לאחר ההשבעה החגיגית של הכנסת מוטל לפתחה צמצום הגרעון התקציבי. אפשר להטיל מיסים על הציבור, או לצמצם שירותים לציבור. אבל יש עוד פתרון: לחפש ולמצוא את הכסף הגדול שזורם בתקציבי הענק שהולכים למשכורות ולתקנים מנופחים במגזר הציבורי.
מדובר בקבוצות ענק שצמחו במשך עשרות שנים בחסות הוועדים הגדולים, ועם הזמן הן מתרחבות וצומחות עוד. הזכות הבסיסית לשבות שצמחה במכרות באנגליה כדי להבטיח לעובדים מזון וקיום, הפכה לנשק התעשרות של שכבה חזקה על חשבון משלם המיסים. והדוגמאות ידועות: עובדי הנמלים שמקבלים משכורות עתק שבין 30 ל-60 אלף שקלים בחודש. עובדי חברת החשמל עם משכורות דומות וחשמל חינם. עובדי התעשיה האוירית שהתפקדו בהמוניהם לליכוד ובכך מאפשרים ליו"ר שלהם להיבחר לכנסת ולהיות ממליך המלכים במפלגת השלטון. בדרך הזו הוא מסדר להם משכורות ותנאי עבודה שאין בשום תעשיה אחרת. ואלו הדוגמאות הבולטות ביותר.
אולם, הכסף הגדול באמת נשפך בפנסיות של מערכת הביטחון. האם ידעתם שמדינת ישראל משלמת כל שנה כשישה מיליארד שקלים מתקציב המדינה, פנסיות לאנשי הקבע? המדינה חייבת לאנשי הקבע הפורשים סך של 260 מיליארד שקל פנסיות לשנים הבאות. למה שסא"ל הפורש בגיל 45 יקבל לכל חייו 20,000 שקל בחודש? רק מעטים מהם היו בדרג המסתער ממש. רס"ן או נגד ששירת במשרד בקריה או במחסן ציוד בבסיס תל נוף ותוך כדי כך עשה גם תואר אקדמי יכול ללכת הביתה בגיל 45 ומאז ועד 120 יקבל 9,000 שקלים נטו לחודש. בשנה האחרונה ישב הלובי של "צוות" (הארגון החזק המאגד את יוצאי הקבע) ורוקן את קופת המדינה בעוד תיקונים שייטיבו עם חבריו.
שידוד מערכות מתחייב! בואו נדבר על חברי הכנסת: מדי חודש בחודשו המדינה תממן אותם ב-38 אלף ש"ח ברוטו. הלאה. ביגוד ב-4,250 ש"ח לשנה. למה? בואו לא נהיה קמצנים. ח"כ צריך להיראות במיטבו. הכנסת תממן להם מעתה טלפון סלולרי בתקציב של 27,500 שקלים לשנה. אני משלם 1,000 לשנה. שניים מחברי הכנסת,
איציק שמולי וסתיו שפיר, היו מראשי המחאה החברתית וזעקו 'העם דורש צדק חברתי'. ואכן, הפערים בינם לבין אנשים רגילים הם בלתי נסבלים.
קחו למשל את מירי. מורה מוערכת שגרה בדרום הר חברון ונוסעת כל יום ללמד בבית ספר מצטיין בגוש עציון. 5,000 שקל בחודש היא מקבלת ממשרד החינוך, ורוב הכסף הולך להוצאות הדלק כדי להגיע לעבודה. שכנתה, מורה כמוה, מתחלקת עימה בהוצאות והן נוסעות בין כפרי הערבים ללמד את ילדי ישראל. למה שהן לא תקבלנה כמו הנגד והרס"ר שמשרתים בקריה או בפיקוד? או קחו למשל את האחיות שקורסות מלחץ ומעייפות עד גיל 65 במערכת הבריאות הקורסת שמשוועת לכוח אדם נוסף. מדוע אין תקציבים להעסיק עוד אחיות ולהוריד קצת את העומס?
הציבור צריך לדרוש מחברי הכנסת, וקודם כל מהם, קיצוץ עצמי בסדר גודל של מינימום 40 אחוז. וגם קיצוצים סמליים. למשל, לינה בבתי מלון כשהם בירושלים. בלשכותיהם בכנסת יש מקלחות צמודות וספות נוחות. אפשר לישון בלשכה לילה או שניים בשבוע. עשו זאת בעבר יו"ר הכנסת
יצחק ברמן וח"כ בן-ארי. זה יאפשר להם לעבור לשלב הבא - תיקון העוולות במערכת השכר הציבורית.
שידוד מערכות נחוץ פה. הדרך לכך עוברת ביצירת מודעות ציבורית, בהתייצבות מול הוועדים החזקים, באורך נשימה ובגיוס גיבוי ציבורי, וגם בהחלטות לא פופולריות כמו החלשת כוחו של בית הדין לעבודה כמגן אוטומטי לכל שביתה. באמצעות חקיקה מתקנת.
האומנם חברי הכנסת מסוגלים לכך? האם זה אפשרי? אחרי שיקצצו בעצמם ולעצמם - יהיה יותר קל לקצץ בשומנים החונקים את התקציב.
