הפלשתינים שוב על הפרק

"יש דברים שמתוארים בתקשורת כמציאות, אבל לא מתרחשים במציאות. לעומת זאת, יש הרבה דברים שמתרחשים במציאות אבל לא באים לידי ביטוי בתקשורת". את התובנה הכל כך מדויקת הזאת סיפק סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, ד"ר ערן לרמן, בתשובה לשאלת העיתונאי אודי סגל האם העסקה של 'יצהר תמורת בושהר' חוזרת לשולחן לקראת ביקור אובמה. לרמן, איש נבון ומנוסה שממעט להתבטא בפומבי, ניסה להשיב בדיפלומטיות שהקישור הזה קיים רק במוחם של העיתונאים.

ואכן, במציאות המדינית קורים לא מעט דברים שאינם מדוּוחים. למשל מסרים מפתיעים וחיוביים מאוד שמעבירות לאחרונה מדינות ערב לישראל. במסרים הללו נאמר שהן רואות בה גורם יציב ואמין שאפשר לסמוך עליו, לעומת אירן המאיימת ואפילו בהשוואה לוושינגטון שהפקירה את בני בריתה במזרח התיכון. "כלפי חוץ נמשיך בגינויים לישראל, אבל באופן מהותי אנחנו יודעים שאפשר לבטוח בהנהגה שם. אפשר גם לחשוב על דרכים לשיתוף פעולה", אמרו בכירים בכמה מדיניות ערביות למלקולם הונליין, המנהל בפועל של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים בצפון אמריקה.

הונליין מסרב לנקוב בשמות המדינות הערביות שבהן ביקר ושמראשיהן שמע את הדברים. אפשר לשער שמדובר בארצות כגון סעודיה, מדינות המפרץ או מרוקו. המלכים והשליטים שם מפחדים ששלטונם יתמוטט ונאחזים בכל זיז של יציבות. אויב אויבי הוא ידידי, אומר הכלל העתיק. ברגע זה, לשיטתם ולשיטתנו, אירן היא האויב. מי שדיבר עם הונליין רצה שהמסרים יגיעו היישר ללשכת ראש הממשלה בירושלים. להונליין הרי יש ערוץ פתוח לחדר הכי פנימי בלשכה, והכל יודעים זאת.

כעת הונליין משוכנע שישראל צריכה לנצל את חלון ההזדמנויות הזה ולקדם בשקט יוזמות כלכליות ואחרות עם אותן מדינות. אלה צריכים להיות פרויקטים שלא יציתו את המחלוקת הפוליטית הקשה שבין ישראל והערבים, אלא יניבו תועלת לשני הצדדים. כבר כיום יש פעולות קטנות של ייצוא ישראלי שקט לאחדות ממדינות המפרץ הפרסי. הונליין מחפש דרכים להרחיב אותו. הוא מאמין בסוג של השלמה הדדית ודו-קיום דה-פקטו. לשיטת אותם מנהיגים ערבים, אין שום חובה בטקסים רועשים בוושינגטון. השלום יכול להתחיל מהשטח.

הונליין נמנה על אלה שמעודכנים במציאות ולא חיים על-פי התקשורת. השבוע, בכינוס השנתי של ועידת הנשיאים בירושלים, אפשר היה לחוש שדווקא שם, בכינוס הנהגת יהודי ארה"ב, הצמרת הישראלית מדברת בגילוי לב. מסיבה שאי-אפשר להבין, מול פורומים ישראלים מובהקים, בכללם התקשורת הישראלית, הדברים לא נשמעים. באשמת התקשורת והשלטון גם יחד, הציבור הישראלי לא נחשף למציאות כהווייתה. או כפי שניסח זאת פרופ' טל בקר, סגן היועץ המשפטי במשרד החוץ, "תוצאות הבחירות בישראל מלמדות שהישראלים מוטרדים בעיקר מסוגיות פנימיות. הבעיה היא שהאירנים לא שמעו על כך. יהיו החלטות קשות בשנה הקרובה ולא בטוח שהציבור הישראלי מוכן להן".

אירן, ביקור אובמה, הקשר ביניהם והזיקה לעניין הפלשתיני, מנקזים אליהם את עיקר תשומת הלב של ההנהגה הישראלית בימים אלה. אחרי ענייני הפנים כמובן וסיפור האסיר איקס. נתניהו מצדו טרוד בעיקר בהרכבת הקואליציה, ועושה רושם שיאיר לפיד ונפתלי בנט עושים לו בית ספר. הנאום שלו בוועידת הנשיאים היה עייף. ובכל זאת, ניואנס אחד תפס את תשומת לב השומעים. בעבר נהג נתניהו לומר שיש לישראל שלוש בעיות מרכזיות, "הבעיה הראשונה היא אירן, הבעיה השנייה היא אירן, והבעיה השלישית היא אירן", השבוע הוא נשמע אחרת. "אנחנו מתמודדים עם שלוש בעיות חיצוניות גדולות: אירן, הנשק הלא קונבנציונלי שבידי סוריה והשגת שלום עם הפלשתינים", אמר בישיבת הממשלה ביום ראשון ולמחרת בכינוס המנהיגים היהודים.

"יש כאן שינוי אמיתי בסדר העדיפויות", אמר לי אחר כך אחד הנוכחים. "בעבר, כשהייתי מעלה באוזניו את העניין הפלשתיני, הוא היה אומר 'עזוב, אל תדבר איתי על הפלשתינים - דבר איתי על אירן. זה מה שחשוב. אירן'", אומר מנהיג אחד הארגונים היהודיים. היום, לדבריו, נתניהו נשמע אחרת.