רייכמן ורובינשטיין אני רוצה להאמין שאוריאל רייכמן ו
אמנון רובינשטיין, ישבו לצד איווט ליברמן בתחילת השבוע, כי הם האמינו, עד לאותו הרגע, שכוונותיו של איווט ליברמן בנוגע לשינוי שיטת הממשל נעשות מן המניעים הנכונים. גם אם כך הוא הדבר, הרי שהאירוע עצמו אמור היה להעיר אותם לקול אזעקה רמה - מדובר בתרמית עם מצג דמוקרטי של אנטי-דמוקרט המבקש לעשות שימוש במוניטין של שני הפרופסורים לצרכי תהליך הפוטיניזיציה של ישראל.
ליברמן נאם, כהרגלו, מבלי לומר דבר וחצי דבר בנודע לתוכן. רק מילים ריקות ומושגים שחוקים של "שינוי שיטת הממשל ומשילות בצורה הכי חזקה, ולהשלים את כל החבילה הזאת, שנקראת שינוי שיטת הממשל, רפורמה שלטונית, משילות, ולקבע את זה..."
"בצורה הכי חזקה", "החבילה הזאת", "לקבע את זה" - שום תוכן, רק מילים ומושגים ערטילאיים.
"שינוי שיטת הממשל", "רפורמה שלטונית", "משילות" - שום תוכן.
בשלב הזה, רייכמן מנסה ליצוק תוכן, ומסביר שמדובר על שיטה שתיצור כאן מבנה של "שתי מפלגות 'ציר', שיוכלו לתפקד ולנהל את ענייני המדינה..."
ליברמן קופץ וקוטע אותו. "אל תספר להם את זה".
מן ההיסטוריה למדנו כבר שמניעיהם של אנשים טובים יכולים לשמש מכונת השמדה שדורסת את הדמוקרטיה תחת רגלי התאווה לכח של אנשים בעלי שגעון גדלות וחסרי מעצורים. רייכמן ורובינשטיין היו אמורים ללחוץ על הכפתור של כסא המפלט, ולהשאיר את ליברמן לבד. הם לא עשו זאת עד כה, ואם לא יעשו זאת, יהיו שניהם אחראים בצוותא לתהליכי הפוטיניזציה של ישראל, אותם מוביל כיום איווט ליברמן.
פוטיניזציה של ישראל
פרישת בוריס ילצין, היא שהפכה את
ולדימיר פוטין לאיש החזק של רוסיה, מאז 1999 ועד היום. לאור המגבלה לגבי שתי קדנציות רצופות, נבחר להחליפו היורש מטעמו, דימיטרי מדבדב, אשר מינה את פוטין לראש ה
ממשלה, ובסיום הקדנציה הנשיאותית, העביר מדבדב את השרביט בחזרו לפטרונו - ולדימיר פוטין.
כהונתו התאפיינה בעיקר בגידול עצום בהיקף הכלכלה הרוסית, ובדיכוי בצ'צ'ניה ובדגאסטן. פוטין נתפס כמנהיג "חזק" (נשמע מוכר?). שלטונו לווה באקורדים המאפיינים את שלטונם של עריצים במדינות מפגרות אות מתפתחות, ובעיקר בקרבתם היתירה של אוליגרכים מסויימים, וברדיפת אוליגרכים אחרים. לאחרונה החלו לצוץ ראיות לגבי מותם של מתנגדיו, ואף לגבי מעורבות כוחות המודיעין של רוסיה באירועי הבימוי של המרד הצ'צ'ני.
ישראל נמצאת על מדרון הפוטיניזציה התלול. המקורבים לשלטון המחוברים לעטיניו, מטעם
בנימין נתניהו זהו
שלדון אדלסון, ומטעם איווט ליברמן זהו
מרטין שלאף, ומטעם
עוזי לנדאו זהו
הווארד ג'ונסון, וכיוב'. ולצד אלה, הנסיונות החוזרים ונשנים לשנות את שיטת הממשל (
קישור).
לשיטת ליברמן, כל מה שחסר בישראל על-מנת שהיא תעלה על המסלול הנכון, הוא "משילות". מהי אותה "משילות"?
משילות
קיץ 2011. ממשלת ישראל רואה את תקומתה של המחאה החברתית הגדולה ביותר, והרחבה ביותר, שנראתה כאן מאז ימי המהומות בוואדי ותקופת הפנתרים השחורים. אלפים מתגוררים באוהלים בשדרות, עשרות אלפים נוהרים בכל מוצ"ש להפגנות ענק, מאות אלפים נאספים ביחד בכיכר וקוראים לסיום המנדט של הכיבוש בידי שלטון ההון.
במעון ראש הממשלה מתקיימות הערכות מצב לאור העובדה שהפעילים דחו כל הצעה למו"מ "פוליטי". מירי רגב נשלחת בשם העממיות ומצליחה לעשות כותרת עם המשפט האלמותי "תגיד, אתה סתום?!". ההיסטריה לאור המאורעות בטוניסיה, תימן, לוב, מצרים, ואפילו באירן, ההיסטריה בעיצומה.
משטרת ישראל מוציאה לרחוב שוטרים שהממשלה דרגה לשדרג את משכורותיהם, לאור העובדה שהמפגינים סרבו להתעמת עם המשטרה, וקראו לעבר השוטרים: "שוטר, אתה חבר, אנחנו נלחמים עבורך את מלחמתך שלך". המשטרה במלוא עוצמתה כמו בהפגנות של פלשתינים בשטחים הכבושים. שר המשטרה, מריונטה של ליברמן, מחזיק את הכוחות בסדר מופתי. העימות נמנע, טרכטנברג היה הפגיון של השלטון בלב המחאה. תם ונשלם. השלטון הביס את ההמון.
קיץ 2012. הקריאות לחדש את המחאה נתקלו ביד קשה. הכסא הרועד של נתניהו את ליברמן כבר היה מפורק למחצה. שהראם מופזזקר גוייס לממשלה עם "אג'נדה חברתית", שוויון בנטל וחרטא בלבן. משמרות המחאה של אהרונוביץ גילו פחות גמישות. השלטון מט לנפול. הבחירות בפתח. רק זה חסר להם.
יחידות של משטרת ישראל החלו לנהל חקירות נגד אזרחים שלא עשו שום עברה. עצם מעורבותם במחאה החברתית היוותה עילה מספקת לניהול חקירה. חשבונות הפייסבוק נסרקו. צילומי מסך של פעילי מחאה שימוש עילות להגשת כתבי אישום לביהמ"ש. הביקורת שמתח ביהמ"ש גרמה לביטול חלק מכתבי האישום, ולריכוך חלק אחר. כלי הרכב המשטרתי, "רקון" אוסף חומר על מפגינים. צלמים משטרתיים מתעדים כל צעד.
ביקור חטוף של פוטין, חשיפת אנדרטה בנתניה לזכר חיילי הצבא האדום שנהרגו במלחמת העולם השניה. אנסטסיה מיכאלי שופכת כוס מים ומביעה את שאיפתה לזכות לפגוש את פוטין. הבוס לא איפשר. זו הייתה שיחה צמודה. כפוטין אל ליברמן, mano a mano.
משילות רבותיי, משילות
שתי מפלגות מנצלות פרצה בחוק ורצות ביחד כדי להכריע את הבחירות לפני קיומן. הליכוד ביתנו איחדה רשימה אבל לא הפכה למפלגה אחת. טריק קטן העובר דרך הפרצה בחוק מבית היוצר של אמן הספינים המכריעים בחירות - ארתור פינקלשטיין. זוהי משילות. רק תנו להם את הכוח, ואל תבלבלו להם במוח עם דמוקרטיה. "העם אמר את דברו" (דרך פיו של פינקלשטיין).
שר החוץ סוחב על גבו קופת שרצים כבדה. הוא בוחר לעצמו את כל התיקים הקשורים באכיפת החוק, בו בזמן שמתנהלת נגדו חקירה בידי המופקדים על אכיפת החוק. שר המשטרה ממונה על ידו. שר המשפטים הוא פרקליטם המשותף של שר החוץ וראש הממשלה. הוא בוחש בוועדה למינוי שופטים. הוא בוחש במינוי נשיא ביהמ"ש העליון. הוא בוחש במינוי
מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.
זוהי המשילות לדידו של ליברמן. ולצידו ישובים שני פרופסורים למשפטים וממשל, מפלבלים בעיניהם, מגלגלים מבטים לצדדים, ומפארים את הסט עליו מונח אחר כבוד, גדול הפוטיניסטים של ישראל, בזמן שהוא מפזר באוויר מילים וביטויים, ומסתיר את כוונתו האמיתית. האם ברייכמן ורובינשטיין נפלה שלהבת?
ככל שעובר הזמן תחת שלטונם של הצמאים ל"משילות", פורעי החוק שהם גם מנסחיו וגם המופקדים על אכיפתו, כך מתחדדת המסקנה שהדמוקרטיה הישראלית על קרעי תרנגולת. גם אחרוני מבצריה מטים לנפול תחת אש הארטילריה של אויבי הדמוקרטיה הליברלית, בעת שגדודי התיאוקרטיה והפשיזם השתלטו על הכנסת ועושים בה כרצונם.
תוצאות הבחירות מצביעות על כך שבכנסת אין אופוזיציה, והקרב המתנהל שם הוא על השותפות בקואליציה ועל הזכות לשרת את אנשי ה"משילות". אם לא תהיה אופוזיציה בכנסת, היא תיווצר, בלית ברירה, שוב, ברחובות. קבוצת הפייסבוק "לא לשיטת ממשל שלא
סופרת אותנו", כבר מתמלאת בפעילים. הקרב על המשילות יהיה הקרב העיקרי על יכולתנו כאזרחים למשול בשלטון, כתחליף לשאיפה של הפוטיניסטים לשנות את השיטה באופן שיאפשר להם למשול בנו.
