחצים ואיומים שהופעלו כלפי שניים מהפעילים הבולטים נגד הצבת האנטנות הסלולאריות בעיר. לדברי התובעים, הדברים המיוחסים להם בכתבה לא התרחשו, ועצם הרמיזה כאילו העירייה, או ראש העיריה איימו על מאן דהוא יש בה כשלעצמה הוצאת דיבה חמורה נגד התובעים.
"מדברים אלה עולה לה גם המסקנה החמורה, כי העיריה מתנכלת לתושבים אשר מתנגדים לעמדתה, וזאת באמצעות שליחת מכתבים למקום עבודתם" ו/או לגורמים שונים הקשורים למקום עבודתם, במטרה 'להציק' להם ו/או "להטרידם", נכתב בכתב התביעה.
התובעים ממשיכים וטוענים כי באותו גיליון עיתון בו פורסמה הכתבה שלעיל, פורסמו גם שלוש כתבות רצופות נגד דובר העירייה.
לטענת הדובר, ממי פאר, פרסם העיתון צילום של לשכתו המראה על חדר סגור ומסדרון ריק. מעל צילום זה התנוססה הכותרת "לשכת הדובר. חסר. ממי פאר". לטענת התובעים יש בדברים אלה בצירוף הצילום, "משום לשון הרע כנגד דובר העירייה, שכן עולה מהם, כי דובר העיריה לא ממלא את תפקידו כראוי שכן כלל אינו נמצא במשרדו, הוא חסר".
כתבות נוספות שפורסמו ועסקו בתפקודו של הדובר המשיכו לטענת התובעים את הקו המשמיץ כלפיו ולדברי התובעים, היה בדברים אלה "משום לשון הרע נגד דובר העירייה, שכן יש בהם משום פגיעה בכבודו, באמינותו ובמקצועיותו כדובר העירייה, שכן העיתון תיאר את הדובר כמי שבמקום להגיב עניינית לתלונות של תושבים, בוחר רק להכפישם, בדרך זו או אחרת.
יתרה מכך ממשיך וטוען הדובר, כשביקש העיתון את תגובתו של הדובר לכתבה, הוא הוטעה שכן הוא נתבקש לתת תגובה על עניין פעוט ושולי שהופיע בכתבה ולא נתבקש להגיב על הטענות החמורות המועלות כנגד העיריה באותה כתבה. בכך נטען כלפי העיתון, נהג הוא בניגוד לחובתו המקצועית, תוך יצירת מצג שווא נוסף, של היעדר תגובה ראויה מטעם העירייה.
גם שתי הכתבות הנוספות, ממשיכים התובעים וטוענים, דאגו להשמיץ הן את הדובר והן את ראש העיריה על-רקע אישי בהציגם באור רע כאינטרסנטים שאינם דואגים לרווחת התושבים. בין היתר כונה בר "ראיס". "כידוע, כינוי זה מזוהה בעיקר עם ראש הרשות הפלשתינית לשעבר (יאסר ערפאת) בהדבקת הכינוי האמור לראש העיר, הדביק הנתבע סטיגמה לראש העיר, כמי ששולט בתושבי העיר בצורה דיקטטורית", נטען בכתב התביעה.
עוד נטען כי עורך המשנה של העיר בחר להתקיף את הדובר באופן אישי, ולהציגו כדמות מסתורית, המחביאה "שלדים בארון", וזאת "במטרה ליצור אצל הקורא תחושה כאילו יש לדובר מה להסתיר", לשון כתב התביעה.
אולם בכך לטענת התובעים, לא תמו ההשמצות. ביום 12.8.05 פורסמה כתבה נוספת בעיתון אשר הוכתרה בכותרת: "מועצת העובדים או מועצת העיר" ובמסגרתה פורסמו דברי לשון הרע נוספים שוב על-רקע אישי. גם הפעם טוענים התובעים, לא נתבקשה תגובה כיאות.
כתבות נוספות שפורסמו באותו הגיליון ייחסו, לטענת התובעים, לעיריה מעשים בלתי חוקיים, לרבות איסור כניסת תושבים לדיוני מועצת העיר ואיומים שונים באמצעות הצבת שוטרים, שנועדו להפחיד את התושבים ולמנוע את כניסתם לדיון המועצה, כמפורט לעיל. גם טענות אלה, מדגישים התובעים, הינן לשון הרע במלוא מובן המלה. "חמור מכך, התובעים יטענו, כי יש בדברים אלה משום השמצה אישית חמורה כנגד ראש העיר, עת מושווה הוא למנהיגי 'שלטונות אפלים'", נאמר בכתב התביעה המכיל לא פחות מ-20 מקרים בהם הוציא העיתון וכתביו את דיבתם של העירייה, ראש העיריה והדובר שלה.
לדברי התובעים הפרסומים נשוא התביעה פוגעים ו/או עלולים לפגוע בעיריית רמת גן, בשמה הטוב, ובמוניטין שיש לה. בנוסף פוגעים הפרסומים, בשמם הטוב של ראש העיריה ודובר העירייה, באמינותם, במקצועם, בעיסוקם, במשרתם, במשלח ידם ובמוניטין שלהם. בנסיבות העניין, מדגישים התובעים, נעשה פרסום לשון הרע בחוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע בתובעים.
התובעים טוענים כי נגרמו להם נזקים כבדים, שמלוא היקפם טרם התברר במלואו, אולם לצורכי אגרה בלבד, הם מעמידים את תביעתם על סך של 1,000,000 שקל.
כן מתבקש בית המשפט לפסוק לתובעים פיצויים עונשיים, מחנכים ומרתיעים, "אשר ישקפו נכונה הן את מקרי הדיבה והנסיבות הפרטניות בפרשות דנן והן את הצורך העקרוני בריסון העיתון, אשר מיהר להפוך את ראש העיר ואת דובר העיר לכלי שרת לסיפוק סנציות מרעישות עבור אלפי קוראים".
(ת.א 46774/05)
