|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
השם הרטמן מזוהה כל כך עם הזרם הדתי-ליברלי ועם מהפכת היהדות הפלורליסטית בישראל, שכמעט שכחנו שהרטמן הוא איש שחי בינינו, בירושלים. החוקר, המחנך והתיאולוג דוד הרטמן, שהציע יהדות של ברית שלא עוקדת את עצמה, הספיק לפני פטירתו לראות בהתגשמות התהליכים שחזה
|
|
הרטמן. תיאולוג אינדיבידואליסט [צילום: מכון שלום הרטמן]
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרופ' מנחם לורברבוים: "הוא עלה ארצה בשל חשיבות הדתית הגדולה שהוא ראה בציונות. הריבונות מחייבת את היהודים לאחריות מוחלטת: אי-אפשר להאשים את הגויים, וגם לא לדחות את האחריות לעתיד משיחי. הציונות גם מחייבת את היהודים לדבר בשפה אוניברסלית, ולא עוד רק בקודים פנימיים" | |
|
|
|
|
הרב פרופ' דוד הרטמן, שהלך לעולמו בגיל 81, הפך, בעשייה ארוכת שנים, לאחד מסמליו הבולטים של המחנה המגדיר עצמו 'דתי-הומניסטי' בישראל. המעמד הזה לא בא לו בקלות. בניגוד לסמל בולט אחר של המחנה הזה, פרופ' אבי רביצקי, שנולד בארץ והביוגרפיה שלו טבועה בחותם הציונות הדתית המקומית, הרטמן החל את דרכו בישראל כאאוטסיידר: יליד ארצות הברית, תלמיד של הרב סולובייצ'יק, שהגיע לארץ בן ארבעים וניסה לפתח כאן תיאולוגיה דתית-ציונית-הומניסטית, בשנים שבהן הציונות הדתית פנתה לכיוון הרבה יותר שמרני מבחינה דתית ונִצי מבחינה פוליטית. לא פעם אפילו נתקל כאן בשאלה האם הוא בכלל אורתודוקס - שאלה שרביצקי, או ישעיהו ליבוביץ', מעולם לא נתקלו בה.
השאלה נבעה ממוצאו האמריקני, אבל גם מהעובדה שעסק בתיאולוגיה. בניגוד לרביצקי, שעסק במחקר מחשבת ישראל או ליבוביץ', שאצלו התקיימה הפרדה מוחלטת בין העמדה הפוליטית המוסרית לעמדתו הדתית (שהכפיפה את המוסר לציווי הדתי), אצל הרטמן התיאולוגיה והתפיסה ההלכתית גם יחד הקדימו את המוסר לצו הדתי. פרופ' מנחם לורברבוים, ראש בית-הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ומבכירי החוקרים במכון הרטמן, אומר ביחס לשאלת "האורתודוקסיות של הרטמן" כי "חלק חשוב מתפיסתו היה ללכת מעבר לאבחנות המגזריות המקובלות: התורה ניתנה לכלל ישראל - לא למועצת גדולי התורה ולא למפד"ל. והוא ראה את תפקידו להעצים יהודים באשר הם ליטול אחריות על התורה".
כל עוד פעל הרטמן כתיאולוג אינדיבידואליסט המסתפק בפרסום הגותו, הוא נותר במידה רבה אאוטסיידר, המוכר בארצות הברית הרבה יותר מאשר בישראל. בכיר הניו-יורק טיימס תום פרידמן גילה את הרטמן בתקופת עבודתו בישראל והפך אותו למרואיין קבוע המנתח תהליכי עומק בחברה הישראלית, מעין נציג של ישראל המחוברת גם ליהדותה וגם לערכים הומניסטיים.
המפנה המשמעותי במעמדו חל בעקבות הקמת מכון שלום הרטמן (על שם אביו) ב-1976, שבמשך השנים הפך למוסד משמעותי מבחינה מחקרית וציבורית גם יחד. המכון הקים תחילה מסגרת למחקר מתקדם במדעי היהדות, שהפכה גורם מרכזי בתחום. בהמשך הוקמו גם בתי ספר תיכוניים דתיים (תחילה לבנים, ולאחר שני עשורים לבנות), שהעמיקו את משקלו של המכון בקרב הקהל הדתי, לפחות במקום מושבו בירושלים. במקביל יצר המכון מערכת של תוכניות לימודים ביהדות לחינוך הכללי.
כך הפך השם "הרטמן" משם משפחה לקוד של אסכולה, המבטאת חיבור בין מחויבות יהודית לבין ערכים הומניסטיים וליברליים. לורברבוים מדגיש, עם זאת, ש"האסכולה אין פירושה שהרטמן ציפה מתלמידיו להיות הרטמנים קטנים, לאמץ את כל תווי השקפת עולמו. הוא ציפה מהם לאמץ את הקו העקרוני של תלמוד המחויב למעשה, להיות אינטלקטואלים המחויבים לציבור ומחויבים ליהדות".
|
|
הרטמן האיש נולד ב-1931 בברוקלין שבניו-יורק, צאצא למשפחה חרדית מהיישוב הישן בירושלים. גם את ראשית לימודיו הישיבתיים עשה בישיבת לייקווד, שנחשבה אחרי השואה לספינת הדגל של החרדיות הליטאית בארצות הברית. המעבר שעשה משם ל'ישיבה יוניברסיטי' המודרנית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק יכול להיחשב מהפך במונחי ימינו, אבל לורברבוים אומר ש"באותם ימים ההבדלים היו הרבה פחות חדים. הרב סולובייצ'יק עצמו הרי בא מלב העולם הליטאי ונחשב גדול תלמידי החכמים בארצות הברית של אותם ימים. ברור לי שזה מה שמשך מלכתחילה את הרטמן לישיבה שלו, ולאו-דווקא השקפותיו הפילוסופיות". מכל מקום, הרטמן נדבק גם במודרניות של הרב סולובייצ'יק וגם באהבת הפילוסופיה שלו ובעיגון תפיסת העולם הדתית-הלכתית במונחים פילוסופיים. הוא השלים לימודי פילוסופיה באוניברסיטת פורדהאם ואחר כך באוניברסיטת מק'גיל שבקנדה, לשם עקר כדי לעמוד בראש קהילה בעיר מונטריאול. ב-1971, בעקבות מלחמת ששת הימים, עלה לישראל, מתוך מה שלורברבוים מכנה "החשיבות הדתית הגדולה שהוא ראה בציונות. הריבונות מחייבת את היהודים לאחריות מוחלטת: אי-אפשר להאשים את הגויים במה שקורה לך, וגם לא לדחות את האחריות לעתיד משיחי. הציונות גם מחייבת את היהודים לדבר בשפה אוניברסלית, ולא עוד רק בקודים פנימיים, וכמו ליבוביץ' גם הוא ראה בה את האתגר של פיתוח ההלכה לכלל תחומי החיים. מצד שני, הוא חשב שהאתגר היהודי והציוני לא מתמקד בקרקע, אלא בדמות האדם שאנחנו מטפחים. מכאן באה התנגדותו לא רק לתפיסה הפוליטית של תלמידי הרב קוק, אלא גם לתיאולוגיה שלהם". ב-1977, זמן קצר לאחר הקמת המכון, הוזמן הרטמן על-ידי שר החינוך הטרי זבולון המר לכהן כיועצו. הממסד הדתי-לאומי הרים גבה לנוכח שיתוף הפעולה עם הרטמן "הליברל", אבל השניים עבדו יחד בכל שבע שנותיו הראשונות של המר כשר חינוך, וקידמו בעיקר את תוכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי). גם בהמשך ייעץ הרטמן לשורה של פוליטיקאים (ביניהם בלט אהוד אולמרט, שהפך גם לידיד אישי), בעיקר בתחום הפלורליזם הדתי והיחסים עם התפוצות. רוב שנותיו בארץ, עד שיצא לגמלאות, הוא גם לימד הגות חז"ל בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. ועם זאת, לורברבוים אומר ש"הוא נחשב אאוטסיידר בעולם האקדמי כשם שנחשב כזה בעולם הדתי; התייחסו אליו שם בחשדנות, קצת כמו שהתייחסו בשעתו למרטין בובר. הרעיון שאקדמאי יהיה לא רק חוקר, אלא גם תיאולוג בעצמו, לא הסתדר אצלם". לכך אפשר להוסיף את העובדה שהרטמן היה גם מחנך ואיש ציבור בנשמתו – כזה ששיעוריו ונאומיו מלאים בקפיצות אסוציאטיביות למחוזות האקטואליה, עם תגובות מלאות להט וחריפות בלתי אקדמיים בעליל (ובתערובת מלאת חן של שלוש שפות: עברית, אנגלית ויידיש).
|
|
לורברבוים מנסה לתמצת את הגותו של הרטמן: "בשלב המוקדם של כתיבתו, מרכז הכובד היה עבודת השם מאהבה ולא מיראה. בהמשך הוא פיתח את 'תיאולוגיית הברית': תפישה המושתתת על הבנת התורה כברית הדדית בין הקב"ה ועם ישראל. התורה שבכתב היא מחווה מצד הקב"ה לעמו, והתורה שבעל פה היא מחווה מקבילה מצד עם ישראל.
"מעבר לכך, התפיסה הדתית שלו רואה את האדם כאוטונומי, חופשי, שמממש את צלם אלוקים שלו באמצעות נטילת אחריות על התורה. אצל הרטמן, המוסר גם קודם להלכה, ובכך הוא שונה לא רק מליבוביץ', אלא גם ממורו ורבו, הרב סולובייצ'יק. אצל שניהם, העקידה, במובן של הכפפת המוסר האנושי לצו הדתי, היא מוקד היהדות, בעוד מבחינת הרטמן תיאולוגיית העקידה יוצרת אנשים מעוותים מבחינה מוסרית". המחלוקת עם מורו ורבו לא הייתה קלה להרטמן, ונראה שאת ניסוחה הסופי והמחודד יותר עשה רק לאחר פטירתו של סולובייצ'יק, ב-1993.
בסופו של דבר, נראה שלא רק הקמת המכון שינתה את מעמדו של הרטמן, אלא גם השינויים שחלו בחברה הישראלית עצמה, שרבים בתוכה הלכו התקרבו לעמדותיו, במחנה הדתי והחילוני גם יחד. מצד אחד, במחנה הדתי נוצרה בשני העשורים האחרונים תגובת-נגד לתפיסה החרד"לית: עמדה דתית הומניסטית וליברלית, שבניגוד לעבר (ומן הסתם, לנוכח הצורך להתמודד רעיונית עם החרד"לות) לא הסתפקה עוד בעצם גיבוש המסרים ההומניסטיים, אלא חיפשה להם גם תשתית תיאולוגית והלכתית. תשתית זו נמצאה לה במידה רבה במחוזות של הרטמן וחוקרי המכון שלו. ומצד שני, רבים במחנה החילוני חיפשו בעשורים האלה חיבור משמעותי למקורות היהדות, וגם להם נמצאה בשורה בפעילות המכון.
כך קרה שלא רק שהמכון עצמו הפך בולט יותר, אלא רבים מבוגריו הקימו בעצמם רשת של מוסדות ופעילויות ברוחו. כפי שאומר לורברבוים: "בלי הרטמן אי-אפשר לדמיין לא בתי מדרש פלורליסטיים כמו עלמא ואלול, ולא קהילה דתית שוויונית כמו 'שירה חדשה'".
התהליכים האלה התרחשו בשנים שבהן הרטמן עצמו כבר נחלש ואף חלה, כך שהם זוהו יותר עם המכון מאשר עם האיש. ועם זאת ברור שכמייסד המכון וכמי שהתווה לו את דרכו, הרטמן בהחלט זיהה צרכים ותהליכים הרבה לפני שהתרחשו בפועל. וכך, פעילותו הציבורית והגותו הקדימו את זמנם, ויכלו לספק תשתית שעתידה הייתה לתת מענה כשהתהליכים שחזה אכן החלו להתפרץ.
|
|
| תאריך:
|
24/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
24/02/2013
|
|
יאיר שלג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חגא
|
24/02/13 11:51
|
|
"יש דברים שמתוארים בתקשורת כמציאות, אבל לא מתרחשים במציאות. לעומת זאת, יש הרבה דברים שמתרחשים במציאות אבל לא באים לידי ביטוי בתקשורת". את התובנה הכל כך מדויקת הזאת סיפק סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, ד"ר ערן לרמן, בתשובה לשאלת העיתונאי אודי סגל האם העסקה של 'יצהר תמורת בושהר' חוזרת לשולחן לקראת ביקור אובמה. לרמן, איש נבון ומנוסה שממעט להתבטא בפומבי, ניסה להשיב בדיפלומטיות שהקישור הזה קיים רק במוחם של העיתונאים.
|
|
|
|
|
מעת שפרצה פרשת גדעון סער גוברת זרימת המידע על מעלליו, על קשריו, ובמיוחד על כוחו בכלי התקשורת. גדעון סער "מסודר" בחלק ניכר מכלי התקשורת הגדולים, שנזהרים בכבודו ונמנעים מפרסום מידע בפרשות המין המיוחסות לו, העלול להביכו או להפלילו. עמדנו על-כך בהרחבה ברשימתנו הקודמת ["מנסים לטייח חקירת סער"]. תופעה מקוממת זו מלמדת על השחתת העיתונות כמו גם על בגידת המו"לים הגדולים בציבור הקוראים.
|
|
|
|
|
מאחר שהחברה להגנת הטבע החליטה לאחרונה לשקם את בתי הגידול הלחים, כדי להגדיל את אוכלוסיית הצפרדעים המתדלדלת, מוצע להם כאן לפסוח על שיקומה של שלולית אחת שאת הצפרדעים המקרקרים מתוכה דווקא חובה להדביר, והיא שלולית הסיפורת הישראלית.
|
|
|
|
|
האם טעה נפתלי בנט כשדחה את הצעתו של נתניהו בשבוע שעבר? שלשום התכנס בבנייני האומה מרכז הבית היהודי. בנט העביר ברוב מוחץ את ההחלטות שביקש לקבע: הוא ימנה את השרים מטעם המפלגה (בכפוף לאישור המרכז, אבל ברור שהמרכז לא יפיל את ההצעה שבנט יביא), ויו"ר המפלגה ייבחר בפריימריז. שתי ההחלטות מחזקות את מעמדו של בנט. החלטתו לדחות את ההצעה של הליכוד בשבוע שעבר לא עוררה מהומות במרכז המפלגה.
|
|
|
|
|
במהלך שימוע בסנאט, אישר שר ההגנה היוצא ליאון פאנטה כי בקיץ 2012 גיבשו מזכירת המדינה הילרי קלינטון וראש ה-CIA דיוויד פטראוס תוכנית לחימוש המורדים בסוריה באמצעות בנות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון, אולם הבית הלבן דחה את התוכנית.
|
|
|
|
|
