אדולף היטלר לא תפס בכוח את השלטון בגרמניה. הקמת הממשלה הוטלה עליו כחוק, ב-30 בינואר 1933, בידי הנשיא פאול פון-הינדנבורג. למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט ברייכסטג ואפילו לא רוב יחסי בממשלה. היא השתתפה בבחירות כמו כל מפלגה אחרת. במילים פשוטות: השלטון הנאצי בגרמניה החל בדרך דמוקרטית לחלוטין.
לקחים רבים הופקו מתריסר שנות החשיכה שירדו על אירופה באותו יום, בדיוק לפני 80 שנה. שאלות רבות נשאלו ואף נענו בעקבות תריסר שנות הרדיפות וההשמדה של יהדות אירופה שהחלו באותו יום. בשורות הבאות אבקש לעמוד על אחד המרכזיים שבהם: גבולותיה של הדמוקרטיה.
רצון העם ואיזון בין זכויות
שני עקרונות עומדים בבסיסה של הדמוקרטיה: רצון העם ואיזון בין זכויות. הראשון ידוע וברור: העם הוא הבוחר את נציגיו-שליטיו, הללו בתורם חייבים דין וחשבון לעם, והעם מחליט האם להמשיך ולתת בהם את אמונו או להחליף אותם. על השני קצת פחות מדברים, אבל הוא חשוב לא פחות ומהווה יסוד להרבה מאוד חקיקה ופסיקה.
נפתח בכמה דוגמאות פשוטות.
חופש העיסוק אינו מתיר לשודד בנק לפגוע בזכויות הקניין. חופש ההתכנסות אינו מתיר לקיים הפגנות בשטח פרטי.
חופש הביטוי אינו מתיר פגיעה בבטחון המדינה. ומכאן - לכמה דוגמאות מורכבות יותר. חופש הבחירה מוגבל על-ידי שמירה על עקרונות היסוד של המדינה. חופש ההתמודדות מוגבל על-ידי הוראות חוק, כגון לגבי מי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון.
בנוסף לנקודות פרטניות אלו, יש לקח-רוחב חשוב ביותר: חובתה של דמוקרטיה להתגונן מפני מי שמנסים לנצל אותה כדי לפגוע בה ואף להרוס אותה - וזכותה לעשות זאת גם באמצעים בלתי-דמוקרטיים. הנאצים אומנם עלו לשלטון בצורה דמוקרטית, אך לא הסתירו כלל וכלל את כוונתם להפוך את גרמניה לדיקטטורה. הם ניסו לעשות זאת בפועל פחות מעשר שנים קודם לכן, בפוטש של בית הבירה בנובמבר 1923. האלימות והבריונות שלהם כנגד יריבים פוליטיים היו גלויות ביותר והשתוללו ברחובות מדי יום. השאיפות נכתבו בצורה הברורה ביותר ב"מיין קמפף". אילו הדמוקרטיה של ויימאר הייתה חזקה יותר ועירנית יותר, היו ראשיה מבינים שיש לבלום את החיה הנאצית עוד לפני שהיא משתחררת מהכלוב - גם אם המשמעות היא להרדים אותה לנצח.
מכאן הלקח שפתח את הפיסקה הקודמת. דמוקרטיה חייבת להיות עירנית ולראות האם יש מישהו שמנסה לפעול בשיטה בה פעלו הנאצים: לעלות לשלטון דרך הקלפי ולאחר מכן לשלוט בכוח האקדח. להרכיב ממשלה דרך הפרלמנט ולאחר מכן להמיר אותו במשטרה החשאית. לאפשר לאזרחים לבחור ולאחר מכן לשלול מהם זכות זו.
לקח מיוחד לעם היהודי
הלקח הזה הוא אוניברסלי וחייב לעמוד לנגד עיניה של כל דמוקרטיה באשר היא, בכל מקום ובכל זמן, בכל המקרים ובכל הנסיבות. לפיכך, הוא חל גם על הדמוקרטיה הישראלית, החייבת לשאול את עצמה האם אין היא מותחת יתר על המידה את גבולותיה-שלה ובכך מסכנת את עצמה. האם היא צריכה לאפשר למי שמזדהים עם אויביה לשבת בבית הנבחרים שלה. האם אין היא חייבת להגדיר בצורה חדה וברורה מה משמעות היותה של ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית", וכיצד יש ליישם זאת בפועל במישור הפוליטי.
לא כל הקורבנות היו יהודים, אבל כל היהודים היו קורבנות - אמר אחד מגדולי חוקרי השואה, פרופ' יהודה באואר. כמי ששילם בדמם של 6 מיליון מבניו על העיוורון של העולם הדמוקרטי בכלל ושל גרמניה בפרט, חייב העם היהודי להפיק את כל הלקחים, הן הייחודיים לו והן הכלליים. שימורה של הדמוקרטיה וההגנה עליה מפני הקמים עליה מתוכה, הוא אחד החשובים ביותר שבהם.
