"אין מנוס מסגירת כל התיקים

"עם תום מלאכת החקירה, הגענו לכלל מסקנה, כי למרות המאמצים הרבים שהושקעו באיתור עבירות פליליות שבוצעו על-ידי שוטרים, הרי שאין מנוס מסגירת כל תיקי החקירה - חלקם בשל העדר ראיות מספיקות, וחלקם, מאחר שלצערנו, לא עלה בידינו לאתר את השוטרים האחראים על ביצוע העבירות כאמור, כפי שגם קבעה הוועדה, כי במקרים אלה הגם שהירי בוצע על-ידי שוטרים, "לא ניתן לייחס אותו לשוטר זה או אחר".

- התגובות על גניזת תיקי החקירה
- תקציר דוח החקירה
- ממצאים קונקרטיים לגבי תיקי החקירה
- תקציר דוח ועדת אור

כך, במילים אלה מדווחת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) על החלטתה הדרמטית שלא להעמיד לדין ולו שוטר אחד או איש ביטחון אחר, בגין אחריותם להרג 13 מתפרעים ערבים, אזרחי ישראל, במהלך מהומות אוקטובר הקשות בשנת 2000, עם פרוץ אינתיפדת אל-אקצה.

נסגרו גם תיקי החקירה נגד אליק רון ורב-פקד גיא רייף

ההחלטה שלא להעמיד לדין איש מהשוטרים, כוללת גם את תיק החקירה נגד רב-פקד גיא רייף - שהפך לאחד השוטרים המבוקרים ביותר בגין מעשיו באירועי אוקטובר. ועדת אור קבעה בדוח שהגישה, כי רייף ירה באש חיה בסכנין, ללא הצדקה, לעבר וליד אבו סאלח ועימאד גנאים. מח"ש, כאמור, שחקרה את הפרשה מההיבט הפלילי, קובעת עתה כי אין די ראיות להעמידו לדין. "רייף פעל באופן מידתי, כאשר הפעיל את האמצעים שעמדו לרשותו בהדרגה..." - נאמר בדוח.

מח"ש החליטה במקביל לסגור את תיק החקירה נגד ניצב (בדימ.), אליק רון. רון שימש בעת אירועי אוקטובר מפקד המחוז הצפוני. ועדת אור קבעה, כי אליק רון הוא שנתן את ההוראה להפעיל צלפים כדי ליירות במפגינים הערביםבימים 3-2 באוקטובר באום אל-פאחם ובנצרת. בדוח החקירה של מח"ש, נקבע: "לנוכח הפרות הסדר החמורות, האלימות הקשה ותחושת אי הוודאות בה היו נתונים כוחות המשטרה, מצאנו כי לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי החלטתו של אליק רון לעשות שימוש בירי צלפים לעבר מיידי האבנים, באמצעות קלע דוד, הייתה שלא כדין. לכן החלטנו לגנוז את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות".

החקירה התקיימה מאוחר מדי

החקירה מלכתחילה היתה בעייתית, בשל חלוף הזמן בין מועד התרחשות המהומות למועד פתיחתה המחודשת של החקירה הפלילית. הסיבה לעיכוב: עבודת ועדת החקירה הממלכתית לא איפשרה עריכת חקירה פלילית, במקביל, עד אשר תסיים הוועדה את מלאכתה. נזכיר כי בעת שהחקירה החלה עמד בראש מח"ש עו"ד ערן שנדר, המכהן כיום בתפקיד פרקליט המדינה. היא חודשה אחרי סיום ועדת החקירה, ועתה מוגש הדוח, למעשה, על-ידי ראש מח"ש הנוכחי, עו"ד הרצל שבירו.

במח"ש, המודעים מן הסתם להשלכות של ההחלטה בעיקר על הציבור הערבי-ישראלי, שראה בירי נשק חי לעבר אזרחים ישראלים כחציית כל הקווים האדומים, הדגישו כי "סגירת התיקים, הינה תוצר של בחינת האירועים בעיניים של המשפט הפלילי, בו רמת הוודאות הנדרשת להרשעה הינה גבוהה ביותר. חובתנו היתה לשקול, אם לאור תוצרי החקירה, קיים היה סיכוי סביר להרשעת מי מהמעורבים בדין פלילי, במשפט עתידי שיתנהל. מסקנתנו היתה כי סיכוי שכזה אינו קיים, ועל כן היתה זו חובתנו לסגור את התיקים כאמור".

עם זאת ציינו במח"ש, כי אין להסיק מעצם העובדה שהחקירה הסתיימה בלא העמדת מי מהמעורבים לדין, כי יש בכך משום קביעה נורמטיבית ביחס לתקינות פעולתם של השוטרים או להצדקת שיקול דעתם המקצועי, באותם האירועים בהם נגרם מותם של המנוחים ושבהם נגרמה פציעתם של אחרים.

ניסיונות האיתור לא צלחו

במח"ש הוסיפו וציינו כי הם "עדים לפער הקיים בין המלצות הוועדה לבין מסקנותינו שלנו". אולם פער זה מוסבר בכך "שבחלק מהמקרים מצאנו, כי בנוסף לשוטרים שנחקרו על-ידי הוועדה, ושהיוו את החשודים העיקריים בביצוע ירי שלא כדין, היו שוטרים נוספים שהיו ב"מעגל רחוק" יותר מהאזרחים שנפגעו, אך למרות זאת - שוטרים אלה היו יכולים לבצע את הירי הפוגעני".

לטענת מח"ש, "המדובר היה בכמות גדולה מאוד של שוטרים ולא קל היה לאתרם, במיוחד לאחר שחלף זמן כה רב מאז האירועים".

"ניסיונות לאתר חשודים ספציפיים מקרב אותם כוחות - לא צלחו.
במצב דברים זה, ומשלא ניתן לשלול את האפשרות שדווקא שוטרים אלה ביצעו את הירי הפוגעני, לא ניתן היה לבסס הגשת כתב אישום נגד מי מהחשודים שהיו ב"מעגל הקרוב" לנפגעים", נכתב בהחלטת מח"ש שתעורר מן הסתם סערה ציבורית עצומה הן בקרב הציבור הערבי שיחוש עצמו מקופח עוד יותר כעת, הן בקרב הציבור היהודי והן בקרב שוטרי המשטרה שיכולים כעת לנשום לרווחה.

לגישת מח"ש, ועדת אור כלל לא התייחסה לאפשרות "לפיה הירי בוצע על-ידי שוטרים שהיו ב"מעגל הרחוק", ואלה כלל לא נחקרו על-ידה".

עוד אומרים במח"ש כי בחלק מהמקרים אף שהגיעו גם הם למסקנה, כי הירי שבוצע על-ידי השוטרים היה שלא כדין, לא ניתן היה לאתר ולזהות את היורה הספציפי שגרמו לפגיעה באזרחים, "וזאת כאשר מדובר בעשרות שוטרים, שכולם מכחישים שימוש בירי, הן שלהם עצמם והן של חבריהם".

המשפחות הכשילו נתיחת הגופות

במח"ש מאשימים באופן עקיף גם את משפחות ההרוגים, בכך שסירובם לבצע נתיחה שלאחר המוות בגופות יקיריהן גרם לכך שלא ניתן היה לבצע השוואה בין הקליעים לבין כלי הנשק שהיו בשטח. בעייה נוספת שנתגלתה נעוצה בעובדה כי בכלי נשק שיורים כדורי גומי לא ניתן לעשות השוואה בליסטית לכלי הנשק שירה אותם.

"כל אלה מנעו מאיתנו, לצערנו, להגיע לתוצאות חד-משמעיות, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, באשר לחשודים שניתן יהיה להעמידם לדין".

במח"ש גם מצאו כי במקרים מסויימים בהם קבעה ועדת אור כי הירי היה שלא כדין, ניתוח האירועים על-ידי מח"ש, לרבות בחינת נסיבותיהם הוליך לקביעת מסקנה כי השוטרים החשודים נהגו בהגנה עצמית לאחר שהיו נתונים בסכנת חיים "ובכך היה די כדי למנוע מאיתנו הגשת כתבי אישום".

בהקשר זה מצטטת מח"ש מדברי ועדת אור עצמה, אשר קבעה (בעמ' 333): "...נזכיר, שהיה זה בשלב שבו אזלה תחמושת הגז המדמיע, ולכוח לא היו אמצעים לבצע ירי גלילוני גומי. במצב זה, כשמתפרעים רבים מתקדמים לעבר קומץ של 12 שוטרים, תוך שהם תוקפים את השוטרים באמצעים שונים, הירי באוויר בניסיון להרתיע בוודאי היה מוצדק. כך גם לגבי הירי בנסיבות האמורות לעבר רגלו של מסית, לנוכח הסכנה הקשה והמוחשית בפניה עמדו חי [שמו של השוטר המעורב - מח"ש], אנשיו ואזרחים אשר נמצאו בסמוך מאחור."

במח"ש ציינו עוד כי בחלק מהמקרים שנבחנו נכון יהיה לבחון את האירועים הללו - בכל הנוגע לבחינת שיקול הדעת שהופעל על-ידי השוטרים - בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה בהתייחס להחלטות של אנשי כוחות הביטחון במהלך פעילות מבצעית" וזאת לאור חומרת האירועים והסלמתם "לדרגה כה קיצונית" בכל הנוגע לרמת האלימות שהופעלה על-ידי אותם מתפרעים, "על אף שמדובר היה בעימותים שבין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים".

"סברנו, כי בחלק מהמקרים שנבחנו על-ידנו, לא היה מקום לנקיטת צעדים פליליים, ולו בשל העובדה שאין זה נכון לעשות שימוש בכלי הפלילי מקום בו מדובר בהפעלת שיקול דעת (גם אם מוטעה) במצבים בהם עמדו אנשי המשטרה במהלך פעילותם במסגרת אירועי אוקטובר 2000", דברי מח"ש.

הפרות סדר חמורות

אחת הטענות המרכזיות שנטענו כלפי ועדת אור נסבה סביב העובדה שהוועדה עסקה בעיקר באירועים הקונקרטיים שהובילו למותם של 13 האזרחים הערבים ופחות במכלול, בהסתה הקשה ובחומרת ההתפרעויות. במח"ש דווקא בחרו כן להתייחס לאספקט זה ובהרחבה:

"מדובר היה בהפרות סדר חמורות, אשר במקרים מסוימים הפכו להתפרעויות חסרות תקדים, שכללו חסימת עורקי תחבורה מרכזיים ברחבי הארץ, עקירת תמרורים ורמזורים, גרימת נזקים קשים לרכוש ציבורי ופרטי, ותקיפת אזרחים תמימים ואנשי כוחות ביטחון על-ידי שימוש מסיבי באמצעים אשר היה בהם כדי לגרום לסכנה ממשית לחייהם ולשלומם של המותקפים. בין היתר, זרקו המפגינים בקבוקי תבערה, יידו אבנים ולבנים, השליכו ברזלים וחפצים מסוכנים אחרים, והשתמשו בכלים מאולתרים כגון קלע דוד ודומיו", נכתב בדוח של מח"ש.

עוד צויין כי "ניתן לומר, כי האוירה ששררה אז בארץ, היתה של התמודדות עם תופעה חריגה במיוחד, בה פועלים אזרחי המדינה בדרך קשה ואלימה, אשר חורגת באופן קיצוני ממחאת אזרחים רגילה במדינה מתוקנת".

האלימות הקשה המתוארת ששררה ברחוב, כך על-פי מח"ש הביאה לכך שבין היתר לא נתאפשרה הגעת חוקרי מח"ש לשטח בזמן אמת, לצורך תיעוד הזירות ואיסוף נתונים ועדויות, וזאת בשל הסכנה שהיתה כרוכה בכך. עוד טוענת מח"ש כי בשל אופי האירועים, חלק ניכר ממצאי הזירות הושחת או נעלם וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי באירועים היו מעורבים אלפי אזרחים ומאות שוטרים, עובדה שהקשתה לאתר עדים וחשודים שבכוחם למסור הודעות אודות האירועים השונים, בסמוך להתרחשותם.

ועדת המעקב: נעתור בחו"ל אם השוטרים לא יועמדו לדין

בקרב ערביי ישראל שררה דריכות רבה לקראת פרסומן הצפוי (א', 18.9.05) של מסקנות מח"ש. משפחות ההרוגים וועדת המעקב של ערביי ישראל כבר החלו ב"לוחמה פסיכולוגית", לפיה אם תחליט מח"ש לסגור את תיקי החקירה נגד השוטרים המעורבים, הם לא יהססו לפנות לגורמים משפטיים בינלאומיים כדי להשיג צדק.

התכונה הרבה בציבור הערבי ניכרת במיוחד לאור השמועות שנפוצו עוד קודם לכן, לפיהן מח"ש אכן מתכוונת שלא להמליץ על הגשת כתב אישום בפרשה הטראגית. לדברי משפחות ההרוגים, אם אכן כך יהיה, הדבר מנוגד לחלוטין למסקנותיה הברורות של ועדת אור אשר קבעה ב-1 לספטמבר 2003 כי המשטרה והדרג המדיני לא היו ערוכים כראוי וכשלו בכל הנוגע לטיפול במהומות.

כזכור, מתחה הוועדה ביקורת חריפה ביותר על ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שכיהן בתפקיד בזמן המהומות, וכך גם על השר לביטחון פנים, שלמה בן-עמי, על מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יהודה וילק, על מפקד המחוז הצפוני אליק רון ועל קצינים בכירים נוספים. הוועדה קבעה כי חלק מקציני המשטרה שנטלו חלק במהומות לא יוכלו לכהן עוד בתפקידם במשטרה.

לאור זאת, ובעיקר לנוכח הפערים הגדולים בין מסקנות מח"ש למסקנות ועדת אור, לא מן הנמנע כי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל תממש את איומה ותעתור בחו"ל נגד מדינת ישראל.

הוועדה התכנסה (יום שבת) כדי לתכנן את צעדיה לקראת יום השנה החמישי לאירועי אוקטובר, כבר באמצע השבוע הפיצה התנועה האיסלמית הודעות רשמית בגנות ההחלטה הצפויה להתקבל כביכול. ואולם, הפרקליטות מסרה, כי החקירה טרם הושלמה, ומכל מקום טרם גובש דוח סופי ובו החלטות - אם לגניזה ואם להעמדה לדין.

בכינוס שהתקיים בשבת אמר ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) כי יש לבחון אפשרות להגיש עתירה נגד ישראל, אם לא יועמדו לדין האחראים להריגת 13 הערבים-ישראלים. ח"כ טיבי הציע בכינוס ללמוד מתנועת "יש גבול", שפתחה בהליכים משפטיים נגד שורה של קציני צה"ל, ובהם הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל הנוכחי דן חלוץ, בגין פעולות צה"ל בשטחים.

ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל), הציע להמתין עד הפרסום הרשמי של מסקנות מח"ש, ואז להתכנס שוב ולקבל החלטות. במקביל הציע לייזום צעדי מחאה לזכרם של ההרוגים, ואלה יתקיימו ביום 1 באוקטובר. בין היתר מדובר עתה בקיום עצרת זיכרון, תהלוכה ועלייה לקברם של ההרוגים, וכן עריכת עצרת מרכזית בסכנין או בעראבה. עמדתו של ברכה התקבלה, ואף הוסכם שלא להשבית את המסחר ולא לסגור את החנויות ב-1 באוקטובר.

בכינוס השתתף, גם מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, השייח' ראאד סאלח. השייח' עמד כבר ביום שישי בראש עצרת שהזהירה את ישראל מפני רמיסת זכויותיהם של הערבים, וכן מפני פגיעה במסגד אל-אקצה. בכינוס בשבת הוא הציע להקים מנגנון כלכלי, שיפעל למתן סיוע למשפחות ההרוגים, וכן להקים מפעל הנצחה להרוגי אוקטובר.