תקשורת היא כלי, שפותח החל מהתקופה הקדומה ביותר. חשיבותה קיום. התקשורת יוצרת חברה.
קיימות עדויות לתקשורת אצל האדם הקדום (סאפיינס) מהתקופה הפלאוליטית (לפני 45,000-20000 שנה). גם במקורותינו, מוזכרת התקשורת בספר בראשית ט, א' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ובבניית מגדל בבל וחורבנו, בראשית ט, ה-ט. ומאז ועד היום התקשורת ממשיכה ומשתכללת.
התקשורת מהווה אמצעי תקשורת המשמשים להעברת מידע והמידע מיועד לקהל הרחב. לכן במאה ה-1 לפני הספירה הודפס ה
עיתון "אקטה דיאורנה" על פפירוס ברומא והחל מהמאה ה-17 החל מקצוע העיתונאי ובהמשך במאה ה-19 התפתחה התקשורת הטלגרפית ליכולת תקשורת טלוויזיה, אינטרנט, תקשורת בן לווינית וליכולות הטכניות להעביר שמע ואלקטרואופטית.
בשלהי המאה ה 20 ועד היום מתפתחת היכולת ה
סלולרית ובעתיד תתפתח יכולת טלקינזיס. קיים גיוון רב באמצעים, באיכות ויש האומרים "מי השולט בתקשורת שולט במידע והשולט במידע שולט בחברה המודרנית.
תפקידי העיתונות, חשיבותה ומטרותיה רבים ומגוונים. בחברה מודרנית יוצרת מידע אוביקטיבי אמין ומגוון. סוג של כלב שמירה לשמירת איכות השלטון. לעיתים התקשורת מעוותת מציאות חברתית וחוסר איזון. לעיתים גורמת למהפך שלטוני.
לשם העברת המידע האוביקטיבי ופעילות מגוונת למען הציבור ושמירה על
חופש הביטוי ואיכות השלטון, על התקשורת לבקר את הממסד ובמיוחד את הממסד הפוליטי. חובת התקשורת כלפי הציבור לשמור על ערכים דמוקרטיים ועל הקשר בן בוחר לנבחר. על התקשורת מוטלת חובה לנהל את הויכוח הציבורי באופן אוביקטיבי. עליה לפעול בצורה שתשקף גם עמדות של קבוצת מיעוט. התקשורת מעצם היותה פועלת לעיצוב דעת קהל . מנהלת עבורו את הפולמוס הציבורי ומשפיעה על עיצוב תודעתו. נגישות למידע על-פי העיקרון הקובע כי אזרחים במדינה הדמוקרטת זכאים להינות מנגישות למידע הנמצא ברשות השלטונות, משום שמידע זה שייך לציבור ואיננו רכוש של נבחרי ציבור, או פקידים. עיקרון העומד בבסיס של חוקים העוסקים בחופש מידע שנחקקו במספר רב של מדינות.
בקנדה מכונה החוק "חוק הנגישות למידע". מוכר מאבקו של וויקליס לפרסם מידע רגיש הקיים ברשותו, שהתקבל בדרכים שונות והתגוננות הריבון כי מידע זה יזעזע את אמותיו. שלטון דמוקרטי פועל על-פי חוק. קיום החוק דורש שקיפות. שקיפות היא הבסיס למחקר העיתונאי העומד לרשות הציבור. העיתונות בכללותה שואפת לאוביקטיביות.
במסגרת "עיתונות בראיה הציבורית" המתבססת על מקורות מגוונים ובוחנת את קיומה והתנהגותה ישראל, מוצגים אבני דרך בעיתונות החופשית בחברה, מוצגים היבטים אתיים, מאבקים על קיום עיתונות ציבורית בישראל.
מגוון ארועים עיצבו את התהוות ההעיתונות הציבורית והמודרנית בישראל. מגוון דיונים ודילמות עיצבו את ההיבט הציבורי בסוגי עיתונות מגוונת בישראל. מגוון עיתונים, במגוון אמצעים ובהם עיתונות כתובה, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, סלולר, ספרות עיתונאית וספרות מקצועית.
התהוות השיח הציבורי בישראל משמעותה התהוות שיח דמוקרטי חופשי. תקנות הגנה – 1933 ותקנות הגנה לשעת חרום 1945 נועדו לחסום התהוות שיח ציבורי ומידע מאזרחי היישוב בדרך להתהוות מדינת ישראל. תקנות מנדט אלה נועדו להתבטל עם הקמת מדינה ריבונית דמוקרטית. נוכח סיבות ביטחון העריך השלטון כי על תקנות אלה להישמר. המנדט הבריטי עודו בתוכנו.
שרשרת ארועים, בעלי משמעות תקשורתית מהותית, לאורך שנות חיי המדינה גרמו לקונפליקטים משפטיים שבאו לביטוי בפעילות הריבון ופעילות בג"ץ לקיום השיח הציבורי בישראל. בג"ץ קול העם בשנת 1953 שהוגש כנגד שר הפנים הגדיר את חופש הביטוי. בישראל.
נקבעו לראשונה בפס"ד גבולות חופש הביטוי והונחה אבן פינה ליצירת משפט חוקתי בישראל. בימים אלה קיים פולמוס ציבורי רחב ליצירת חוקה . יסודותיה הונחו בבג"ץ קול העם. הידיעה התפרסמה בעיתון הארץ "מדינת ישראל תעמיד מאתיים אלף חיילי צה"ל לרשות צבא ארה"ב". הידיעה הוכחשה כחסרת שחר אך פורסמה בבטאון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" ובעיתון הערבי "אל איתיחאד" במאמר הסותר את ההכחשה. שר הפנים החליט להפעיל סמכותו ולסגור העיתונים. הוגש בג"ץ ובבית המשפט העליון בהרכב שלושה שופטים בראשות אגרנט ז"ל נקבע פס"ד המנומק ומבוסס על מגילת העצמאות וקבע את עיקרון הנזק המיידי. קבע כי כל מעשה דיכוי של הופעת עיתון מביא לנזק לאינטרס הציבורי הקשור בחופש הביטוי. מטיל אימה ופחד הגורר ביצוע צנזורה עצמית ופוגע ביכולת לקיים בירור עצמי וקידום הליך דמוקרטי. בבג"ץ נקבע עיקרון כי כאשר "חופש ביטוי לעיתונות" מתנגש עם אינטרס אחר נוגד, קובע עיקרון "מבחן הודאות הקרובה". בית המשפט שאל האם לא עדיף פשוט לפרסם הכחשה והתריס כ מקרה של הפסקת עיתון משתמעת בציבור כמופרזת לעומת הידיעה השקרית.
בבג"ץ בשנת 1984 עיתון חדשות נגד שרהביטחון והצנזור אשר הורו על סגירת עיתון "חדשות" והפסקת עבודת הדפוס למשך ארבעה ימים. הפרשה קו 300 והעיקרון נקבע על-פי תקנות ההגנה לשעת חרום 1933/1945. הטענה נגד העיתון ששגה באי העברת הידיעה לאישור הצנזור העיתון לא עשה כנדרש. שופטי העליון לוין אלון וחלימה קבעו כי עתירת העיתון נדחתה
בבג"ץ מוחמד בכרי ואחרים נגד המועצה לביקורת סרטים אנו מוצאים מאבק לחופש הביטוי. המועצה לביקורת פסלה סרט שנערך בעקבות פיגוע. המועצה לביקורת סרטים קבעה כי בסרט הצגה מסולפת של אירועים ומדובר בסרט תעמולה וחד-צדדי המביא צד אחד בלבד ופוגע ברגשות הציבור וקובע עקרונות יסוד של דמוקרטיה שאינה חפצה לאבד עצמה לדעת. המועצה לא אישרה את הסרט.
השופטת דורנר קבעה עקרונות של סמכות נורמטיבית, חופש ביטוי מול פגיעה ברגשות הציבור אבל השופטת פרוקצ'יה שהצטרפה לשופטת דורנר מסכמת כי לא ניתן להתעלם, כי פרט למדיום הקולנועי מצויים ערוצי ביטוי נוספים המאפשרים ביטוי ודעות והשופטת מצמצמת את יכולת הצנזור וקובעת כי הקרנתו לא נאסרה במקומות אחרים . המסקנה כי חרות הביטוי מצמצמת עד מאוד את יכולת הסמכות הצנזורית.
גם בבג"ץ בן ציון ציטרין ויפעת נבו משנת 1986 בפני ועדת המשפעת של לשכת עורכי הדין ואח' נקבע וחוזר מוטיב מרכזי של חופש ביטוי – תנאי לדמוקרטיה. נקבע עיקרון החיסיון העיתונאי, נקבעו כללי איסוף מידע וההתנגשות של חופש הביטוי מול עיקרון החסיון העיתונאי ובבית המשפט העליון נקבע כי עיקרון החסיון העיתונאי יגבר. עיקרון זה הופר במשפט של עיתונאי שמסר את מקורותיו . בעקבות זאת הועמד לדין העיתונאי והמקור בעברת ביטחון חמורה . בחשיפת המקור נפגעה היכולת העיתונאית לשמור על מקורותיה ונפגעה לכאורה היכולת הדמוקרטית של מניעת צנזורה עצמית או העיקרון של בג"ץ בן ציון ציטרין ויפעת נבו כי "חופש הביטוי - תנאי לדמוקרטיה.
לסיכום:
ראיית הציבור את העיתונאי, במדינה דמוקרטית, מתבצעת גם כאשר העיתונאי כותב דברים פוגעים מרגיזים וחושפניים. ביהמ"ש נקרא להגנה על חופש הביטוי . רשויות תאגידים ועסקים פרטיים מתרשלים לעיתים ומבקשים להסתיר מעיני הציבור ולעיתים פוגעים בזכויות יסוד. חלק הציבור איננו מקבל את עקרונות ההגנה הרחבה שנותן בית המשפט לעיתונות ולאזרח. כך מתמוטט המשטר הדמוקרטי וללא עיתונות חופשית מתמוטט חופש הביטוי.
התרדמה העיתונאית המתבטאת בדיווח העיתונאי ואיכות הדיווח העיתונאי בישראל מתוך התייחסות למגוון היבטים של ציבור הקוראים לדיווח העתונאי, התייחסותו של ספר החוקים מתוך הראיה הציבורית, פרשויות ומקרים שנבחנו בבית המשפט ומהוות אבן דרך לעיתונות ציבורית . מאידך תרדמה עיתונאית שהובילה למלחמת יום הכיפורים. מאידך הכפשת ישראל במסגרת
עופרת יצוקה, דוח' גולדסטון, כתבת עיתונאי שוודי זוטר בעקבותיה ראיון עיתונאי ישראלי שגרם לשוודי להסיק מסקנות, ולהפסיק את מסעו המכפיש שערך בעולם לאחר כתבתו בדבר מסחר ישראלי באברי פלשתינים
בעיית המידע המכוון והנסתר התואם ציפיות בעלי המניות או השקפת עולמו של העיתונאי.
הדחת עיתונאים ולאחרונה התפטרות קולקטיבית כאשר מובע חשש לאי התאמה להשקפת עולם אחרת מובילה לדיון עקרוני כיצד מתפקד עיתון/תקשורת בעידן בו היא נדרש להגן על הדמוקרטיה ומאידך על תפיסת עולם פוליטית מסוימת. לאחרונה מקרה האסיר X, סוכן מוסד? התנהלות הצנזור והצנזורה העצמית תחת מטריית בית המשפט בצו איסור פרסום מכוונת אצבע כלפי הדמוקרטיה בישראל? שאלת אי-הדווח? האם הוכח כי האיש אומנם סוכן מוסד ישראלי?.
לכאורה לקיחת אחריות על מותו בכלא בישראל איננה משמעותית לתפקידו. גם לא היותו אזרחויותו. תיתכן אפשרות להיותו סוכן של יותר ממדינה אחת. אפשרויות של ניסיון חדירה למערכת המודיעין/שב"כ/מוסד הישראלית חשש לפגיעה מהותית בריבונות ופעילות מדינת ישראל. מאידך על הציבור לדעת בודאות כי מערכות הביטחון והצדק פועלות למענו ולא משרתות זרוע שלטונית כזו או אחרת. כי המערכות אינן חותמת גומי שלטונית כפי שקרה בקונספציית יום הכיפורים 1973.
