מרוגש ונרגש כולי יצאתי מהמופע המוסיקלי הקרוי "הרביעיה", שבו הופיעו יחדיו על הבמה: אלון אולארצ'יק, שלמה יידוב, שם טוב לוי ואפרים שמיר ושרו משך, כשעתיים תמימות, מבחר משיריהם שהפכו זה מכבר לקלסיקה בתחום הזמר והפזמון העברי.
הקהל ב"אולם אסיא" המצוי בחלקו החדש של מוזיאון תל אביב, יצא מגדרו ומחא כפיים, כמטורף וללא הפסקה אחר כל שיר שביצעו ארבעת מוסיקאים ונגנים אלה, אם בצוותא חדא, אם באופן חלקי ואם באופן אישי. התוצאה הייתה מושכת לב ומרנינת אוזן וחייב אני להודות על האמת, כי שנים הרבה לא נהניתי באופן כזה, כפי שנהניתי מהמופע המוסיקלי המשובח של ארבעת המופלאים הללו.
שאלתי את עצמי, שבתי ושאלתי את עצמי, מה גרם לי ולכל הקהל להתלהב, באופן שבו התלהב הוא מארבעה מוסיקאים וזמרים מוכשרים, ללא כל צל של ספק - אבל עדיין אין מדובר במוסיקאים וזמרים קאנוניים דוגמת שלמה ארצי, גידי גוב ומושכי קהל אחרים בכוח, בעצם אזכור שמם בלבד, בראש המודעה בדבר מופע מתוכנן שלהם.
דומה כי את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא ברמה המשובחת של מילות השירים ששרו וביצעו ארבעת זמרים ומוסיקאים אלה, במסגרת המופע "הרביעיה". אין אני בא לשלול, חלילה וחס, את היכולת המוסיקלית ואת טיבם המשובח של הלחנים הנילווים למילות השירים שבוצעו, אבל נראה כי הלב שב ונמשך לימים בהם לא האפיל הניגון על המלים, אלא היפוכם של דברים הוא הנכון. הלב כמה לשמוע, מחדש, לחנים שהעצימו את המלים ונתנו להם מעמד ומשקל בפני עצמם, תחת שהלחנים והניגונים יטשטשו מהותם של מלים, כפי שנוהגים דברים במחוזותינו, בעשורים האחרונים.
למעט אחד מארבעת המוסיקאים והזמרים הנכללים ב"רביעיה:", אףאחד מהם אינו יליד הארץ. אלון אולארצ'יק הינו יליד פולין, שעלה ארצה בגיל שש. שלה יידובה עלה מארגנטינה בגיל 13 ואפרים שמיר יליד ברית-המועצות של אז, עלה לארץ מפולין, בגיל 17. שם טוב לוי "מקלקל" את הסטטיסטיקה, שכן היא יליד הארץ ומקום הולדתו הינה שכונת שערים שברחובות.
ראיתי לנכון לציין את הפריט הביוגרפי של מקום הולדתם של מרבית חברי ה"רביעיה", שכן דומה עלי שריחוקם מהשפה העברית, בשנות ילדותם ורכישת שפה זו, כשפה שנייה, נותנת את אותותיה בכל הקשור לייחסם לשפה העברית, בכלל ולמלים העבריות, בפרט. המדובר בארבעה יוצרים השונים - לחלוטין - איש מרעהו - והדבר בא לידי ביטוי בשוני היצירתי המודגשבמכלול יצירותיהם. יחד עם זאת, כל אחד ואחד מהם "נותן כבוד" לשפה העברית ואין שום הכרח בכך כי מלות השירים והפזמונים ששרים הם תחוברנה על-ידם או על-ידי אחרים.
עצם כתיבת שירים ופזמונים בעברית ראויהעל-ידי חלק מהם או עצם הבחירה המודעת של כל אחד ואחד מהם, במלים המציגים את השפה העברית במיטבה, הוא ההופכת אותם לתופעה מרתקת בזמר העברי, יחד עם יכולותיהם המוסיקאליות יוצאות הדופן והנפלאות. הדברים באים לידי ביטוי במשפט "זו שפה נהדרת אין לי אחת", שהכליל
אהוד מנור המנוח בשיר "חולם בספרדית".
מופע מוסיקלי מסוג המופע של "הרביעיה" הינו אות כבוד וסוג של נס, המתרחש פעם בכמה שנים. מתברר, כי שיר טוב אינו חייב להיות תוצאה או תולדה של מוזיקה בלבד. מסתבר כי שיר טוב יכול להכיל בתוכו מלים עבריות מודגשות וחזקות והדבר אינו פוגע - כמלוא הנימה - במוזיקה ותהא היא קצבית ככל שתהא.
רוצו, רוצו אחים, חושו - ומהר ככל האפשר אל המופע של "הרביעיה", לפני שתפספסו את אחת מהחויות המוסיקליות הטובות ביותר הקיימות, כיום, בשטח. כאן - כאן בארץ אבות נשמעת זמירות נפלאות, בעברית פשוטה, אבל תקנית במלים של יומיום, אבל בהרבה רגישות לשפה העברית.
