הרוח הגדולה ומלאת התקווה לעשייה גדולה, שהביא עימו בנט בכריזמה ובהתלהבות החביבה שלו, מתגלה כציקלון קטן ותמוה. האופטימיות וההתלהבות מפנים את מקומם להרבה שאלות ולחיפושים אחר העקרונות האבודים, אחר הדרך הישנה והטובה.
מסתבר שמפלגה כמפלגת המפד"ל לשעבר, האיחוד הלאומי לשעבר וכדו' אינם בנויים להיות מפלגת שעטנז של כולם. אי-אפשר להיות כולם. הרי הייתה שם דרך כלשהי, היו רעיונות ועקרונות של בל יעבור. נכון שהם הוסתרו בימי הבחירות ועימם חברי כהכנסת המייצגים אותם.
במירוץ הנלהב של בנט לכנסת, לממשלה (?).
אבל חשבנו שעכשיו כבר מותר יהיה לגלות. אבל מסתבר שלא. עדיין המפלגה הזאת שהייתה פעם בית יהודי, מחפשת את דרכה, את הכיוון. מחפשת את הבית. וכבר קשה לזהות את המפלגה התמימה והפשוטה הזאת. מפלגה שהייתה קטנה אך חזקה, עקבית וברורה בדרכה.
נקייה ותמימה.
זן נדיר במקומותינו.
והיום נדמה שכבר נעלמה ושקעה בתוך המפלגה החדשה בראשות בנט ושקד. ולא נודע כי באו אל קירבה.
כי הרוח שהביא עימו בנט נושבת, מבלבלת וסוחפת אותה. ואנו רואים רק דחלילים, אנשי קש, אריות חסרי ביטחון ביכולותיהם
ו
יאיר לפיד אחד שלא ברור מה הוא שייך לסיפור הזה.
ואם תימשך הרוח הזאת אולי היא תסחף אותה לבסוף לארץ עוץ.
ושם צריך יהיה לחפש את השבילים המובילים חזרה לבית. היהודי.
